משנה כלאים א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה א | >>
החטים והזונין אינם כלאים א זה בזה ב.
השעורים ושבולת שועל, הכוסמין והשיפון, הפול והספיר, הפורקדן והטופח, ופול הלבן והשעועית ד, אינם כלאים זה בזה.
הַחִטִּים וְהַזּוּנִין אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
- הַשְּׂעוֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל,
- הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן,
- הַפּוֹל וְהַסַּפִּיר,
- הַפֻּרְקְדָן וְהַטֹּפַח,
- וּפוֹל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית,
- אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
החיטים והזונין -
- אינן כלאים זה בזה.
- השעורים ושיבולת שועל,
- והכוסמין והשיפון,
- הפול והספיר,
- והפורקדן והטופח,
- ופול הלבן והשעועית -
- אינן כלאים זה בזה.
זונין - מין ממיני החיטה. וישתנה בארץ בתבניתו וטבעו, ועל כן נקרא "זונין", מענין היציאה מדרך היושר, כמו "לבם הזונה"(יחזקאל ו, ט).
ושבולת שועל - הוא השעורים המדברית.
וכוסמין - מין ממיני החיטה, והוא החיטה המדברית.
ושיפון - מין ממיני החיטים המדבריים. וצורת שניהם שווה, רוצה לומר, צורת כוסמין ושיפון, ומפני זה אינן כלאים זה בזה.
הפול - ידוע.
והספיר - נקרא בלשון ערב "מאש".
והפורקדן - נקרא בלשון ערב "גלבאן", ובלע"ז "ישש".
והטופח - גרגרים לבנים עגולים, קשים להשתבר. וטבעו קרוב לטבע השעורים, ויקראוהו הרופאים "קרטומן", וכבר פירשנוהו באשר הקדמנו.
ופול הלבן - ידוע.
והשעועית - נקראת בלשון ערבי "לוביא".
ומה שאמר אינם כלאים זה בזה - רוצה לומר, כל אחד מהם, עם הדומה לו:
החטין והזונין אינן כלאים. כולה מתניתין זוזי זוזי קתני כדמשמע בירושלמי (הל' א) רבי יוסי בשם רבי יוחנן כולהו זוגות זוגות. מה על כל פירקא קא אמרת או על הדא הלכתא ואסיק על כל פירקא. ומשמע הכא דכוסמין עם החטין כלאים ושיפון עם השעורים או עם שבולת שועל כלאים. א*ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (דף ע.) תנא כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים. ויש לומר דההיא לענין לצאת ידי מצה מיתניא דהא בסוף ואלו מנחות (דף עה:) תניא ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכלן היינו מכל חמשת המינים דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה ועוד שהן קדושות ולא קרינא בהו מצתכם דמשלכם בעינן דאתיא לחם לחם כדאיתא בפרק כל שעה (דף לח.). וצריך לומר דלענין חלה מיתני' ולהכי מייתי לה במנחות פרק רבי ישמעאל אמתני' דהתם החטין והשעורים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבים בחלה ומצטרפין זה עם זה ולאו אכולהו קאמר שמצטרפין זה עם זה אלא ב*כדפרישית בברייתא בגמרא וכן פירש שם בקונטרס. ומיהו בירושלמי דחלה משמע דאכולהו קאמר דמצטרפים אהדדי דמתני' דהתם שנויה כמו כן בריש מסכת חלה. ותנן בפרק בתרא דחלה מין במינו חייב ושלא במינו פטור איזהו מין במינו החטים אינן מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין ושעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין ובריש חלה פריך להו אהדדי בירושלמי (פ"א הל' א) ומשני רבי יוסי אמר להו סתם ורבי יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול. כלומר כשהמינין בלולין יפה ועשה מהן עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעשה עיסה מכולן מין ומין בפני עצמו ואח"כ העיסות נושכות זו בזו מצטרפות בכי האי גוונא דקתני. והא דקתני השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים דמשמע דמצטרפים עם הכוסמין ובברייתא קתני כוסמין מין חטים דמשמע אבל מין שעורים לא לא קשיא מידי דהכי קאמר כוסמין אף מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים דוקא.
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואם תאמר והנך מינים שהם כלאים היאך מצטרפים הא דתנן בפרק ה' (משנה ו') דתרומות כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום זה על זה וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם לפי שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי בפרק בתרא דחלה (הל' ב') ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין ממין על שאינו מינו וכן מוכח בתוספתא דחלה (פרק ב') דקתני קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו מצטרפין כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין ונראה דזהו הטעם דה' רבעיות קמח חייבים בחלה ומיירי כגון שהג' מינין נושכין כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני המינין משום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין בלא השלישי אבל בסיפא דבעי כולהו לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשנים ומיהו יש לפרש דרישא וסיפא שהכוסמין באמצע וכדפרשינן שהכוסמין מצטרפין עם החטין ומצטרפין עם השעורין הלכך ברישא שיש בכל אחד קב מצטרפין לחייב החטין בלא השעורים והשעורים בלא החטין ותורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו אבל סיפא דליכא אלא חצי קב בכל אחד ליכא שיעור עד שיצטרכו שלשתן ונמצא דכוסמין ששניהם מצטרפין עמהן חייבין וחטין ושעורין דאין מצטרפין זה עם זה פטורין:
ירושלמי (פרקין שם) שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטין או שני מיני שעורין בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אף הכא אפי' שור שחור עם שור לבן או לבן בשחור [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ה"א שני מיני צמר אפי' שני מיני פשתן] ת"ל (בגד כלאים) שעטנז צמר ופשתים מה כאן שני מינים אסור לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסר לא זה ממין זה ולא זה ממין זה [והחטין והזונין אינן כלאים זה בזה] הא עם שעורין כלאים חטין וזונין אינן כלאים זה בזה דבר שאינו אוכל הוינן מטעה ומתני כלאים אמר רבי בא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותו ליונים אמר רבי בא בר זבדא כר' אליעזר דתנינן תמן המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קידש וחכ"א לא קידש א"ר אבהו טעמא דרבי אליעזר שכן מקיימין אותן לגמליהם בערביא מה דרבנן סברי למימר אין מקומות מקיימין אותן [לגמלים ויבדקו רבנן אמרי מקום שמקיימים אותן] אסורים שאין מקיימין אותן מותרין מאי טעמא דרבי אליעזר מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסר מינן בכל מקום ולא רבי בא בר זבדא כר' אליעזר תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום ברם הכא דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום מעתה יהו כלאים עם החטין א"ר יונה מין חטין הן אלא שהפירות מזנין כהדא דכתיב ולא תזנה הארץ מיכן שהפירות מזנין. בראשית רבה ר' לולייני בר טבי' משום ר' יצחק אף הארץ זונה הוו זרעי' חטין ומסק' זונין והני זונין מדור המבול הם ולא חזו לאכילה אלא ליונים ותנן במסכת תרומות (פ"ב משנה ו) אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים שאינו אוכל:
שבולת שועל. מפרש בפרק כל שעה (דף לה.) שבלי תעלה כוסמין גילבא שיפון דישרא פול. מפרש בירושלמי (שם) פול"א [א] הספיר פיישונ"א פורקדן גולבינ"א טופח מילותא מרשיא השעועית פסילותא אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שמשעעת הלב* ומהלכת בני מעים כלומר שמטמטמת הלב ומשלשלת מלשון ועיניו השע וטח את הבית תרגום וישוע (ויקרא יד):
הערה א*: עיין בהרא"ש הלכות חלה סי' א'. (מסורת הש"ס) הערה ב*: צ"ל כדפירש. (מסורת הש"ס)
החטין והזונין - קורין לו בערבי זיוא"ן:
אינן כלאים זה בזה - לפי שכשהשחיתו דור המבול את דרכם היתה הארץ גם היא מזנה את פירותיה והיו זורעים חטים ומוציאה זונין, הלכך לא הוי כלאים עם החטים. אבל עם שאר מיני תבואה הוי כלאים, ואף על גב דלא חזי למאכל אדם מכל מקום כיון שמוליכים אותו ממקום למקום למאכל יונים הוו כלאים ג:
השעורים ושבולת שועל - כל השנוים במשנה זוג זוג אינם כלאים זה בזה, אחד מזוג זה וא' מזוג זה הם כלאים זה בזה. והא דאמרינן במנחות [דף ט.] הכוסמין מין חטים ושיפון מין שעורים, הני מילי לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:
ושבולת שועל - שעורים מדבריים ובלע"ז אוינ"א:
כוסמין - בל' לע"ז אספילט"א:
שיפון - בלע"ז סיגל"א. ומשום דכוסמין ושיפון דמו להדדי אינם כלאים זה בזה:
והספיר - יש אומרים ציצרקל"א בלע"ז. ורמב"ם פי' שקורין לו בערבי מא"ש:
הפורקדן - רמב"ם פירש שהוא זרע דק שקורין לו בערבי גילבא"ן:
וטופח - הוא קטנית שגרגריו עגולים לבנים וקורין לו קורטמא"ן. ואני שמעתי שטופח הוא שקורין לו גילבאן:
והשעועית - קורין לה בערבי לוביא"ה:
אינם כלאים זה בזה - אם זרע כל אחד עם בן זוגו:
משנה כלאים, הקדמה
כתב הרמב"ם סידר אחר דמאי כלאים שכך סידרם הכתוב בסדר קדושים תהיו לא תכלה פאת שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים ע"כ. וכבר נתן טעם למה הקדים דמאי וסמכה לפאה:
[*כלאים. ירושלמי. כתיב (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפילו שני מיני חטים אפילו שני מיני שעורים. בהמתך לא תרביע כלאים (שם) הייתי אומר אפילו שור שחור על גבי שור לבן או שור לבן על גבי שור שחור ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (שם) הייתי אומר [אפילו] שני מיני צמר ואפילו שני מיני פשתן. פירש בבגדים (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו מה כלאי בגדים שאסרתי לך לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה]:
החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. כדי להורות ששנויים זוגות זוגות להכי הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:
והזונין. כ' הר"ב ואע"ג דלא חזי למאכל אדם מכל מקום כיון שמוליכים אותם ממקום למקום וכו' דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום לבד כחכמים דסוף פרק ה לענין קוצים בכרם והכי מפרש בירושלמי:
אינם כלאים זה בזה. כתב הר"ב והא דאמרינן במנחות (פרק עשירי משנה ז) הכוסמין וכו' הני מילי לענין חלה וכו'. עיין שם בפירוש הר"ב וכן עיין בפרק ד ממסכת חלה (מ"ב):
ושבולת שועל. כתב הר"ב בלע"ז אוינ"א. ושבולת שלה עשוי כזנב שועל. רש"י פרק כל שעה דף לה:
וטופח. עיין בפירוש הר"ב במשנה ג פרק ה דפאה:
[* והשעועים. בירושלמי הגירסא והשעועית בתי"ו ושם בגמ' כיני מתניתא הלבן והשעועית. א"ר יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעים. ופי' הר"ש כלומר שמטמטמת (את) הלב ומשלשלת מל' ועיניו השע (ישעיה ו) וטח את הבית (ויקרא יד) תרגום ושוע]:
(א) (על המשנה) החטים. כדי להורות ששנוים זוגות זוגות לכך הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:
(ב) (על המשנה) כלאים. כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטיסאו שעורים וכן לגבי בהמה אפי' שור שחור על גבי לבן וכן לגבי בגדים פירוש בבגדים צמר ופשתים יחדיו מה זה לא זה ממין זה אף כלאים שאמרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. ירושלמי:
(ג) (על הברטנורא) דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום בלבד כבסוף פ"ה:
(ד) (על המשנה) והשעועית מפני שמשעשעות את הלב ומהלכת את בני מעים, ירושלמי. כלומר שמטמטמת את הלב ומשעשעת מל' ועיניו השע (ישעיה ו') וטח את הבית תרגום ושוע:
כתב הרש"ש ז"ל ובדין הוא דליקדום לפרש כלאי בהמה ברישא. פי' דהא כתיב בההוא קרא ברדישא בהמתך לא תרביע כלאים והדר שדך לא תזרע. אלא דתנא בסדר זרעים קאי מפרש מילי דזרעים דהיינו קרא דשדך לא תזרע כלאים. והיינו הני תלתא פרקי קמאי. החטים והזונין. וכל סאה. וערוגה. והדר מפרש קרא דפרשת כי תצא לא תזרע כרמך כלאים דשייך לזרעים דכלאי הכרם. והיינו פירקין דקרחת הכרם. וכרם שחרב. ואיזהו עריס. והמבריך. והדר מפרש כלאי בהמה דקדים. ומשום דקאי בהו מפ' כלאי בהמה דהרבעה והנהגה והיינו קרא דלא תחרוש בשור וגו'. והדר מפ' כלאי בגדים דמאוחר בההוא קרא. דכתיב ובגר כלאים שעטנז לא יעלה עליך דהיינו פירקין דאין אסור משום כלאים. ועוד דקרא דלא תתרוש סמיך אלא תזרע כרמך כלאים וקדא דלא תלבש שעטנז סמיך אלא תחרוש. עכ"ל ז"ל:
החטים והזונין כו': הקשה הרש"ש ז"ל כיון דכולה מתני' זוגי זוגי קתני כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים ד' ל"ט) וגם בירושלמי. אמאי תני גבי חטים וזונין אינם כלאים זב"ז טפי מהנך. הכי הל"ל. החטים והזונין. השעורים ושבולת שועל. הכוסמין והשיפון. הפול והספיר. הפורקדן והטופח. פול הלבן והשעועית. אינם כלאים זה בזה. והיה נלע"ד לפרש דתנא רישא לגלויי סיפא ודוחק אע"פ שמצאתי שכן תירץ ג"כ בתוי"ט. ותירץ הוא הר"ש שירילי"ו ז"ל משום דזונין אינו מאכל אדם ותנן בפ' כרם שחרב דכל דבר שאין כמוהו מקיימין אין מקדש בכרם ולא חשיב כלאים. וה"א דאפי' בשעורים נמי לא הוי כלאים. קמ"ל דכל חד לגבי חבריה לא הוי כלאים ולגופיה אצטריך ולאו לדיוקא כנ"ל עכ"ל ז"ל. וצ"ע אם נפלה שום ט"ס אבל הענין מובן דולגופיה אצטריך ר"ל דאפילו זונין דוקא עם חטים הוא דלא הוי כלאים אבל עם השעורים הוו כלאים. ושמא דצ"ל ולדיוקא אצטריך ולא לגופיה דוק. ולע"ד אני ההדיוט נראה לתרץ דמשום דגרסי' בירו' דבר שאינו אוכל הוינן מטעין ומתני כלאים א"ר אבא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותו ליונים. ומשמע דמפ' התם דאתיא מלתי' דר' אבא בר זבדא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר"א לק' ס"פ כרם שחרב גבי המקיים קוצים בכרם. דתנן דר"א אומר קדש וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין באותו מקום אבל בשאר מקומות לא. דדוקא קוצים בשאר מקומות משום דאין דרך בנ"א להביא קוצים ממקום למקום. אבל הכא דרך בנ"א להביא זונין ממקום למקום ואפי' בשאר מקומות. והוינן מטעין דלהוו כלאים. ופרכינן מעתה אימא אה"נ דלהוו הזונין כלאים עם החטים ומשני א"ר יונה מין חטין הן אלא שהפירות מזנין כהדא דתני ולא תזנה הארץ מכאן שהפירות מזנין ע"כ בקיצור עם הפי' שנלע"ד בו. ומשום דהוה טעינא ומתנינא כלאים כדאמרן תנא גבי חטין וזונין בבא בפ"ע ולגופיה אצטריך לאשמעי' דלא תטעה אבל בשאר באבי דליכא למיטעי כללינהו כולהו בחדא בבא כנלע"ד. א"נ משום דה"א דלא אתיא האי בבא דחטים וזונין כרבי כמו שאכתוב בסמוך בשם הירושלמי ג"כ. מש"ה איכפל תנא למיתנייה בבא בפ"ע למסתמא אפי' כרבי. גרסי' בירושלמי ר' יעקב בר זבדא בעא קומי ר' ירמיה מתני' דר' ישמעאל ב"ר יוסי דתניא ר"י ב"ר יוסי אומר משום אביו תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין. עבר ותרם תרומתו תרומה. רבי אומר היין והחומץ שני מינין הן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. והוה ר' ירמיה מסתכל ביה. א"ל מה את מסתכל בי. הבא לך רצועה ג"כ להלקות. ומסיק תמן למעשרות וכאן לכלאים כלומר וגבי כלאים מודה רבי דחטים וזונין דהוי רע ויפה מין א' חשיב:
יכין
כלאים אינו רק בב' מינין שמשונים זמ"ז. בשם או מראה או טעם. כפר"ב במ"ה [וסי' שמט]. ודבר זה מסור לחכמים [כירושלמי פ"ק דכלאים ורמב"ם ריש פ"ג]. דיש מהן דומין כמין א' ואסרום. ויש שדומין לב' מינין והתירום:
א) החיטים והזונין: קוה ווייצען. מין חיטין גרועים. ואף דלא חזו למאכל אדם. שייך בהם איסור כלאים. מדדרך לזרען למאכל יונים. מש"ה לא דמו לקוצים דשרו.
ב) אינן כלאים זה בזה: ומותר לזרען בעירוב. ולהכי הפסיק בזוג קמא. לאשמועינן. דכולה פרקן זוגי זוגי קתני. מיהו דוקא בכלאים. מדהו"ל הגרעינין ניכרים. משא"כ בעיסה לחלה. (א) בנשכו ב' עיסות יחד. הכל מצטרף עם השעורין חוץ מחיטין. ואין הכל מצטרף עם החיטין חוץ מכוסמין. מיהו בלש כמה מיני עיסות יחד לגוף א'. וכל שכן בעירבן קמח. הכל מצטרף (שו"ע יו"ד, שכד).
ג) השעורים ושבולת שועל: האפער.
ד) הכוסמין: דינקעל.
ה) והשיפון: ראגגען.
ו) הפול: באהנען.
ז) והספיר: ציסרען. והן מין קטניות שחורות.
ח) הפורקדן: מין ערבזען.
ט) והטופח: קורטמאן.
י) ופול הלבן: ווייסע באהנען.
יא) והשעועים: וועלשע באהנען.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת