ביאור:משנה כלאים פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת כלאים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

כלאי בהמה וחיה[עריכה]

חטיבה I: האיסורים בכלאים מסוגים שונים: כרם, זרעים, בגדים ובהמה[עריכה]

לגבי כלאי הכרם ראו ספרי דברים רל, שהאיסור הוא גם על הזריעה וגם על הקיום.

וראו תוספתא שקלים א, א, שבי"ד היו מפקירים את כלאי הכרם אבל לא כלאי זרעים. לכן, לפי התוספתא ה, א, מותר לגזול את כלאי הכרם.

משנתנו כר' עקיבא בתוספתא א, י, שאוסר לקיים כלאי זרעים.

לגבי כלאי בהמה - לא ברור אם מדובר בכלאי הרבעה או בכלאי הנהגה. ראו תוספתא ה, ז, שהמזווג פטור, אם משום שלא הרביע אותם או משום שלא הנהיג אותם.

לגבי כלאי בגדים ראו ספרי דברים רלב.

כלאי בגדים מותר לייצר ואסור ללבוש. כלאי הרבעת בהמה אסור לייצר ומותר להשתמש. שני הסוגים הללו חריגים בהלכה, כי אין בהם קשר בין היצירה לשימוש.

(א) כלאי הכרם - אסורין מלזרוע ומלקיים, ואסורין בהנאה.

כלאי זרעים - אסורים מלזרוע ומלקיים, ומותרין באכילה, (וכל שכן בהנאה).

כלאי בגדים - מותרין בכל דבר, ואינן אסורין - אלא מללבוש.

כלאי בהמה - מותרים לגדל ולקיים, ואינן אסורים - אלא מלהרביע.

כלאי בהמה אסורים להנהיג זה עם זה:


חטיבה II: כלאי הנהגה בבהמות וחיות[עריכה]

סגנון המשנה דומה לזה דלעיל א, ו-ז.

מדרש תנאים לדברים כב אומר: "אינו חייב מן התורה עד שיעשה מלאכה בשני מינין: אחד טמא ואחד טהור, כעין שור וחמור..." ונראה כי היו שהתירו גם הנהגה של חיה ובהמה, כשם שאדם מותר להנהיג עם כולם (משנה ו). לפי המדרש הזה מותר להנהיג חמור עם סוס או גמל וכדומה, ולפי ההרחבה המשוערת שלו - גם עם חיה. המשנה - וכן משנה ד ותוספתא ב"ק ו, ז - חולקת על המדרש, אבל ראו בכורים ב, יא, שנראה שמחזיק בגישה כזו, וכן לקמן חטיבה III.

(ב) בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה. בהמה עם חיה וחיה עם בהמה,

טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה
אסורין לחרוש לחבר שני מינים שונים יחד למחרשה ולמשוך לחבר שני מינים שונים יחד למשוך עגלה ולהנהיג להוביל מהקרקע שני מינים שונים יחד


(ג) המנהיג העגלון - סופג את הארבעים, והיושב בקרון - סופג את הארבעים.

משנה אנרכיסטית: המנהיג הוא תמיד חוטא... (-:)

ראו מכות ג, ט.

אסור לקשור בהמה למין אחר אפילו אם אינו מתכוון שיעשו מלאכה. למשל - לקשור סוס מאחורי הקרון, או לקשור חמור בראש שיירת הגמלים, לשימוש הסוחר וכדי להנהיג את השיירה, כמקובל ע"י הסוחרים.

דרשת הספרי (דברים רלא) מתירה לעשות כך, שנאמר 'יחדיו' - כר' מאיר בתוספתא ה ג, ובניגוד למשנה.

רבי מאיר פוטר. את היושב בקרון

והשלישית הבהמה השלישית, גם אם אינה משתתפת בהובלת העגלה שהיא קשורה לרצועות - אסורה:


(ד) אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ששוורים מושכים אותו ולא לאחר הקרון, ולא את הלובדקים חמורים לוביים לגמלים.

המשנה עוסקת בכלאי הנהגה בלבד. בענייני הרבעה ראו לעיל א, ו.

לפי דברי ר' יהודה מותר להנהיג סוס ופרד (אם אמו סוסה), וכדומה, וראו תוספתא ה, ד - גם שם עוסקים רק בכלאי הנהגה. בהמשך התוספתא מובאת גם דעת איסי הבבלי, המקשר כלאי הנהגה לכלאי הרבעה, ומסיק שאין להשתמש בפרד, ותשובת חכמים ממלכים א א לג.

חכמים מקילים שם יותר מר' יהודה, ומתירים להנהיג את כל מיני הפרדות ביחד עם סוסים וחמורים, ואולי הם בעלי הדרשה ממכילתא דברים, ראו בביאור משנה ב.

רבי יהודה אומר: כל הנולדים מן הסוס, הכוונה לסוסה אף על פי שאביהן חמור - מותרין להנהיג זה עם זה.

וכן הנולדים מן החמור, האתון אף על פי שאביהם סוס - מותרין זה עם זה.
אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור - אסורים זה עם זה:


(ה) הפרוטיות סוס מכונף - אסורות, והרמך מותר. לדברי הרמב"ם מדובר בסוס בר, שמותר להנהיגו עם סוס רגיל.

חטיבה III: סיווג חיות, בהמות ואדם[עריכה]

ר' יוסי מחמיר בגופות של אדני השדה כבגופת יהודי, המטמאת באוהל.

הוא גם מביא את דעת בית שמאי שהסתפקו אם חולדת הסניים היא חיה או שרץ, והחמירו כשניהם.

ואדני השדה בעל חיים (אגדי?) הדומה לאדם. אולי שימפנזה. - חיה.

רבי יוסי אומר: מטמאות באהל, כאדם.

הקופד וחולדת הסניים דלק או סמור - חיה. ולא שרץ

חולדת הסניים, רבי יוסי אומר:
בית שמאי אומרים: מטמא כזית במשא, וכעדשה במגע:


בחטיבה זו דנה המשנה בסיווג בעלי חיים שונים לבהמות או לחיות. הסיווג משפיע על כיסוי הדם, על איסור חֶלב, ולעניין נדרים וירושות, וראו תוספתא ה, ה-ו. וראו בכורים ב, יא. לפי מדרש תנאים יתכן שהסיווג משפיע גם על איסור ההנהגה, ראו בביאור למשנה ב.

לאדם (בדרך כלל עבד) מותר לחרוש או להירתם לעגלה עם כל בעל חיים, ומותר גם לבעליו להנהיג אותם.

לענייני עבודה אין האדם כלאים עם בעלי חיים. לענייני ביאה כמובן אסור. ההבחנה הזאת מדגישה את ההבדל בין כלאי הנהגה לכלאי הרבעה - הבדל שהופיע גם לעיל בקשר לפרד, ראו משנה ד.

(ו) שור בר ג'מוס - מין בהמה.

ורבי יוסי אומר: מין חיה.

כלב - מין חיה.

רבי מאיר אומר: מין בהמה.

חזיר - מין בהמה.

ערוד חמור בר - מין חיה.

הפיל והקוף - מין חיה.

ואדם מותר עם כולם, למשוך למשוך עגלה יחד עם בהמה ולחרוש למשוך מחרשה יחד עם בהמה ולהנהיג מותר להוביל אדם יחד עם בהמה: