משנה כלאים ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה, וכל מין ירקות זורעין בערוגה.

חרדל ואפונים השופין, מין זרעים.

אפונים הגמלנים, מין ירק.

גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט, כשר, שהיה כשר מתחילתו.

התלם טו ואמת המים שהם עמוקים טפח, זורעים לתוכן שלושה זרעונין, אחד מכאן, ואחד מכאן, ואחד באמצע.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִים בָּעֲרוּגָה;

וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בָּעֲרוּגָה.
חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין, מִין זְרָעִים.
אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים, מִין יָרָק.
גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמַעֵט, כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ.
הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח,
זוֹרְעִים לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵרְעוֹנִים:
אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.

נוסח הרמב"ם

כל מין זרעים -

אין זורעין בערוגה.
כל מין ירקות -
זורעין בערוגה.
החרדל, והאפונין, השופין -
מין זרעים.
האפונין, הגמלונין -
מין ירק.
גבול שהיה גבוה טפח, ונתמעט -
כשר - שהיה כשר מתחילתו.
התלם ואמת המים, שהן עמוקין טפח -
זורעין לתוכן שלשה זרעונים,
אחד מכאן, ואחד מכאן, ואחד באמצע.

פירוש הרמב"ם

הירקות יזרעו מהם מעט ועל כן הם נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעים אותה ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת חמישה זרעונים בערוגה ושלושה עשר אם יש לה גבול טפח כמו שציירנו זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים.

אפונים השופים הם הזרעים החלקים ממלת התרגום ושפית יתיה בשיפינא.

והאפונים הגמלנים הם הגסים וכן בלשון ארמית אומר לכל דבר גדול גמלאה איזה דבר שיהיה.

ואם יהיה בין כל מין ומין גבול גבוה טפח שהוא מפריש בין שני מינין ואחר כך חסר מגבהו אותם הזרעונים עומדים בהתרתם ולא נכריחהו להוסיף בגבהו עד שיחזור לטפח אלא בעתיד שאינו מותר לו לזרוע מחדש על צדדי הגבול ההוא עד שיוסיף בו ויחזירהו לגובה טפח:

פירוש רבינו שמשון

כל מין זרעים גדולים דאלימי לינק טפי אין נזרעין בערוגה אחת אפילו כשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן דזורעין בתוכה חמשה זרעונין במין ירקות קאמרי נזרעין כהלכתן. ובפרק כל שעה (דף לט.) אמר רבה *בר בר חנה ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כולן נזרעין בערוגה אחת כלומר כהלכתן ואע"ג דממתני' דהתם שמעינן ליה דקרי להו ירקות אצטריך ליה דסלקא דעתך משום דסופה להיקשות ניתיב ליה רווחא טפי כי ההיא דאמר רבי יוסי ב"ר חנינא קלח כרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע:

השופין. חלקין:

וגמלונין. גדולים ואלימי קשין מן הגדולים:

גבול שהיה גבוה טפח. וזרעו בו י"ב זרעים כדאמרן ונתמעט מטפח אין צריך לעקור משום מקיים בכלאים כיון שהיה כשר מתחלתו בשעת זריעה אבל לזרוע בתחלה אסור אחר שנתמעט. ויש מכאן ראיה למה שפירשתי לעיל שגובה הגבול נמנה בשיעור הרחקה השתא כשזורע י"ג זרעונין זרע האמצע חמשה על חמשה דאיכא הרחקה טפח ומחצה מזרעים שעל הגבול וכשנתמעט הגבול חסר ליה וכן לר' יהודה דאמר ששה באמצע אבל אי לא חשבת ליה לגובה כי נתמעט בגובה מאי הוי:

אחת מכאן. בשפת התלם לרחבו ואחת מכאן בשפה האחרת ואחד באמצע התלם וזורע מכל מין ומין עד שיהו מרוחקין זה מזה טפח ומחצה ורוחב התלם ששה. וכן באמת המים נזרעין לרוחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשיבשו המים דחזי לזריעה:

והא דנקט עמוקין טפח כל שכן אם אין עמוקין טפח דשרי טפי אלא לרבותא נקט הכי דאפילו הכי שרי משום דאיכא מאן דאסר דאמרינן בירושלמי (הל' ג) תני בר קפרא אינו זורע אלא מין אחד:

ירושלמי (הל' ב) החרדל והפונין השופין מין זרעים שזרעם לירק אין נותנין אותן על גבי ערוגה האפונין הגמלונין ופול המצרי שזרעם לזרע אין נותנין אותן על גבי ערוגה. זרען לירק נותנים אותם על הערוגה. ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין אע"פ שזרען לזרע נותנין אותן על הערוגה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה - הא דשרינן לעיל חמשה זרעונים בערוגה. ושלשה עשר מיני זרעונים כשיש לה גבול טפח, הני מילי במיני מילי במיני ירקות שדרך לזרעם ערוגות ערוגות, אבל מיני זרעים שדרכן לזרוע מהן שדה גדולה יג לא, משום דמיחזו ככלאים:

אפונים השופים - אפונים חלקים שנראין כאילו הן משופין בכלי שמשפין ומחליקין בו העצים. פירוש אחר אפונים [השופים קטנים] גמלונים גסים וגדולים לשון ארמי קורין לדבר גדול גמלונא:

גבול - כמין אצטבא של טיט מגובל יד שעושין סביב לערוגה לדריסת רגלי אדם:

שהיה גבוה טפח - כשזרעו [בו שנים עשר מיני זרעונים] ונתמעט מותרים הזרעונים שגדלים בו אפילו לאחר שנתמעט ואין צריך לעקור משום מקיים כלאים כיון שהיה כשר מתחלתו בשעת זריעה ומיהו אינו יכול לזרוע בו [בתחילה] לאחר שנתמעט עד שיעמידנו על גובה טפח:

אחת מכאן - בשפת התלם לרחבו ואחת בשפה האחרת ואחת באמצע התלם והולך וזורע מכל מין עד שיהיו מרוחקין זה מזה טפח ומחצה טז ושהן עמוקים טפח לרבותא נקט משום דבירושלמי איכא מאן דאסר דמיחזי כחבוש:

פירוש תוספות יום טוב

כל מין זרעים. פירש הר"ב שדרכן לזרוע מהן שדה גדולה. כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במשנה ט דפרק דלעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה:

גבול שהיה גבוה טפח. פירש הר"ב כמין אצטבא של טיט מגובל. נראה דגרם גובל ולא גרס גבול. ואין לומר דגבול מפרש כמו גובל. דא"כ כבר פירש במשנה דלעיל. [אע"פ שבידינו לא נמצא פירושו] ולמה לו לפרש עוד שנית. [*אלא דהכא גרס גובל ומתני' דלעיל גרס גבול אבל בסדר המשנה דירושלמי הכא ולעיל הגירסא גובל]:

התלם ואמת המים. לשון הר"ש ורוחב התלם ששה וכן באמת המים זורעים לרחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשיבשו המים דחזי לזריעה ע"כ. ומ"ש הר"ב לזרוע כל מין עד שיהיו מרוחקים זה מזה טפח ומחצה. כן הוא לשון הר"ש. ולטעמיה אזיל שפירש למשנה דלעיל דהרחקה שבין כל מין ומין טפח ומחצה וכדעת הרמב"ם אלא שיש לו שיטה אחרת בסדרן והלכתן. אבל הר"ב שסובר כרש"י שצריך הרחקה ג' טפחים הנה ברוחב הששה לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ובאורך יכול לזרוע כל האורך כולו ואין נראה כלל לחלק ולומר דהכא שרי הר"ב בהרחקת יניקת הזרע מזרע עצמו אע"פ שהיניקות מתערבין משא"כ בערוגה דלעיל דלא ידענא טעמא לחלק ולכן אני אומר שלפום ריהטא העתיק לשון הר"ש ולא דק:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במ"ט לעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. תוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) נראה דגרס גובל ולא גבול:

(טו) (על המשנה) התלם. ורותב התלם ו' וכן באמת המים זורעים לרתבה של אמה שהיא כמו כן ו' וכשיבשו המים דחזי לזריעה. הר"ש:

(טז) (על הברטנורא) הר"ש ולטעמיה אזיל שפירש לעיל דההרחקה היא טפח ומחצה וכדעת הר"מ אבל הר"ב שסובר כרש"י שצריך ג' טפחים הנה ברותב הו' לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ולכן אני אומר שלפום רהיטא העתיק לשון הר"ש. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל מין זרעים:    שום מין כמו כל מלאכה לא תעשו. ופי' ר"י בעל התוס' כל מין זרעים אין זורעין משום דזרעים אלימי ליינק. והא דנקט ברישא חמשה זרעונים או שלשה זרעונים משום זרועיה נקט הכי כלישנא דקרא אבל דוקא בירק קאמר. והא דקתני וכל מין ירקות זורעין בערוגה לאו דוקא דהא דלעת אסור ולפת נמי תנן במתני' דאסור בגובל אבל נראה דשרי למטה. ואין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנא' בהן חוץ. הרש"ש ז"ל. ובירושלמי תני חרדל והאפונים השופין מין זרעים אע"פ שזרען לירק אין נותנין אותן ע"ג ערוגה האפונים הגמלונים ופול המצרי שזרען לזרע אין נותנין אותן ע"ג ערוגה. זרען לירק נותנין אותן ע"ג ערוגה. ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין אע"פ שזרען לזרע נותנין אותן ע"ג ערוגה:

השופים:    פי' בערוך קטנים:

התלם:    ורוחב התלם ששה וכן באמת המים נזרעים לרחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשייבשו המים דחזי לזריעה. ונראה דה"פ טפח אחד זרוע מן הצד האחד של התלם או של האמה וטפח וחצי הפסק וטפח זרוע באמצע וטפח וחצי הפסק. וטפח אחר הנותר מן הששה זרוע מן הצד האחר. והכריח הרש"ש ז"ל מן הירושלמי דשהן עמוקין טפח דווקא נקט ודלא כהר"ש והרא"ש ז"ל:

זורעין בתוכה שלשה זרעונים:    ירושלמי תני בר קפרא אינו זורע בתוכן אלא מין אחד בלבד. ופי' הרש"ש ז"ל וזורעין שלש בתוכן דמתני' לאו דוקא אלא א' למטה בתוכן ע"כ. ונראה שרוצה לפרש דבר קפרא אתי לפרושי מתני' אבל נראה דלא יתכן דהניחא שנאמר דשלש בתוכן דקתני לאו דוקא אבל א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע מאי איכא למימר ומאי אתא לפרושי בר קפרא הא בהדיא קתני א' דוקא באמצע. לכן נלע"ד דמתניתא דבר קפרא פליגא אמתני' וכמו שפי' הר"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה:    ה' מינין:

חרדל ואפונים השופין:    באהנען קטנים:

אפונים הגמלנים:    באהנען גדולים:

מין ירק:    ושאר מיני זרעי' וירקות ידועים. רק הזכיר הנך ב'. דסד"א להיפך. להכי קמ"ל דאינו כך:

גבול שהיה גבוה טפח:    וזרע בה י"ג מינין כנ"ל:

ונתמעט:    נעשה נמוך מטפח:

כשר:    וא"צ לעקור מה שזרע כבר. ואסור לזרוע בו להבא עד שיגביהו טפח:

התלם:    פורכע:

ואמת המים:    שיבשו מימיו:

שהם עמוקים טפח:    ורחבן ששה טפחים. ועמוקים לרבותא נקט. אף על גב דאותו שבאמצע נראה כחבוש דאיכא למ"ד בירושלמי דאסור. ואע"ג דלא קיי"ל כן. אפ"ה קמ"ל רבותא גם אליבי':

אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע:    ובלבד שירחיק המינין שיעור יניקה זמ"ז:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים