משנה כלאים ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ג · משנה ו | >>
היתה שדהו זרועה בצלים כא, ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים כב, רבי ישמעאל אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת.
רבי עקיבא אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות.
וחכמים אומרים, אם אין בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה, לא יקיים את הזרע של בינתיים.
משנה מנוקדת
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה בְּצָלִים, וּמְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים,
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אֶחָת.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע שֶׁל בֵּינְתַיִם.
נוסח הרמב"ם
היתה שדהו זרועה בצלים,
- ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין -
- רבי ישמעאל אומר:
- עוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת,
- ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות,
- ועוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת.
- רבי עקיבה אומר:
- עוקר שתי שורות, ונוטע שתי שורות,
- ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות,
- ועוקר שתי שורות, ומניח שתי שורות.
- וחכמים אומרים:
- אם אין בין שורה לחברתה, שתים עשרה אמה -
- לא יקיים את הזרע שבינתיים.
- רבי ישמעאל אומר:
- ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין -
פירוש הרמב"ם
יש לך להבין, ששורה של דלועין, שיעורה ארבע אמות. ומפני זה אמר רבי ישמעאל, שיעקור שיעור שתי שורות של דלועין שהם שמונה אמות, ויטע מהם שורה אחת שהיא רוחב ארבע אמות, ומניח מקמת בצלים שיעור שתי שורות שהם שמונה אמות, ויעקור כמו כן שתי שורות שהן רוחב שמונה אמות, ויזרע מהם שורה אחת של דלועין שהיא ארבע אמות. ונמצא המרחק בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמות, מפני ששתי השורות שעקר רוחבם שמונה אמות כמו שאמר, ויזרע שורה אחת באמצע רחבה ארבע אמות, ונמצא בין שורה של דלועים ובין קמת בצלים שתי אמות, וקמת הבצלים בעצמם שמונה אמות, ומרחק השורה השנית מקמת הבצלים שתי אמות, אם כן יהיה המרחק בין שתי שורות של דלועים שתים עשרה אמה. וזה צורתו:
ועל סדר המרחק הזה, יוסיף לעשות כפי מה שירצה.
ועל דעת רבי עקיבא שהוא אומר נוטע שתי שורות, ומניח קמת הבצלים שתי שורות, ויהיה המרחק בין שתי שורות של דלועין רוחב קמת הבצלים בלבד, שרוחבה שמונה אמות, והוא רוחב שתי שורות.
המחלוקת שבין חכמים ורבי ישמעאל, שרבי ישמעאל מצריך להיות בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה, ולהיות בין כל שורה מהן ובין קמת הבצלים שתי אמות, כמו שציירנו. וחכמים אומרים, שלא נצטרך להרחיק, בין שורה של דלועין ובין קמת הבצלים, אבל יש לו להזהר, שיהיה בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה, כדי שלא תתחבר שורה בשורה, אבל תהיה כל אחת מהם שורה אחת בתוך שורה של בצלים, וכדי שלא תיראה כל השדה מעורבת מבצלים ודלועין. וזה עניין מה שאמר בתלמוד: "רבי ישמעאל אומר שתים עשרה, רבנן אמרי שתים עשרה. מאי בינייהו? - סמיכא. על דעתיה דרבי ישמעאל, אסור; ולרבנן, מותר".
וזה שאמר לדעת חכמים מותר לסמוך, ובלבד שיהא התלם על כל פנים בין שורה של דלועין ובין קמת בצלים, כמו שנתבאר בזה הפרק, שחכמים הנהיגו בשורה של דלועין בתוך שדה של בצלים, מנהג שאר ירקות, שאינם צריכות אלא לתלם, כמו שנתבאר בהלכה שלישית מפרק זה.
ורבי ישמעאל מצריך מרחק שתי אמות, לפי שעלי הדלועין מתפשטין כמו שבארנו. וייחד הבצלים, מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
עוקר שתי שורות. מן הבצלים ומניחן בורות ונוטע שורה אחת של דלועין לצד חוץ שהשני שורות מפסיקות בין דלועין לקמת הבצלים:
ומניח קמת בצלים. שיהיו נוטין במקום ב' שורות שעקר:
ועוקר עוד מצד אחר שתי שורות של בצלים וחוזר ונוטע שורה אחת של דלועים:
ונוטע ב' שורות. קסבר ר' עקיבא דאין נותנין עבודה לשורה יחידי' כדמשמע בירושלמי ואם אינו נוטע אלא שורה אחת לא היה צריך לעקור אלא שורה אחת אלא כדי עבודת בצלים אבל לשני שורות של דלועים נותנין לזה עבודתו ולזה עבודתו וצריך לעקור ב' שורות ביניהן. ולא דמי למתני' דלעיל שיכול ליטע שני שורות של קשואין וב' שורות של דלועין ושני שורות של פול המצרי דשאני שדה מב' שורות ועוד דכיון שבא לעקור חמיר טפי כדאשכחן בירושלמי בפרק ד' גבי כרם דבית שמאי מחמרי בחורבנן יותר ממטעתן:
אם אין בין שורה לחברתה. כלומר בין שורה של דלועים שמצד אחד ושורה דלועים שמצד אחר לא יקיים הבצלים שבינתים והשתא לא ידעי לרבנן אי בעי ו' אמות הפסק מכאן וו' אמות הפסק מכאן או ח' אמות הפסק מכאן וד' אמות הפסק מכאן ומתוך הירושלמי נכיר הדבר. ירושלמי (הל' ה) כהנא אמר דברי ר' ישמעאל פעמים ט"ז פעמים י"ב פעמים ח'. בשעה שנותן כל עבודתה בפנים ט"ז מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ י"ב כולה בחוץ שמונה. שמואל אמר לעולם י"ב ותני כך קוצב על דברי שניהן. ר' ישמעאל אומר י"ב רבנין אמרי י"ב מה ביניהן סמיכה על דעתיה דר' ישמעאל אסור רבנן אמרי מותר. פי' פעמים ט"ז שצריך לעקור ט"ז אמות מן הבצלים כמו שמפרש בשעה שנותן כל עבודתה בפנים דהיינו כשהופך שיער של דלועים כלפי הבצלים דאז צריך לעקור ב' שורות מכאן אחת לעבודת הדלועים ואחת לעבודת הבצלים וכן מצד אחר דהיינו ארבע שורות עקורות ורוחב השורה ד' אמות דהיינו ט"ז אמות לד' שורו' פעמים י"ב כמו שמפרש כשנותן מקצת העבודה של דלועים בפנים שנוטה דלועין שמצד אחד לצד פנים ואותן שמצד אחר נוטה לצד חוץ דאותה שנוטה לצד פנים צריך שתי שורות הפסק בינן לבצלים ואותה שנוטה לצד חוץ לא בעי אלא שורה אחת הפסק. פעמים שמונה כמו שמפרש כולה בחוץ שנוטה דלועים שמכאן ומכאן לצד חוץ דלא בעי הפסק אלא שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן ושמואל אמר לעולם שתים עשרה ואפי' נוטה כל הדלועין לצד חוץ ותנינן כלומר תניא נ"ה שדבר קצוב על דברי שניהם דרבי ישמעאל לעולם י"ב אפי' נוטה כל הדלועין לחוץ אבל אם נוטה כולה בפנים בהא ודאי לא קאמר כדמוכח' מתניתין וקא בעי לשמואל מאי איכא בין ר' ישמעאל לרבנן ומסיק דאיכא בינייהו סמיכה דלרבי ישמעאל אסור וקרי סמיכה כשאין אלא שורה אחת מפסקת שאותה שורה לעבודת הבצלים וקאסר ר' ישמעאל לסמוך דבעי שיהא שורה ומחצה מכאן ושורה אחת ומחצה מכאן דהיינו ו' אמות מכאן וו' אמות מכאן ורבנן שרו לסמוך דלא חיישינן אלא שיהא בין דלועין לדלועין י"ב אמה אפילו ב' שורות מכאן ושורה אחת מכאן דהיינו ח' אמות מכאן וד' אמות מכאן דנמצאת השתא שורה אחת של דלועין סמוכה דאותה שורה המפסקת היא לעבודת הבצלים והבצלים נוטין בה ונמצאו דלועים סמוכין לבצלים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת - שיעור השורה אין פחות מד' אמות רוחב, וכשעוקר שתי שורות של בצלים שהן ח' אמות ונוטע באמצען שורה אחת של דלועים שהיא ד' אמות נשתיירו ב' אמות בורות מכאן וב' אמות בורות מכאן:
ומניח קמת בצלים ב' שורות - שהן שמונה אמות רוחב ועוקר שתי שורות שהן כמו כן ח' אמות וזורע באמצען שורה א' של דלועין שהיא ד' אמות, נמצא בין שורה ראשונה של דלועין לקמת הבצלים שתי אמות בורות כג וקמת הבצלים ח' אמות, ושתי אמות בורות בין קמת הבצלים לשורה שניה של דלועים, הרי בין שורה של דלועים לשורה של דלועים י"ב אמה וכן לעולם:
רבי עקיבא אומר עוקר ב' שורות ונוטע שתי שורות - קסבר שאין צריך להפסיק בין שתי שורות של דלועים לקמת הבצלים אלא התלם, כדתנן לעיל בפרקין בשאר ירקות. ובין שורות של דלועים לשורות של דלועים מפסיקים שמנה אמות של קמת הבצלים בלבד:
וחכמים אומרים אם אין בין שורה לחברתה י"ב אמה וכו' - חכמים כר' ישמעאל סבירא להו שצריך שיהיה בין שורה של דלועים לחברתה י"ב אמה, מיהו רבי ישמעאל מצריך הפסק שתי אמות בורות בין שורה של דלועים לקמה של בצלים וחכמים מתירים לסמוך שורה של דלועים אצל קמה של בצלים ולא מצרכי אלא תלם אחד בלבד כשאר ירקות. אבל י"ב אמה בין שורה של דלועים לחברתה בעו חכמים לפי שהדלועים עלין שלהן רחבות ומתפשטות הרבה כדי שלא תראה כל השדה מעורבבת בבצלים ודלועים. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
זרועה בצלים. לשון הרמב"ם ויחד הבצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. ע"כ. וזהו שכתב בחיבורו פ"ד זרועה מין ממיני ירקות וכו':
ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים וכו'. לשון הר"ש ולא דמי למתני' דלעיל שיכול ליטע ב' שורות של קשואין וב' שורות של דלועים וב' שורות של פול המצרי דשאני שדה מב' שורות ועוד דכיון שבא לעקור חמיר טפי כדאשכחן בירושלמי פ"ד גבי כרם דב"ש מחמיר בחורבנן יותר ממטעתן. ע"כ. ואף לב"ה מצינו הכי אליבא דר"מ ור"ש בסוף פ' דלקמן:
ונוטע שורה אחת. כתב הר"ב נמצא בין שורה ראשונה של דלועים לקמת הבצלים שתי אמות בורות. כלומר ותנן לעיל בפ"ב משנה ח דבור הוי הפסק ועיין מ"ש שם במשנה ו בס"ד. ומסתבר דאע"ג דהר"ב לא פי' בדרבי ישמעאל דבעי נמי תלם נשמעיני' ממה שפי' בדר"ע וחכמים [*ואינו מוכרח]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על המשנה) בצלים. ויחד בצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. הר"מ:
(כב) (על המשנה) של דלועים. ולא דמי למתניתין דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים ושתי שורות של דלועים ושתי שורות של פול המצרי דשאני שורה מב"ש ועוד דכיון שבא לעקור חמור טפי כדאשכחן בירושלמי:
(כג) (על הברטנורא) כלומר ותנן לעיל בפרק ב' משנה ח' דבור הוי הפסק:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
היתה שדהו זרועה בצלים כו': מה שפי' הר"ע ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש ז"ל פי' פי' אחר וזה תורף לשונו כאשר כתבו הרא"ש ז"ל עוקר שתי שורות מן הבצלים ומניחן בורות ונוטע שורה א' של דלועין לצד חוץ ויהיה הפסק שמנה אמות בין דלועין לקמת הבצלים. ד' אמות כדי עבודה לקמת הבצלים. וד' אמות כדי עבודה לשורת דלועין ומניח קמת בצלים יכול להטותן למקום שתי שורות שעקר. ועוד עוקר מצד א' של בצלים שתי שורות וחוזר ונוטע חוצה להן שורה של דלועין. ונוטע שתי שורות קסבר ר"ע דאין נותנין עבודה לשורה יחידית ואם לא נטע אלא שורה א' לא היה צריך לעקור אלא שורה א' כדי עבודת הבצלים אבל לשתי שורות של דלועין נותן לזה עבודתו ולזה עבודתו וצריך לעקור שתי שורות ול"ד למתני' דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים וכו' דשאני שדה משתי שורות ועוד דהיכא דבא לעקור חמיר טפי כדאי' לק' בפ' כרם שחרב דב"ש מחמירין בחרבנו טפי מבישובו. אם אין בין שורה לחבירתה פי' בין שורת דלועין שמצד זה לשורת דלועין שמצד אחר י"ב אמה מלבד שורת הבצלים לא יקיים הבצלים שבינתיים. ובירושל' פליגי אמוראי בדברי ר' ישמעאל רב כהנא אמר הא דאמר ר' ישמעאל שצריך לעקור שתי שורות מכאן ושתי שורות מכאן דהיינו ח' אמות מכאן וח' אמות מכאן היינו כשהופך שער של דלועין שמכאן ומכאן לצד הבצלים אז צריך ליתן כדי עבודה גם לדלועין אבל אם הפך שער של דלועין שמכאן ומכאן לצד חוץ אז א"צ לעקור אלא שורה א' מכאן ושורה א' מכאן כי א"צ ליתן כדי עבודה לדלועין ואם הפך שורה א' לפנים ושורה א' לחוץ אותו שנוטה לצד פנים יעקור שתי שורות שורה א' מכאן ושורה א' מכאן ואותו שנוטה לצד חוץ לא בעי אלא שורה א' הפסק ושמואל אמר דלר' ישמעאל אפי' הפך שתי שורות של דלועין שמשני צדדין לצד חוץ צריך י"ב אמות בין שתי שורות של דלועין. ופריך א"כ היינו רבנן דהא דאמרי רבנן אם אין בין שורה לחברתה י"ב אמה היינו נמי בנוטה שער של דלועין לצד חוץ ומשני איכא בינייהו סמיכה. דר' ישמעאל אסר לסמוך שורת דלועין לעבודת בצלים ואפי' נוטה שער של שתי שורות של דלועין לצד חוץ צריך להרחיק הדלועין מן הבצלים מכל צד ששה אמות כדי שיהא הפסק שתי אמות בין שורת דלועין לעבודת הבצלים. ורבנן שרו לסמוך דלועין לעבודת הבצלים רק שיהא י"ב בין שורת דלועין שמצד זה לשורת דלועין שמצד אחר ואף אם יש מצד זה ד' אמות ומצד זה ח' אמות שרי. ע"כ. והקשה הר"ש שירילי"ו ז"ל טובא על פי' זה והעלה גם הוא כפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ותימה על פירושם דהא כיון שהשדה כולה זרועה בצלים ובא לעקור מהם כדי ליטע במקומם היכי נימא מניחן בורות ונוטע לצד חוץ והא במקום שנוטע זרוע בצלים ואי הכי ליתני עוקר שלש שורות ונוטע שורה א'. ומה שכתב קסבר ר"ע דאין נותנין עבודה לשורה יחידית תימה דשורה שרחבה ד' אמות רוחב דכרם יש לה ובודאי דזרועה דלעת כנגד דלעת היא ואין זו שורה יחידית דגמ' ירושלמית. ומה שכתב דהיכא דבא לעקור חמיר טפי גדול כחו דמוקי ר' ישמעאל כב"ש. ומה שפירש בפי' עבודה דבירושל' דהיינו הפיכת שער תימה גדול הוא דלא מצינו עבודה אלא בקרקע שחורשו ומזבלו לצורך הכרם או לצורך הדלעת וראיה דעבודת הכרם שאמרו ד' אמות הוא משום אורך המחרישה כדאי' בפ' הספינה בהדיא. ומה שפי' נמי אם אין בין שורה לחברתה י"ב מלבד שורת הבצלים קאמר העיקר חסר מן הספר והא ה"ל למיתני. ומאי דפריך בירושלמי מאי בינייהו לדעתו מאי קושיא לימא דרבנן שרו בי"ב אפי' בנוטה שער לפנים. ומה שאמר דרבנן נמי וכו' מי הגיד לו זה. אלא עקרן של דברים כמו שפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
היתה שדהו זרוע בצלים: ה"ה שאר מיני':
ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים: ומדצריך לעקור הבצלי' לנטוע במקומן דלועין. חמיר טפי ממתני' דלעיל. ולא סגי בהיתר של ב' שורו':
רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות: כל שורה הוא ד' אמו':
ונוטע שורה אחת: נשתיירו ב' אמות בורות לכל צד:
ונוטע שתי שורות: ואין צריך רק הפסק תלם כפ"ב סי' ע"ו:
וחכמים אומרים אם אין בין שורה: של דלועין:
שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים: זהו ממש דעת ר' ישמעאל. דב' אמות בורות מכאן ומכאן. וח' אמות בצלים באמצע הן י"ב אמות. רק דלחכמים לא בעו בורות רק תלם א' כשאר ירקות. ואעפ"כ מצרכי להרחיק שורה מחברתה י"ב אמה. מדעליהן מתפשטות ביותר ויהיה ערבובי':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת