משנה כלאים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כלאים פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ראשון ("החיטים והזונין") · >>

פרקי מסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

החטים והזונין אינם כלאים זה בזה .

השעורים ושבולת שועל, הכוסמין והשיפון, הפול והספיר, הפורקדן והטופח, ופול הלבן והשעועית , אינם כלאים זה בזה.

משנה ב

הקשות והמלפפון, אינם כלאים זה בזה.

רבי יהודה אומר, כלאים.

חזרת וחזרת גלים, עולשין ועולשי שדה, כרישים וכרישי שדה, כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי, ודלעת המצרית והרמוצה, ופול המצרי והחרוב, אינם כלאים זה בזה.

משנה ג

הלפת והנפוץ, והכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה.

הוסיף רבי עקיבא, השום והשומנית, הבצל והבצלצול, והתורמוס והפלסלוס, אינן כלאים זה בזה.

משנה ד

ובאילן, האגסים והקרסתומלין, והפרישים והעוזרדים, אינם כלאים זה בזה.

התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה.

משנה ה

הצנון והנפוץ, החרדל והלפסן, ודלעת יוונית עם המצרית והרמוצה, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה.

משנה ו

הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה.

משנה ז

אין מביאין אילן באילן , ירק בירק, ולא אילן בירק, ולא ירק באילן.

רבי יהודה מתיר ירק באילן .

משנה ח

אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה, אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן.

אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב, שיהא מקירו.

אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק.

אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית, שתהא משמרתו , מפני שהוא ירק בירק.

משנה ט

הטומן לפת וצנונות תחת הגפן, אם היו מקצת עליו מגולין, אינו חושש לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, וניטלים בשבת.

הזורע חטה ושעורה כאחת, הרי זה כלאים .

רבי יהודה אומר, אינו כלאים עד שיהו שתי חטים ושעורה, או חטה ושתי שעורים, או חטה ושעורה וכוסמת.

משנה מנוקדת

(א) הַחִטִּים וְהַזּוּנִין אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
הַשְּׂעוֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל,
הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן,
הַפּוֹל וְהַסַּפִּיר,
הַפֻּרְקְדָן וְהַטֹּפַח,
וּפוֹל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ב) הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כִּלְאָיִם.
חֲזֶרֶת וַחֲזֶרֶת גַּלִּים,
עֻלְשִׁין וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה,
כְּרֵישִׁים וּכְרֵישֵׁי שָׂדֶה,
כֻּסְבָּר וְכֻסְבַּר שָׂדֶה,
חַרְדָּל וְחַרְדָּל מִצְרִי,
וּדְלַעַת הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,
וּפוֹל הַמִּצְרִי וְהֶחָרוּב,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ג) הַלֶּפֶת וְהַנָּפוּץ,
וְהַכְּרוּב וְהַתְּרוֹבְתּוֹר,
הַתְּרָדִים וְהַלְּעוּנִים,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא:
הַשּׁוּם וְהַשּׁוּמָנִית,
הַבָּצָל וְהַבְּצַלְצוֹל,
וְהַתֻּרְמוֹס וְהַפְּלַסְלוֹס,
אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ד) וּבָאִילָן: הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְתּוּמְלִין,
וְהַפְּרִישִׁים וְהָעֻזְרָדִים,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד,

הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין,
וְהַשִּׁיזָפִין וְהָרִימִין,
אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה,
כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ה) הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּץ [נ"א: וְהַנָּפוּס],
הַחַרְדָּל וְהַלַּפְסָן,
וּדְלַעַת יְוָנִית עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,
אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה,
כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ו) הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב,
כֶּלֶב הַכֻּפְרִי וְהַשּׁוּעָל,
הָעִזִּים וְהַצְּבָאִים,
הַיְּעֵלִים וְהָרְחֵלִים,
הַסּוּס וְהַפֶּרֶד,
הַפֶּרֶד וְהַחֲמוֹר,
הַחֲמוֹר וְהֶעָרוֹד,
אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
(ז) אֵין מְבִיאִין אִילָן בְּאִילָן,
יָרָק בְּיָרָק,
וְלֹא אִילָן בְּיָרָק,
וְלֹא יָרָק בְּאִילָן.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר יָרָק בְּאִילָן.
(ח) אֵין נוֹטְעִין יְרָקוֹת בְּתוֹךְ סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה.
אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִדָּה לְבָנָה,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּאִילָן.
אֵין נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה לְתוֹךְ הֶחָצוּב, שֶׁיְּהֵא מְקֵרוֹ.
אֵין תּוֹחֲבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ, שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיָרָק.
אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הַחַלָּמִית, שֶׁתְּהֵא מְשַׁמַּרְתּוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּיָרָק.
(ט) הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן,
אִם הָיוּ מִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּין,
אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וְלֹא מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת,
וְנִטָּלִים בְּשַׁבָּת.

הַזּוֹרֵעַ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה כִּלְאַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֵינוֹ כִּלְאַיִם,
עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה,
אוֹ חִטָּה וּשְׁתֵּי שְׂעוֹרִים,
אוֹ חִטָה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת.


נוסח הרמב"ם

(א) החיטים והזונין -

אינן כלאים זה בזה.
השעורים ושיבולת שועל,
והכוסמין והשיפון,
הפול והספיר,
והפורקדן והטופח,
ופול הלבן והשעועית -
אינן כלאים זה בזה.


(ב) הקישות והמלפפון -

אינן כלאים זה בזה.
רבי יהודה אומר: כלאים.
חזרת וחזרת גלים,
עולשין ועולשי שדה,
כרישין וכרישי שדה,
כוסבר וכוסבר שדה,
חרדל וחרדל מצרי,
דלעת מצרית והרמוצה,
פול המצרי והחרוב -
אינן כלאים זה בזה.


(ג) הלפת והנפוס,

והכרוב והתרובתור,
והתרדין והלעונין;
הוסיף רבי עקיבה:
השום והשומנית,
הבצל והבצלצול,
התורמוס והפלוסלוס -
אינן כלאים זה בזה.


(ד) ובאילן -

האגסים והקרוסטמלין,
הפרישין והעוזררין -
אינן כלאים זה בזה.
התפוח והחוזרד,
והפרסקין והשקדים,
השזפין והרימין,
אף על פי שדומין זה לזה -
כלאים זה בזה.


(ה) הצנון והנפוס,

החרדל והלפסן,
ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה,
אף על פי שדומין זה לזה -
כלאים זה בזה.


(ו) הזאב והכלב,

הכלב הכופרי והשועל,
העיזים והצבאים,
היעלים והרחלים,
הסוס והפרד,
הפרד והחמור,
החמור והערוד,
אף על פי שדומין זה לזה -
כלאים זה בזה.


(ז) אין מביאין -

אילן באילן,
וירק בירק,
לא אילן בירק,
ולא ירק באילן.
רבי יהודה -
מתיר ירק באילן.


(ח) אין נוטעין ירקות -

בתוך סדן של שקמה.
אין מרכיבין פיגם, על גבי קידה לבנה -
מפני שהוא ירק באילן.
אין נוטעין יחור של תאנה, בתוך החצוב -
שיהא מקירו.
אין תוחבין זמורה של גפן, לתוך האבטיח -
שתהא זורקת מימיה לתוכה - מפני שהוא אילן בירק.
אין נותנין זרע דלעת, לתוך החלמית
שתהא משמרתו - מפני שהוא ירק בירק.


(ט) הטומן לפת וצנונות תחת הגפן -

אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש -
לא משום כלאים,
ולא משום שביעית,
ולא משום מעשרות;
וניטלין בשבת.
הזורע חיטה ושעורה כאחת -
הרי זה כלאים.
רבי יהודה אומר:
אינו כלאים, עד שיהו -
שני חיטים ושעורה,
או חיטה ושתי שעורים,
או חיטה ושעורה וכוסמת.


פירושים

משנה כלאים, פרק א':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב