עיקר תוי"ט על כלאים א

משנה כלאים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) החטים. כדי להורות ששנוים זוגות זוגות לכך הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:

(ב) (על המשנה) כלאים. כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטיסאו שעורים וכן לגבי בהמה אפי' שור שחור על גבי לבן וכן לגבי בגדים פירוש בבגדים צמר ופשתים יחדיו מה זה לא זה ממין זה אף כלאים שאמרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. ירושלמי:

(ג) (על הברטנורא) דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום בלבד כבסוף פ"ה:

(ד) (על המשנה) והשעועית מפני שמשעשעות את הלב ומהלכת את בני מעים, ירושלמי. כלומר שמטמטמת את הלב ומשעשעת מל' ועיניו השע (ישעיה ו') וטח את הבית תרגום ושוע:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) הם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים. עדיין שלא נתייבשו עדיין:

(ו) (על הברטנורא) פרושו דר"ל כך דלעת מרה ואותן המין שהוא כך וטומנין ברמץ בה עסקינן והיא היא רמוצה ועיין בתוי"ט:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ז) (על המשנה) הפרישים. פרישין בל"א קייטי"ן עוזרדין בל"א שפייארלינג:

(ה)

(ח) (על הברטנורא) הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר הר"מ משא"כ לפת ונפץ דמ"ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני ד"א שהם דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד שאין הולכין בכלאים אלא אחרי מראית עין אא"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. תוי"ט בשם הר"מ:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ט) (על המשנה) אילן באילן. אף על גב דכבר תני לה במ"ד חזר כאן לפרושי דהא דאיתא כלאים באילן היינו דוקא בהרכבה דאלו לזרוע ב' מיני אילנות מותר:

(י) (על המשנה) רבי יהודה מתיר ירק באילן. הוא הדין איפכא דמאי שנא וטעמו דר' יהודה שסובר דדוקא כשעל ידי ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה אסרה התורה משום כלאים אבל ירק ואילן שאינם מתאחין להשתנו' אף על פי שיונקים זה מזה לא אסרה התורה. תוי"ט:

(ח)

(יא) (על הברטנורא) כי מה שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שווים נקרא חצוב:

(יב) (על המשנה) משמרתו החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ:

(ט)

(יג) (על המשנה) תחת הגפן. שהיא רך ובודאי יעברו שרשי הלפת וצנונת בו אפילו הכי מותר:

(יד) (על הברטנורא) דרגילות הוא שמתוספים מחמת לחלוחית הקרקע אפילו כשמונחים בחלון:

(טו) (על המשנה) הרי זה כלאים. לחיוב מלקות אבל לענין איסור אפילו בלא זרועה כאחת יש איסור ואסור לקיימן כדמוכח להלן:

(טז) (על המשנה) רבי יהודה אומר כו'. כהאי גוונא פליגי בפרק בתרא לענין כלאי בגדים דלרבי יהודה שלש תכיפות היה חיבור ולרבנן אפילו שתי תכיפות: