לדלג לתוכן

משנה כלאים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כלאים פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר זרעיםמסכת כלאיםפרק שלישי ("ערוגה שהיא")>>

פרקי מסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים, זורעים בתוכה חמשה זרעונים , ארבעה בארבע רוחות הערוגה, ואחד באמצע.

היה לה גבול גבוה טפח , זורעין בתוכה שלשה עשר, שלשה על כל גבול וגבול, ואחד באמצע.

לא ייטע ראש הלפת בתוך הגבול, מפני שהוא ממלאהו.

רבי יהודה אומר, ששה באמצע .

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה, וכל מין ירקות זורעין בערוגה.

חרדל ואפונים השופין, מין זרעים.

אפונים הגמלנים, מין ירק.

גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט, כשר, שהיה כשר מתחילתו.

התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח, זורעים לתוכן שלושה זרעונין, אחד מכאן, ואחד מכאן, ואחד באמצע.

היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר, מותר, מפני שהוא נראה כסוף שדהו.

היתה שדהו זרועה ירק, והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר, רבי ישמעאל אומר, עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו .

רבי עקיבא אומר, אורך ששה טפחים ורוחב מלואו.

רבי יהודה אומר, רוחב כמלא רוחב הפרסה.

הנוטע שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דלועים, שתי שורות של פול המצרי, מותר.

שורה של קישואים, שורה של דלועים, שורה של פול המצרי, אסור.

שורה של קישואים, שורה של דלועים, שורה של פול המצרי, ושורה של קישואים, רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.

נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת, ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה, וזו נוטה לצד זה, ונוטה שער של זו לכאן, ושער של זו לכאן. שכל מה שאסרו חכמים, לא גזרו אלא מפני מראית העין.

היתה שדהו זרועה בצלים , ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים , רבי ישמעאל אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת.

רבי עקיבא אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות.

וחכמים אומרים, אם אין בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה, לא יקיים את הזרע של בינתיים.

דלעת בירק, כירק. ובתבואה, נותנין לה בית רובע.

היתה שדהו זרועה תבואה, וביקש ליטע לתוכה שורה של דלועין, נותנין לה (ל)עבודתה ששה טפחים.

ואם הגדילה, יעק[ו]ר מלפניה.

רבי יוסי אומר, נותנין לה עבודתה ארבע אמות.

אמרו לו, התחמיר זו מן הגפן?

אמר להן, מצינו שזו חמורה מן הגפן, שלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים, ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע.

רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל, כל שלושה דלועין לבית סאה, לא יביא זרע לתוך בית סאה.

רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל, כל שלושה דלועין לבית כור, לא יביא זרע לתוך בית כור.

(א) עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים:
אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.
הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר:
שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.
לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְּאֵהוּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע.
(ב) כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִים בָּעֲרוּגָה;
וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בָּעֲרוּגָה.
חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין, מִין זְרָעִים.
אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים, מִין יָרָק.
גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמַעֵט, כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ.
הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח,
זוֹרְעִים לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵרְעוֹנִים:
אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.
(ג) הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, מֻתָּר,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרֹחַב מְלֹאוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רֹחַב כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה.
(ד) הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל קִשּׁוּאִין, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, מֻתָּר.
שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, אָסוּר.
שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, וְשׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
(ה) נוֹטֵעַ אָדָם קִשּׁוּת וּדְלַעַת לְתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת,
וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא זוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה, וְזוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה,
וְנוֹטֶה שֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן, וְשֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן.
שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים, לֹא גָזְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
(ו) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה בְּצָלִים, וּמְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אֶחָת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע שֶׁל בֵּינְתַיִם.
(ז) דְּלַעַת בְּיָרָק, כַּיָּרָק.
וּבִתְבוּאָה, נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְּבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין,

נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים.
וְאִם הִגְדִּילָה, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.
אָמְרוּ לוֹ: הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגֶּפֶן?
אָמַר לָהֶן:
מָצִינוּ שֶׁזּוֹ חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן;
שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים,
וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית סְאָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית כּוֹר.


נוסח הרמב"ם

(א) ערוגה, שהיא שישה על שישה טפחים -

זורעין בתוכה חמישה זירעונים,
ארבעה - בארבע רוחות ערוגה,
ואחד - באמצע.
היה לה גבול טפח -
זורעין בתוכה שלשה עשר,
שלשה - על כל גבול וגבול,
ואחד - באמצע.
לא ייטע ראש הלפת בתוך הגבול - מפני שהוא ממלאהו.
רבי יהודה אומר:
שישה - באמצע.


(ב) כל מין זרעים -

אין זורעין בערוגה.
כל מין ירקות -
זורעין בערוגה.
החרדל, והאפונין, השופין -
מין זרעים.
האפונין, הגמלונין -
מין ירק.
גבול שהיה גבוה טפח, ונתמעט -
כשר - שהיה כשר מתחילתו.
התלם ואמת המים, שהן עמוקין טפח -
זורעין לתוכן שלשה זרעונים,
אחד מכאן, ואחד מכאן, ואחד באמצע.


(ג) היה ראש תור ירק, נכנס לתוך שדה ירק אחר -

מותר - מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
היתה שדהו זרועה ירק,
ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר -
רבי ישמעאל אומר:
עד שיהא התלם מפולש - מראש השדה ועד ראשו.
רבי עקיבה אומר:
אורך שישה טפחים; ורוחב - כמלואו.
רבי יהודה אומר:
רוחב - כמלוא רוחב הפרסה.


(ד) הנוטע -

שתי שורות של קישואין,
שתי שורות של דלועין,
שתי שורות של פול המצרי - מותר.
שורה של קישואין,
שורה של דלועין,
שורה של פול המצרי - אסור.
שורה של קישואין,
שורה של דלועין,
שורה של פול המצרי,
ושורה של קישואין -
רבי אליעזר: מתיר.
וחכמים: אוסרין.


(ה) נוטע אדם, קישות ודלעת בתוך גומה אחת,

ובלבד שתהא זו - נוטה לצד זה,
וזו - נוטה לצד זה.


(ו) היתה שדהו זרועה בצלים,

ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין -
רבי ישמעאל אומר:
עוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת,
ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות,
ועוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת.
רבי עקיבה אומר:
עוקר שתי שורות, ונוטע שתי שורות,
ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות,
ועוקר שתי שורות, ומניח שתי שורות.
וחכמים אומרים:
אם אין בין שורה לחברתה, שתים עשרה אמה -
לא יקיים את הזרע שבינתיים.


(ז) דלעת בירק - כירק;

ובתבואה - נותנין לה בית רובע.
היתה שדהו זרועה תבואה,
ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין -
נותנין לה עבודתה שישה טפחים.
ואם הגדילה - יעקור מלפניה.
רבי יוסי אומר:
נותנין לה עבודתה ארבע אמות.
אמרו לו:
התחמיר זו מן הגפן?
אמר להם:
מצינו שזו חמורה מן הגפן.
שגפן יחידית - נותנין לה עבודתה שישה טפחים;
ודלעת יחידית - נותנין לה עבודתה בית רובע.
רבי מאיר אומר, משום רבי ישמעאל:
כל שלשה דלועין לבית סאה - לא יביא זרע לתוך בית סאה.
רבי יוסי בן החוטף אפרתי אומר, משום רבי ישמעאל:
כל שלשה דלועין לבית כור - לא יביא זרע לתוך בית כור.