משנה כלאים ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ג · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

דלעת בירק, כירק. ובתבואה, נותנין לה בית רובע.

היתה שדהו זרועה תבואה, וביקש ליטע לתוכה שורה של דלועין, נותנין לה (ל)עבודתה ששה טפחים.

ואם הגדילה, יעק[ו]ר מלפניה.

רבי יוסי אומר, נותנין לה עבודתה ארבע אמות.

אמרו לו, התחמיר זו מן הגפן?

אמר להן, מצינו שזו חמורה מן הגפן, שלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים, ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע.

רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל, כל שלושה דלועין לבית סאה, לא יביא זרע לתוך בית סאה.

רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל, כל שלושה דלועין לבית כור, לא יביא זרע לתוך בית כור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

דְּלַעַת בְּיָרָק, כַּיָּרָק.

וּבִתְבוּאָה, נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְּבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין,

נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים.
וְאִם הִגְדִּילָה, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.
אָמְרוּ לוֹ: הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגֶּפֶן?
אָמַר לָהֶן:
מָצִינוּ שֶׁזּוֹ חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן;
שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים,
וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית סְאָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
כָּל שְׁלשָׁה דְּלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית כּוֹר.

נוסח הרמב"ם

דלעת בירק - כירק;

ובתבואה - נותנין לה בית רובע.
היתה שדהו זרועה תבואה,
ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין -
נותנין לה עבודתה שישה טפחים.
ואם הגדילה - יעקור מלפניה.
רבי יוסי אומר:
נותנין לה עבודתה ארבע אמות.
אמרו לו:
התחמיר זו מן הגפן?
אמר להם:
מצינו שזו חמורה מן הגפן.
שגפן יחידית - נותנין לה עבודתה שישה טפחים;
ודלעת יחידית - נותנין לה עבודתה בית רובע.
רבי מאיר אומר, משום רבי ישמעאל:
כל שלשה דלועין לבית סאה - לא יביא זרע לתוך בית סאה.
רבי יוסי בן החוטף אפרתי אומר, משום רבי ישמעאל:
כל שלשה דלועין לבית כור - לא יביא זרע לתוך בית כור.

פירוש הרמב"ם

דלעת בירק, כירק - רוצה לומר שירחיק הירק כשיעור עבודת ירק. וכבר הקדמנו, שעבודת ירק ששה טפחים.

ואם רצה לטעת שורה של דלעת לשדה של תבואה, ירחיק כשיעור עבודת תבואה, והיא בית רובע.

ואם ירצה לנטוע בשדה תבואה, שורה אחת בלבד של דלועין, ירחיק מן התבואה ששה טפחים בלבד, לפי שהיא שורה יחידית, ואין במרחק השורה אלא שורש אחת.

ואם הגדילה, יעקר מלפניה - רוצה לומר שאם נתפשטו הענפים של השורה ההיא, ונכנסו בתוך ששה טפחים, יעקור מלפניה כל מה שהאריך ונתפשט.

ואמר רבי יוסי, צריך להרחיק השורה ארבע אמות. ואמרו לרבי יוסי, היאך תשים דין שורה אחת של דלועין, שהיא נחשבת כדלעת אחת, לפי שכל השורות דלועות זו אצל זו, שיהיה יותר חמור מדינה של גפן, שאין צריך להרחיק מן התבואה, אלא ששה טפחים, [כדי] ליטע גפן יחידית, כמו שיתבאר בזו המסכתא, שעבודת הגפן ששה טפחים. וזה יש לתמוה עליו, היאך תשים כלאי זרעים ,יותר חמורים מכלאי הכרם? והדבר הפך, כמו שיתבאר.

אחר כן, אמר להן, אמת שהיא יותר חמורה, לפי שגפן יחידית, ירחיק ממנה ששה טפחים ויזרע התבואה, ודלעת יחידית כשתהיה נטועה, ירחיק ממנה בית רובע, ואז יזרע התבואה, מפני שמתפשטת ואוכלת מקום רחב. וזה הדבר הסכמת הכל.

וחלק רבי מאיר ואמר, אין לך לומר, שבית רובע בלבד הוא צריך להרחיק מן דלעת יחידית, אלא שלישית בית סאה. וכשיהיו שלושה דלועין בבית סאה, אסור לזרוע בה התבואה.

ואמר רבי יוסי בן החוטף אפרתי, שאם יהיה בבית כור שלושה דלועין, אסור לזרוע בו, ולדעתו דלעת יחידית צריכה בית עשרת סאין.

וכבר בארנו פעמיים [פרק ב', משנה ב' ו-ט'], שמידת בית סאה אלפיים וחמש מאות אמות, ובית רובע חלק מעשרים וארבעה מבית סאה, ובית כור שלושים בית סאה.

והלכה כתנא קמא:

פירוש רבינו שמשון

דלעת בירק כירק. עבודת ירק דהיינו ששה טפחים אבל אם בא ליטע דלעת בתבואה צריך להרחיק לו בית רובע דהיינו י' אמות ושני טפחים ומחצה על י' אמות כדפרשינן לעיל בפ"ב (מי"א):

נותנין לה עבודתה ששה טפחים. בתוספתא (פ"ב) קתני ושורה של דלועין בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ואילו במתניתין רוחב תנן אורך לא תנן ומאי דשייר במתניתין פירש בברייתא וקילא שורה מדלעת יחידית דדלעת יחידית בתבואה בית רובע דהיינו טפי ויש עוד שיעור אחר לשורה של דלועין בין שני שורות של ירק דבעינן י"ב אמה כדתנן בתוספתא (שם) ועוד מוכח בתוספתא דשורה דלועין בירק שיעורו כדלעת יחידית בירק:

התחמיר זו מן הגפן. דתנן לקמן בפ"ד (משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים בית הלל אומרים אינו כרם כלומר ליתן לה עבודת כרם אפי' ד' אמות אלא ו' טפחים והכא נמי בשורה של דלועים אין להחמיר:

שזו חמורה מן הגפן. כגון ביחידית כדמסיק:

ירושלמי (הל' ו') מה בכל הדלועין משערים או לא כל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית את עושה דלעת המצרית כדלעת יונית כאן שלא עשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית אין את עושה דלעת מצרית כדלעת יונית. פירוש מבעיא ליה באיזו דלעת היא מתניתי' ופשטה דמתניתין בדלעת יונית מיהא דתני' רבי מונא לעיל בסוף פרק ב' גבי תבואה נוטה דאסרינן לסכך דלעת יונית על גבי תבואה שהיה רבי שונה קישות ופול המצרי ואף דלעת מצרית בכלל:

ירושלמי (שם) אמר רבי יוסי בר' בון בוא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו בבית סאה וסופו בבית כור. פירוש דמה ששנה לר' מאיר בתחלת ימיו ולרבי יוסי בן החוטף בסוף ימיו. תניא בתוספתא *שדה של דלועים בירק אורך שש טפחים ורוחב מלואו אחד שורה של דלועין ואחד שורה של ירק אחר בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים ושורה של ירק בירק אורך ו' טפחים ורוחב מלואו ושל תבואה בירק אחר מראש *השורה עד ראשו על רוחב ג' *טפחים של פתיח שורה של דלועים בירק בין שורה לחברתה י"ב אמות וכן *תבואה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דלעת בירק - הבא ליטע דלעת אצל ירק עבודתה כירק דהיינו ששה טפחים. אבל אם בא ליטע דלעת בתבואה צריך להרחיב לו בית רובע כשיעור עבודת התבואה שהוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות, והוא מקום זריעת רובע הקב:

שורה של דלועים נותנים לה עבודתה ששה טפחים - וקילא שורה מדלעת יחידית, דדלעת יחידית בתבואה צריכה בית רובע, לפי ששורה מנכרא בפני עצמה וליכא ערבוב כמו בדלעת יחידית, וששה טפחים דתנן הכא הוי שיעור רוחב אבל שיעור אורך לא אתפרש במתניתין ובתוספתא פירשו דצריך שיהיה שיעור האורך עשר אמות ומחצה:

ואם הגדילה - השורה ונכנסו הענפים בתוך ששה טפחים, יעקור מלפניה כל הענפים שנתפשטו ונכנסו בתוך שיעור זה:

נותנין לה עבודתה - של שורת הדלועים ארבע אמות, שצריך להרחיק ארבע אמות מן התבואה:

התחמיר זו מן הגפן - דתנן לקמן בפ"ד הנוטע שורה של חמש גפנים בית הלל אומרים אינו כרם ואינו נותן לה עבודת הכרם ארבע אמות אלא ששה טפחים, והכי נמי בשורה של דלועים אין להחמיר וליתן להן ד' אמות דאין להחמיר בכלאי זרעים יותר מבכלאי הכרם כד:

מצינו שזו חמורה מן הגפן - אע"ג דאיסור כלאי זרעים קיל מאיסור כלאי הכרם, מ"מ הא אשכחן דלגפן יחידית כשבא ליטע אותה בתבואה נותנין לה עבודתה ששה טפחים ולדלעת יחידית נותנים לה בית רובע שהן עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות מפני שהיא מתפשטת והולכת מרחוק הכי נמי אין לתמוה אם לשורה אחת של גפנים נותנים לה עבודתה ששה טפחים ולשורה של דלועין נותנין לה ארבע אמות:

כל שלשה דלועין לבית סאה - ר"מ פליג אתנא קמא דאמר שלדלעת יחידית בתבואה נותנים לה בית רובע וסבר איהו דנותנים לה שלישית בית סאה ורבי יוסי בן החוטף אפרתי סבר שלישית בית כור. ואין הלכה כדברי כולם אלא כתנא קמא בלבד. ודלעת השנויה במתניתין היא דלעת יונית בלבד שעלים שלה רחבים ומסככים ומסתבכים טפי, אבל דלעת מצרית עם שאר דלועין דינן כשאר ירקות:

פירוש תוספות יום טוב

בית רובע. מפורש בפ"ב משנה ט:

התחמיר זו מן הגפן. כתב הר"ב דאין להחמיר בכלאי זרעים יותר מבכלאי הכרם. וטעמא דכלאי כרם אסורים בהנאה וכלאי זרעים מותרים אפילו באכילה כדתנן ברפ"ח:

שלגפן יחידית וכו'. עיין ריש פ"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) וטעמא דכלאי כרם אסורים בהנאה וכלאי זרעים מותרים אפילו באכילה כדתנן ברפ"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

דלעת בירק כו':    פי' הר"י אשכנזי ז"ל דלעת בירק. פי' דלעת יחידית. ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין וכו' פי' שורה קלה יותר מדלעת יחידית כי שורה נכרת שלא נזרעה בערבוב ע"כ:

ר' יוסי בן החוטף אפרתי כו':    בירושלמי מפרש דבתחלת ימיו של ר' ישמעאל שנה לר"מ ג' דלועין לבית סאה ובסוף ימיו שנה לר"י בן החוטף אפרתי ג' דלועין לבית כור {הגה"ה. אכן בירושלמי שלפנינו הגי' בהפך תחלתו בבית כור וסופו בבית סאה:}. ושמא כי קראוהו החוטף על שם שהיה חוטף המצות וכן נראה דאי לא תימא הכי למיעוט יקראוהו חוטף בלא ה"א הר"ש ז"ל. ויש ספרים העוטף בעי"ן. וכן דקדק רד"ק ז"ל בשרש לחש על שלום בן הלוחש דבספר נחמיה סי' ג' וז"ל ויתכן כי היה לוחש אל הנחשים לפיכך נקרא כן או היה יועץ נבון לחש ואילו היה שם העצם ולא שם תואר לא היתה נכנסת עליו ה"א הידיעה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

דלעת בירק כירק:    וסגי לי' בו' טפחים לכל צד:

ובתבואה נותנין לה:    לדלעת לכל צד:

בית רובע:    הוא י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב י' אמות:

נותנין לה לעבודתה ששה טפחים:    דשורה דלא מערבא. קילא מדלעת יחידית. מיהו אורך ההפסק צריך י' אמות ומחצה:

ואם הגדילה:    עלי השורה ונכנסו לתוך הו' טפחים:

רבי יוסי אומר נותנין לה:    לשורה דלעת בתבואה:

אמרו לו התחמיר זו מן הגפן:    דכל שאינו כרם. סגי לה בו' טפחים. והרי כלאי כרם חמור מכלאי זרעים לענין אכילה והנאה:

ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע:    ר"ל הרי מודים אתם לי שכשכבר היה גפן נטוע ובא לזרוע בצדה תבואה סגי במרחיק ו"ט. וכשהיה דלעת יחידית נטוע. צריך להרחיק בית רובע. א"כ ה"נ בהיתה התבואה כבר זרוע. ובא ליטע בצדה גפן או דלעת. חמורה דלעת מגפן:

כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה:    דס"ל דדלעת יחידית צריך שליש בית סאה בתבואה. ולא סגי ברובע:

רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור:    דס"ל דדלעת יחידי' צריך שליש בית כור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים