משנה כלאים ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כלאי הכרם אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה.

כלאי זרעים אסורין מלזרוע, ומלקיים, ומותרין באכילה.
כלאי בגדים מותרין לכל דבר, ואינן אסורין אלא מללבוש.
כלאי בהמה מותרין לגדל, ולקיים, ואינן אסורין אלא מלהרביע.
כלאי בהמה אסורין זה עם זה.


(ב) במה דברים אמורים? - בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טהורה עם טהורה, וטמאה עם טמאה.

טהורה עם טמאה, וטמאה עם טהורה - אסורין לחרוש, ולמשוך, ולהנהיג.


(ג) המנהיג - סופג את הארבעים.

היושב בקרון - סופג את הארבעים.
רבי מאיר, פוטר.
השלישית, שהיא קשורה לרצועות - אסורה.


(ד) אין קושרין את הסוס, לא בצדדי הקרון, ולא לאחר הקרון.

ולא את הלובדקס, לגמלים.
רבי יהודה אומר: כל הנולדין מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה;
וכל הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה;
אבל הנולדין מן הסוס, עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה.


(ה) הפרוטיות - אסורות.

והרמך - מותר.
ואדני השדה - חיה.
רבי יוסי אומר: מטמאות באוהל, כאדם.
הקופד, וחולדת הסניים - חיה.
חולדת הסניים - רבי יוסי אומר, בית שמאי אומרים: מטמאה כזית במשא, וכעדשה במגע.


(ו) שור בר - מין בהמה.

רבי יוסי אומר: מין חיה.
הכלב - מין חיה.
רבי מאיר אומר: מין בהמה.
החזיר - מין בהמה; והערוד - מין חיה; הפיל והקוף - מין חיה;
ואדם מותר בכולן, לחרוש ולמשוך.


הדף הראשי של משנה כלאים ח