משנה כלאים ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר, מותר, מפני שהוא נראה כסוף שדהו.

היתה שדהו זרועה ירק, והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר, רבי ישמעאל אומר, עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו יז.

רבי עקיבא אומר, אורך ששה טפחים ורוחב מלואו.

רבי יהודה אומר, רוחב כמלא רוחב הפרסה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, מֻתָּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרֹחַב מְלֹאוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רֹחַב כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה.

נוסח הרמב"ם

היה ראש תור ירק, נכנס לתוך שדה ירק אחר -

מותר - מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
היתה שדהו זרועה ירק,
ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר -
רבי ישמעאל אומר:
עד שיהא התלם מפולש - מראש השדה ועד ראשו.
רבי עקיבה אומר:
אורך שישה טפחים; ורוחב - כמלואו.
רבי יהודה אומר:
רוחב - כמלוא רוחב הפרסה.

פירוש הרמב"ם

כבר הקדמנו, כי מהדברים המפרישים בין מיני הירקות, הוא התלם. ואמר רבי ישמעאל, שיצטרך להיות החפירה מפולשת, מראש השורה אשר זרע בה הירק האחר, עד סופו.

ורבי עקיבא פירש, כי כשיהיה באורכו ששה טפחים בלבד, ייראה ההפרש, ולא יצטרך למשוך החפירה ההיא כפי אורך הזריעה. ואמר, שצריך להיות רוחב החפירה ההיא כפי עומקה, והוא מה שאמר "מלואו", רוצה לומר מלוא התלם, ואפילו יהיה עומקו אמה.

ורבי יהודה אומר, טפח בלבד צריך להיות רוחב החפירה, והוא שאמר "רוחב הפרסה". ואמר "רוחב הפרסה", ולא אמר "רוחב טפח", מפני שהיא גלגל ראייתו בתוך דבריו. שהוא מביא ראיה על זה השיעור, מדברי הכתוב: "והשקית ברגלך כגן הירק"(דברים יא, י), ויצטרך להיות בין ירק וירק, מקום להנחת הרגל, והוא רוחב פרסה.

ומה שלא הצרכנוהו בכאן להרחיק ששה טפחים, כמו שהקדמנו בפרק שקודם זה, באמרו: "ירק בירק, ששה טפחים", מפני שהמרחק ההוא, הוא בין שדה ירק לשדה ירק אחר, ובהלכה זו לא דבר אלא בשדה ירק, כשירצה לזרוע בה שורה אחת בלבד מן ירק אחר, כמו שאמר: "וביקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר", ולפיכך יספיק לו התלם כמו שביארנו.

והלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

ראש תור ירק. ופירושו כדפרישית לעיל ראש תור חטים בפ"ב (משנה ז):

מפולש. מלשון מבוי מפולש שפתוח משני רוחות ואין לו אלא שתי מחיצות זו כנגד זו וכאן נמי שורה מפסקת באמצע השדה מעבר לעבר:

אורך ששה טפחים ורוחב מלואו. כלומר מלא התלם דהיינו ששה על ששה ולא חייש ר"ע למפולש אלא אע"פ שתלם זה מוקף ירק אחר מג' רוחות:

כמלא רוחב פרסה. דהיינו טפח כדאמרינן במסכת שבת בפרק אמר ר"ע (דף פה.) א"ר זירא ואיתימא ר' חנינא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח. והשתא לא פירש כאן אלא רוחב השורה הנזרעת ולשורה קרי לה תלם ובשיעור הרחקה לא איירי הכא כמה מרחיק האי זרע מן השדה ולעיל בפרק ב' (משנה י) תנינן לה ירק בירק ו' טפחים ואע"ג דמרחיק כדינו בעינן שיעור לאורך ורוחב של ירק אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דפחות מכאן לא חשיב מילתא באנפיה נפשה ובטיל אגב שדה והוי כלאים. ותימה מילתא דר' יהודה מייתי לה לענין שיעור הרחקה בפרק אמר ר"ע ומה ענין זה אצל זה הא לא איירי כלל אלא ברוחב שורות הירק. ועוד קשה היכי מצי למימר דפחות משיעור זה לא מהניא הרחקה הא תניא בתוספתא (פ"ב) ולעיל הבאתיה בפ"ב גבי ירק בירק אפילו אין שם אלא קלח אחד נותנין לו עבודה ששה טפחים. לפיכך צריך לפרש דכולה מתני' בשיעור הרחקה דלר' ישמעאל תלם חשיב הפסק ולר' עקיבא ו' טפחים ור' יהודה פרסה ותלם לאו היינו שורה דשורה היא שורת זרע האחד ותלם הוא המפסיק ביניהן. ולא קאמר ר"ע אורך ששה ורוחב מלואו למימרא דתיסגי בהכי לשורה גדולה של ירק אחר אלא אשמעינן דאפילו בקלח אחד של ירק אחר בעינן הפסק ששה על ששה ולעולם לשורה גדולה בעינן [ששה] על פני כל השורה סביב. וכן נראה דבשיעור הפסק איירי מתני' דכוליה פרקין וכמה ברייתות כנגדו בתוספתא בשיעור הרחקה:

ירושלמי(הל' ג) מה אמר ר' ישמעאל ברוחב מה אין ר"ע שחובש בג' רוחות אית ליה ברוחב מלואו רבי ישמעאל שחובש בב' רוחות לא כל שכן. פירוש אין כמו [אם]. לא כל שכן דבעי רוחב מלואו דרבי ישמעאל מחמיר טפי מר"ע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ראש תור - קרן זוית מחודדת נכנסת לתוך שדה אחר, כתורי זהב של תכשיטי אשה שיש להן שלש זויות מחודדות:

שהוא נראה כסוף שדהו - וניכר ולא מיחזי ככלאים:

מפולש - פתוח משני צדדיו כמו מבוי מפולש שפתוח משתי רוחות:

רבי עקיבא אומר אורד ששה טפחים - לא בעינן מפולש אלא שיהא התלם הזרוע ארוך ששה טפחים אע"פ שזרע אחר מקיפו משלש רוחותיו שרי יח:

ורוחב מלואו - היינו ששה טפחים יט שהוא שיעור רוחב תלם ורבי ישמעאל נמי בעי רוחב התלם במלואו אע"ג דלא פירש למלתיה דכיון דרבי עקיבא דמיקל ולא בעי מפולש בעי רוחב מלואו כל שכן רבי ישמעאל דמחמיר. ורמב"ם פירש רוחב מלואו שיהיה רחבו [כעמקו]:

רוחב פרסה - והיינו טפח והא דקאמר רוחב פרסה ולא קאמר רוחב טפח משום דמפיק לה מקרא דכתיב (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק, שצריך להיות בין ירק לירק מקום להנחת הרגל דהיינו רוחב פרסה, והלכה כרבי עקיבא, ובפרקין דלעיל דתנן ירק בירק ששה טפחים התם מיירי בין שדה ירק לשדה ירק אחר שצריך להרחיק זה מזה ששה טפחים, והכא מיירי בבא ליטע שורה אחת של ירק בתוך שדה כדתנן בהדיא והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר הלכך מפסיק בתלם רחב למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

פירוש תוספות יום טוב

ראש תור. עיין במשנה ז פ"ב מה שכתבתי שם וכן מ"ש שם על כסוף שדהו:

שורה של ירק אחר. עי' במשנה [*ד ומשנה] ו:

מראש השדה ועד ראשו. שתי הקצוות כל אחד ראש וסוף ובמשנה ג פ"ה תנן מראש הכרם ועד סופו:

אורך ו' טפחים. לשון הר"ב לא בעינן מפולש אלא שיהיה התלם הזרוע ארוך ששה טפחים. כן דעת הר"ש לפי מאי דס"ד דכולהו מיירי ברוחב השורה הנזרעת אבל לענין הרחקה לא איירי הכא אלא לעיל תנן בפ"ב עבודת ירק בירק ששה טפחים והכא שמעינן דאע"ג דמרחיק כדינו בעינן שיעור לאורך ורוחב ירק אחר עצמו דבפחות מהכי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לא חשיב מילתא באפי נפשיה ובטיל אגב שדה וחשיב כלאים. וכתב על זה ותימה דבפרק רבי עקיבא [במסכת שבת] מייתי לדרבי יהודה לענין הרחקה ועוד היכי מצי למימר דבפחות משיעור זה לא מהניא הרחקה הא תניא בתוספתא אפי' אין שם אלא קלח אחד נותנין לה עבודה ששה טפחים לפיכך צריך לפרש דכולה מתני' בשיעור הרחקה דלרבי ישמעאל תלם חשיב הפסק ולרבי עקיבא ששה טפחים ולרבי יהודה פרסה ע"כ. והר"ב פירש בהדיא בדרבי יהודה לענין הפסק שכתב שצריך להיות בין ירק לירק וכו'. וכן פריך ומשני למתני' דלעיל עבודת ירק בירק. ובדרבי עקיבא מפרש לענין זרע עצמו כדסלקא דעתיה דהר"ש. עירוב פירושים כתב כאן ואינו נכון. ומ"ש אף על פי שזרע אחר מקיפו משלש רוחותיו. גם הוא לשון הר"ש בדסלקא דעתיה וכלומר שההפסק הוא בזרע האחר שנזרע בתלם אע"פ שמקיף בג' רוחות זרע השדה כיון שהוא תלם ובצד הרביעי אין בו זרע שעכשיו אינו חבוש הוי הפסק. ולמאי דהדר הר"ש ומפרש משנתינו לענין הרחקה כתב בדרבי עקיבא דלא קאמר אורך ו' ורוחב מלואו למימרא דתסגי בהכי לשורה גדולה של ירק אחר אלא אשמעינן דאפילו בקלח אחד של ירק אחר בעינן הפסק ששה על ששה ולעולם לשורה גדולה בעינן [ששה] על פני כל השורה סביב ע"כ. והרמב"ם כתב ור"ע פי' כי כשיהיה בארכו ששה טפחים בלבד יראה ההפרש ולא יצטרך למשוך החפירה ההיא כפי אורך הזריעה. ורוחב מלואו. פירש הר"ב היינו ששה טפחים שהוא שיעור רוחב תלם. וצריך לחלק בין תלם סתם דהכא לתלם של פתיח דבמשנה ו פ"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) עד ראשו. שתי הקצות כל אחד ראש וסוף:

(יח) (על הברטנורא) כלומר שההפסק הוא הזרע האחר שנזרע בתלם אע"פ שמקיף בג' רוחות זרע השדה כיון שהוא תלם ובצד הד'. אין בו זרע שעכשיו אינו תבוש הוי הפסק. ועתוי"ט בשם הר"ש:

(יט) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין תלם סתם דהכא לתלם של פתיח במ"ו פ"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה ראש תור כו':    בשבת שם פי' רש"י ז"ל ראש תור כראש השור ע"כ. ודוגמתה איתא בגמרא בפ"ק דסוכה ד' ז' ויעמידנו כנגד ראש תור ופי' שם ג"כ רש"י ז"ל ראש שור. אלא שר"ש לוריא ז"ל מחק משם פי' ראש שור שסובר ששם רש"י ז"ל מפרשו לשון תורי זהב ע"ש בספרו ודלא כדעת הרש"ש ז"ל שכתבתי בפרקין דלעיל סי' ז'. ובד"ה כתי' וראיתני כתור האדם המעלה ה' אלהים ופי' שם המפרש ז"ל כתור פתרונו שורה ודוגמא ראש תור ירק. ר"ל שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים ודוד אמרו כשבשרו נתן הנביא בשם ה' יתעלה ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ:

עד שיהא התלם מפולש:    פי' הח' הרר"י ז"ל פי' במה שאמר לשון תלם בזה ללמדך שרוחב השורה הוא כרוחב התלם דאי הוי פחות מתלם נראה כאילו נזרע בערבוביא ואינו מדבר בהפסק אלא בתלם הזרוע וא"צ הפסק כלל כך נ"ל עכ"ל ז"ל:

מראש השדה ועד ראשו:    ס"א ועד סופו והכל אחד דלכל שתי קצוות יתכן לקרות ראש וסוף ולקמן סי' ג' דפרק ה' נמי תנן מראש הכרם ועד סופו:

ר"י אומר רוחב כו':    בירוש' פריך תנינן הכא דר' יהודה ותנינן תמן. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ותנינן תמן בריש פירקין ר"י אומר ששה באמצע והיינו דס"ל שדה ירק טפח ומכאן אני למד דר"י דמתני' דבעי רוחב טפח לא קפיד אגובה כלל ומש"ה בעי לאצרוכינהו. ומשני תלמודא אלו תניתה הכא ולא תניתה תמן הוינן אמרין ומה אין ר' יהודה דהוא מחמיר הכא דבעי רוחב טפח מקיל תמן דשרי ששה מינין בערוגה צלע אל צלע רבנין דאינון מקילין הכא דלא בעי רוחב טפח אלא כמלואו ותו לא כ"ש דיקילון תמן דלא בעינן גובה בגובל הוי צורכא מיתני תמן לאשמעי' מילתייהו. ואילו תניתה תמן ולא תניתה הכא הוינן אמרין ומה אין רבנן דאינון מחמרי תמן אינון מקילין הכא ר"י דהוא מקל תמן לא כ"ש דיקיל הכא דהוי שורה אצל שדה מרובע קמ"ל. הוי צורכא מיתני הכא וצורכא מיתני תמן:

תפארת ישראל

יכין

היה ראש תור ירק:    קרן זוית מערוגה מחודדת של ירק. וקמ"ל דבירק שנזרע מעט מעט. שרי בראש תור אפי' בשדה גדולה ושדה קטנה ועי' לעיל פ"ב ס"ו:

נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו:    וליכא ערבוב כפ"ב מ"ז:

היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר:    והרחיקן כדינן כפ"ב סי' ע"ו:

רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו:    פתוח מב' צדדיו:

רבי עקיבא אומר:    צריך שיהי' התלם הזרוע אורך וכו'. ור' ישמעאל נמי מצריך הכי. רק לר"ע א"צ מפולש. וי"א דבהרחקה פליגי. דלר' ישמעאל צריך שיהיה התלם המפסיקן מפולש. ולרע"ק סגי בשיהיה המרחק במקום א' וע"ו טפחים. ולר"י סגי באורך ו' על רוחב טפח. ואע"ג דלעיל [פ"ב מ"י] כבר תני לה כרע"ק. באמת הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. א"נ התם בשדה גדולה והכא רק בשורה א' שבאמצע שדה ירק פליגי:

אורך ששה טפחים ורוחב מלואו:    רחבו כארכו:

רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה:    ר"ל טפח:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים