משנה כלאים ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ח · משנה ד | >>
אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון, ולא את הלובדקים לגמלים.
רבי יהודה אומר, כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה.
וכן הנולדים מן החמור, אף על פי שאביהם סוס, מותרין זה עם זה.
אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה.
משנה מנוקדת
אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס,
- לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן.
- וְלֹא אֶת הַלֻּבְדְּקִים[1] לַגְּמַלִּים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר,
- מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה.
- וְכֵן[2] הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס,
- מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה.
- אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר,
- אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה.
נוסח הרמב"ם
אין קושרין את הסוס, לא בצדדי הקרון, ולא לאחר הקרון.
- ולא את הלובדקס, לגמלים.
- רבי יהודה אומר: כל הנולדין מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה;
- וכל הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה;
- אבל הנולדין מן הסוס, עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה.
פירוש הרמב"ם
קרון - כבר פירשנו שהוא מין ממיני העגלות, וימשכו אותם הבקר. אסור לקשור סוס לצד מצידי הקרון, כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד.
ולובדקס - הוא חמור הנמצא בארץ לודים, ידמה לגמל.
ודעת רבי יהודה הוא מה שאפרש לך. שהוא אומר, כשתהיה הנקבה ממיני הסוסים והזכר חמור, יהיה הפרד הנולד מהם מין אחד, ומותר להחביר בין הפרדים ההם. ולא נאמר שנחלק חלק מן הסוס עם חלק החמור, לפי שכל אחד מהם יש בו חלק מן החמור וחלק מן הסוס, העיקר אצל רבי יהודה אין חוששין לזרע האב, ואלו הפרדים אחרי אשר אמותיהם ממיני הסוסים, הם מין אחד ומותר להרכיב קצתם על קצתם. וכן כשיהיו אמותיהם ממין החמור, הוא כמו כן מין אחד. אבל הוא אוסר להחביר בין פרד שאמו מזרע החמורים, ובין פרד שאמו מזרע הסוסים, שיהיו אז שני מינין בלא ספק, מפני שלזרע האם חושש רבי יהודה, וזהו שאמר אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה.
והחולק עם רבי יהודה אומר, שכל מיני הפרדים אחד, מאחר שחוששין לזרע האב כמו כן, ואחד שתהיה אמו של זה הפרד ממין החמורים, ושל זה ממין הסוסים, מין אחד הוא, ומותר לדעתו להחביר בין הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור.
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון. דרך עגלה להיות מושכת הקרון כדמשמע בריש כיצד הרגל (דף יז:) ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי ללמדו למשוך את הקרון אע"פ שאין זה דרך משיכה אסור:
ירושלמי (הל' ב) תני ר' מאיר פוטר אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שאסור מפני מה אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה רב אמר מפני שנושא חבל שבנתים ומסיק קשרו בשערו בין על דעת רב בין על דעת רבי יוחנן פטור:
לובדקים. אמרי' בפרק במה בהמה (דף נא:) חמרא לובא ומפרש בירושלמי (הל' ג) על שם לובים וכושים במצעדיו (דניאל יא) ואית דתני ליבדקס אבחטם מהו אבחטם חמר סלק ועיירים עשרה (בראשית לב) תרגום ירושלמי ליבקסין עשרה:
הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרים. עם אותן שאביו ואמו סוס דלא חיישינן לזרע האב ורוצה להוכיח מכאן בפרק אותו ואת בנו (דף עט.) דמיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דאין חוששין לזרע האב ודחי לעולם מספקא ליה ומיירי באבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור ודקאמרת צריכא למימר מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל. ובפרק בתרא דכתובות (דף קיא:) אמרינן הלכה כר' יהודה בפרדות דאמר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה אלא מינה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין קושרין סוס בצדי הקרון - כשהבקר מושכות בקרון אין קושרין סוס בצדו או אחריו של קרון כדי שילמוד למשוך, לפי שפעמים הסוס שאחר הקרון דוחף את הקרון ומנהיגו בגופו:
לובדקס - חמור של לוד והוא גדול ועריץ משאר חמורים ודומה לגמל:
אע"פ שאביהן חמור מותרין זה עם זה - שאביו של זה חמור ואביו של זה חמור. וקמ"ל דלא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס, דכיון דאמותיהן שוות אין חוששין לזרע האב ט:
אבל הנולדים מן החמור עם הנולדים מן הסוס אסורים זה עם זה - כיון שאמו של זה ממין החמורים ואמו של זה ממין הסוסים דבתר זרע האם אזלינן והרי הן שני מינים. והלכה כר' יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
אף על פי שאביהן חמור. כתב הר"ב וקמ"ל דלא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וכו' דכיון דאמותיהן שוות אין חוששין לזרע האב וכו'. ולעיל במשנה ב מפרש דלמ"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרים. ודברי הר"ב כדברי הרמב"ם. וצריך לומר דודאי למ"ד חוששין כולן מין א' שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל רבי יהודה שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים והוי אמינא דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש שני צדדין בכל אחד הואיל וכשאין אמותיהן שוות אוסר הוי אמינא דכי אמותיהן שוות ואביהם שוים נחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו. קמ"ל דסברת רבי יהודה דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתיה הלכך הנולדים מן הסוסים אזלינן בתר אמותיהן ששוות ואף ע"פ שאביהן של שניהם מין אחר אין חוששין לזרע אביהם כלל. אבל קשה דאי סבירא ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב. א"כ רבותא הוה ליה לאשמעינן במתניתין דהנולדים מן הסוס אע"פ שאבי האחד חמור ואבי האחד סוס אפילו הכי מותרין דזרע החמור אביו של האחד אין חוששין לו. והר"ב דייק ומפרש שאביהן באבי שניהן. וכן הם דברי הרמב"ם לפי שכל אחד מהן יש בו חלק כו' ובגמ' פרק אותו ואת בנו דף עט בעו לפרושי הא דאע"פ שאביהן חמור היינו דאבוה דחד סוס ואבוה דחד חמור וקאמר רבי יהודה דמרכיבין סוס גמור על פרד בן סוסיא ומאי שאביהן חמור אביו של פרד קאמר ומסיק דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור בהו קאמר דוקא רבי יהודה דשרי משום דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב. וממ"נ מותרין דאי חוששין הרי יש בשניהן שני צדדין ומין אחד הם. ואי אין חוששין כ"ש דשרי. ופריך צריכא למימרא ומשני דמהו דתימא אתי צד כו' קמ"ל דהא לא אמרינן. שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים. דהא מבלבל זרעיה ומינא באפי נפשיה הוא דמקרי והוי מין בפני עצמו מעין סוס וחמור. וכתבו התוס' ולא דמי לחציו עבד וחציו בן חורין דאסור בחציה שפחה וחציה בת חורין דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות [כמו שמוכח ממשנה ה פרק השולח בגיטין וכן במשנה יג פ"ק דעדיות] דהכא כלאים אמר רחמנא דוקא תרי מיני וכל פרדות הבאים מסוס וחמור מין אחד הוא ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) ולעיל במ"ב מפרש דלמ"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרין. וצ"ל דודאי למ"ד חוששין כולן מין אחד שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל ר"י שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים ה"א דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש ב' צדדים לכל אחד כו' ה"א דניחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו קמ"ל דסברת ר"י דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתא. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין קושרין וכו': ירוש' תני ור"מ פוטר את שלצדדין או שלאחריו דלא מנהיג הוא ואם הי' מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור ופי' הראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד בשם רבינו מלכי צדק דבההיא בבא דלעיל השלישית שהיא קשורה לא פליג ר"מ אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד דל"ד משום דהתם כיון דשלשתם קשורין ביחד מודה ר"מ דאסור מדרבנן דאיכא למיגזר אטו מנהיג אבל הכא שהוא בצדי הקרון או לאחריו כיון דמפסיק הקרון בין הבהמות אין דרך ההנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא וליכא למיגזר מנהיג אבל במקום שמסייעין זה את זה אע"פ שהקרון מפסיק ביניהם חשיבה הנהגה בכלאים ובשביל כך מסיים לשם בתוספתא בירוש' שאם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור וטעמא מפ' ר' יוחנן בירוש' מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה ורב אמר שנושאין החבל של בינתים ע"כ:
ולא את הלובדקס: ירוש' אית תנאי תנו ניבדקוס מ"ד לובדקס ע"ש לובים וכושים דהיינו מצרים ומ"ד ניבדקוס אבהנוס תרגום ירוש' כהן מדין אונוס דמדין ופי' בערוך חמור של מדין ל' גנאי וכאן ר"ל חמור גדול אב החמורים תרגום ירוש' ועיירים עשרה ולובדקין עשרה:
אבל הנולדים כו': בחולין שם אי' דחנניא פליג עליה דאפי' הכא בסיפא כולן מותרים שבשניהם יש שני צדדים והאי בר סוס וחמורה והאי בר חמור וסוסיא וכולהו חדא מינא נינהו:
תפארת ישראל
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת