ביאור:משנה כלאים פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת כלאים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

מבוא למסכת כלאים ומבנה המסכת

עקרונות טקסונומיים באיסורי כלאיים[עריכה]

חטיבה I: זנים שונים מאותו המין אינם כלאיים[עריכה]

אין בצמחים הדומים זה לזה את איסור התורה "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט יט), כי הם נחשבים אותו צמח.

חלוקת המינים (טקסונומיה) של חז"ל אינה מבוססת רק על דמיון חיצוני, אלא גם על דמיון בשימוש, בטעם או בצורת העלים (למשל ירושלמי כלאים א ה), וכן על דמיון בשמם של המינים השונים (משנה ג): למרות שחיטה ושעורה נראים דומים, הם כלאים זה בזה. ולמרות ההבדל הניכר בין שעורה לשיבולת שועל, ששניהם משמשים למאכל בהמה - אינם כלאים. יתכן ששיבולת שועל אינה הצמח המוכר לנו היום בשם זה אלא אחד הזנים של השעורה.

הזון הוא צמח בר, ואינו ראוי למאכל, אבל אינו נחשב ככלאים כי גדל בשדה החיטה בניגוד לרצון הבעלים. יתכן גם שהוא נחשב מין חיטת בר, וראו בראשית רבה כח ח.

בתחילת המשנה מופיעים חמשת מיני דגן (ראו חלה א, א) והזון. בחלה ד ב מופיעה הגדרה שונה של "מין במינו" במיני הדגן.

(א) החטים והזונין [באנגלית - Rygrass] - אינן כלאיים זה בזה.

השעורים - ושיבולת-השועל, והכוסמין - והשיפון,

הפול - והספיר, והפורקדן כנראה הטופח הזרוע. - והטופח, ופול הלבן - והשעועית
אינן כלאיים זה בזה.

גלריה[עריכה]


מסתבר שלפי המפרשים הקדומים - Cucumber מה שקרוי בימינו מלפפון הוא הקישות הקדום, ואילו מה שבפינו נקרא קישוא - הוא המלפפון הקדום.

בעניין הדלועים השוו תוספתא א, ד, דברי ר' נחמיה.

(ב) הקישות והמלפפון - אינן כלאיים זה בזה.

רבי יהודה אומר: כלאיים.

חזרת - וחזרת גלים, עולשין - ועולשי שדה, כרישין - וכרישי שדה ramps, כוסבר - וכוסבר שדה,

חרדל - וחרדל מצרי באנגלית, חרדל הבר קרוי Indian Mustard ואולי זהו החרדל המצרי, לעומת המתורבת., דלעת מצרית - והרמוצה, פול המצרי - והחרוב
אינן כלאיים זה בזה.

גלריה[עריכה]


ראו תוספתא א, ב, שם טוען ר' שמעון שר' עקיבא הוסיף רק את התורמוס והפלוסלוס, ולא את שני הזוגות האחרים.

(ג) הלפת - והנפוס, והכרוב - והתרובתור לפי הרב שווארץ יש הפנייה לשמו הערבי (אלקארניביד) וביידיש (קעסקאהל), אך שניהם אינם מוכרים. באינטרנט ישנה הפנייה לפארסניפ אך ספק אם צמח זה היה קיים במקומותינו אז, ולא ברור הקשר לכרוב., והתרדין - והלעונין

הוסיף רבי עקיבה: השום - והשומנית, הבצל - והבצלצול, התורמוס - והפלוסלוס
אינן כלאיים זה בזה.


בכלאי אילן ובכלאי בהמה האיסור הוא להרכיב, ראו משנה ז בהמשך.

(ד) ובאילן: האגסים - והקרסתומלין, והפרישים - והעוזרדים

אינם כלאים זה בזה.

חטיבה II: מינים שונים - כלאיים[עריכה]

לעניין האגס והקריסטמול ולעניין התפוח והחוזרד ראו תוספתא א, ג.

התפוח - והחוזרד, הפרסקים - והשקדין, והשיזפין - והרימין,

אף על פי שדומין זה לזה - כלאים זה בזה:


דלעת מצרית ורמוצה - משחק מילים.

סדר הדיון בפרק: זרעים - ירק - אילן - ירק. המשנה מקבילה למשנה ב, שעסקה בירקות שאינם כלאיים.

(ה) הצנון - והנפוץ, החרדל - והלפסן, ודלעת יונית - עם המצרית והרמוצה,

אף על פי שדומין זה לזה - כלאים זה בזה:


לעניין הדמיון בין זאב לכלב ובין חמור לערוד ראו ברכות ט ב.

(ו) הזאב - והכלב, כלב הכפרי - והשועל, העיזים - והצבאים,

היעלים - והרחלים, הסוס - והפרד, הפרד - והחמור, החמור - והערוד,
אף על פי שדומין זה לזה - כלאים זה בזה:


חטיבה III: איסורי יצירת זנים מורכבים חדשים[עריכה]

בכלאי אילנות ובהמות האיסור הוא על הרכבה וחיבור בידי אדם, ולא על הגידול בקרבת מקום. וראו גם לקמן ח, א. אבל הגדרת המינים ועצם האיסור דומים, ולכן הכל נדון יחד בפרק זה.

(ז) אין מביאין אילן באילן, ירק בירק, ולא אילן בירק, ולא ירק באילן.

רבי יהודה מתיר ירק באילן:


החצב נחשב בעיני חז"ל לסוג של ירק, ראו תוספתא ג, יד, דברי ר' ישמעאל.

(ח) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה. אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה

מפני שהוא ירק באילן.

אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב, חצב, שהבצל שלו אוגר הרבה נוזלים שיהא מקרו מקרר אותו או משקה אותו.

אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו - מפני שהוא אילן בירק.

אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית, שתהא משמרתו - מפני שהוא ירק בירק:


(ט) הטומן לפת וצנונות לא מדובר בשתילה אלא באיכסון תחת הגפן, אם היו מקצת עליו מגולין

אינו חושש לא משום כלאים, אפילו אם השרישו במקום ולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, וניטלים בשבת.

אינו חושש משום שביעית - ראו שביעית ה, ב. הטמנת ירקות אינה נחשבת שתילה.

חטה ושעורה נזכרו במשנה א, והם מסגרת הפרק: הדוגמא הקלאסית לכלאי זרעים.

המשנה עוסקת באיסורי שתילה והרכבה, ולכן הוזכרו כאן גם איסורי הזריעה. בכלאי זרעים יש גם איסור של קירבה, והוא אינו נדון כאן.

הזורע חטה ושעורה כאחת - הרי זה כלאים.

רבי יהודה אומר: אינו כלאים,
עד שיהו שתי חטים ושעורה, או חטה ושתי שעורים, או חטה ושעורה וכוסמת: