משנה כלאים ז ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש.

ורבי שמעון אומר, זה וזה אוסרין ולא מקדשין.

המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף במאתים, אסור יא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם,

וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
זֶה וְזֶה אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין.
הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם,
אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם,
אָסוּר:

נוסח הרמב"ם

עציץ נקוב - מקדש בכרם;

ושאינו נקוב - אינו מקדש.
רבי שמעון אומר:
זה וזה - אסורין, ולא מקדשין.
המעביר עציץ נקוב בכרם -
אם הוסיף במאתיים - אסור.

פירוש הרמב"ם

כבר הקדמנו לדבר בעציץ נקוב בפרק חמישי במסכת דמאי, ופירשנו שם דיניו.

והקדמנו כמו כן, היאך נוכל לדעת אם הוסיף חלק ממאתים בפרק חמישי מן המסכתא הזאת.

ושאמר 'אם הוסיף במאתים אסור - על תנאי, וזכרו אותו בתלמוד, והוא שאמרו "ובלבד שיניחהו תחת הגפן".

ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש רבינו שמשון

עציץ נקוב. המונח בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם וזרע בתוכו מקדש כאילו זרע בארץ אבל שאינו נקוב לא ובנקוב בשורש קטן כדאמר בסוף המצניע (דף צה:) אוסרין ולא מקדשין כלומר לא יביא זרע לתוכן ואם הביא לא קידש דנקוב לר' שמעון כשאינו נקוב משוי ליה אף לענין תולש בשבת חוץ לענין הכשר זרעים כדאמרינן בסוף המצניע (שם):

אם הוסיף מאתים. שיש באיסור אחד ממאתים של היתר אסור:

ירושלמי (הל' ו) שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן ור' יוחנן אמר לאויר עשרה היא מתני' העביר ה' עציצין נקובין תחת גפן אחת פלוגתא דר' אלעזר ורבי יוחנן האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר אבל אם העביר עציץ נקוב תחת חמשה גפנים כולהו מודו שנאסר. פי' לאויר עשרה כלומר אסור להביא לאויר הכרם אבל אינו מקדש באויר כדפרשינן לעיל (משנהב) ה' עציצין לא נפקא מינה מידי בה' עציצין ואגב דבעי למימר עציץ אחד תחת ה' גפנים נקטיה פלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן נקטיה בירושלמי ולעיל כתבתיה ופליגי הכא אם העציץ נאסר אע"ג דאינו אוסר הכרם דאי משום דאמר רבי שמעון אוסרים היינו אסורים להעביר תחת חמש כלומר תחת אחד מחמש דכולהו מודו בכרס אבל בגפן יחידית פלוגתא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עציץ נקוב - שיש בו נקב כדי שרש קטן וזרע בתוכו:

מקדש בכרם - אם הניחו בכרם או בארבע אמות של עבודת הכרם מקדש כאילו נזרע בארץ:

אסורין ולא מקדשין - לא יביא זרע לתוכו לכתחלה ואם הביא לא קדש דלא הוי כזורע בארץ. ואין הלכה כר' שמעון:

המעביר עציץ נקוב בכרם - עציץ נקוב שיש בו תבואה שהביאה שליש י, והעבירו בכרם שיש בו ענבים כפול הלבן, ולא הניחו בארץ אלא העבירו תחת הגפנים בלבד, אם הוסיפו הזרעים בדרך העברתו חלק ממאתים על מה שהיו תחלה, אסור הזרע שבעציץ, אבל הגפנים לא קדשו כיון שלא הניחו בקרקע יב. ולעיל בפרק כרם שחרב פירשנו כיצד רואין אם הוסיף אחד ממאתים:

פירוש תוספות יום טוב

[*ורבי שמעון אומר זה וזה אוסרין וכו'. וה"נ שטתו בספ"י דשבת ועיין מ"ש בזה במ"ט פ"ב דעוקצין]:

המעביר עציץ נקוב. כתב הר"ב שיש בו תבואה שהביאה שליש. היינו לאית דגרסי לעיל משתשליש. ולאית דגרסי משתשריש. ה"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה:

אם הוסיף במאתים אסור. בפרק כל שעה דף כה אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:

אסור. פי' הר"ב הזרע אבל הגפנים לא קדשי כיון שלא הניחו בקרקע. הכי משמע בירושלמי דמעביר עציץ באויר הכרם לכ"ע בין לר' יוחנן בין לר' אלעזר הזרעים נאסרים אע"ג דגפנים לא נאסרו ולישנא דמתני' נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תני אסור ולא תנן קידש. ועי' בפירוש [הר"ב] מ"ו פ"ק דערלה ומ"ש שם. אבל הרמב"ם מפרש דבגמ' התנה באיסור דהכא ובלבד שיניחהו תחת הגפן. וא"כ לענין קידוש הגפנים תנינן וכן נראין דבריו בחבורו סוף פ"ה. וקשיא דלתני קידש. גם נראה מדבריו שם דכשלא הניחו בארץ וכו' דלא נאסרו גם הזרעים ומן הירושלמי לא נראה כן. והגמ' שהזכיר לא הראנו מקומו איה. ובתוספתא אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן הרי כמו הירושלמי. ואמנם בטעמו של הירושלמי והתוספתא נראה דאוסר זרע העציץ לפי שבו נעשה צד איסור ואע"ג שלפי האמת אינו כלאים שהרי לא קידש אפ"ה בדרך קנס אסרוהו ואשכחן כה"ג בבבלי פ"ב דמנחות דף טו אלא דאותה סוגיא כרב דפסק כרבנן דר"י ור"ש כמו שהעלו שם בתוספות ולא כמו שהעלו בס"פ הערל. ובירושלמי לעיל אמתני' ד במסכך גפנו איכא פלוגתא בכהאי גוונא ופוסק הרמב"ם בפ"ה דקידש גפנו אע"פ שלא קידש התבואה שאינה שלו וזה לא תקשה על מה שפסק בכאן דשאני התם שעשה קידש אלא שמה שאינו שלו אינו יכול לקדש. משא"כ הכא דלא עשה אלא העברה בעלמא. וגדולה מזו דבסערתו הרוח דלעיל מ"ז פ"ה פוסק הרמב"ם כפי מ"ש בספ"ה [מה"כ] דדגן ידלק כשימצאהו דגן ואז לא ישרף הגפנים. דאילו כשראה וקיים ישרף גם הגפנים והתם בכולו שלו איירינן דהא כשקיים ישרף הכל ואפ"ה ל"ק דהתם נשרשו הזרעים בארץ. ואע"פ שהיה באונס הרוח. מ"מ ע"י זריעתו בשדה הלבן בא לו זה שסערתו הרוח. והנה נשרשו בארץ ולפיכך מחמירין לדלוק הדגן אע"פ שלא קיימם והגפנים מותרים משא"כ הכא דאע"ג דהוא עצמו מבלי אונס או מכריח העביר העציץ. מ"מ בהעברת אויר הכרם לא אכפת לן כלל זו היא סברת הרמב"ם ועוד משכחת בדברי הרמב"ם בפ"ה [מה"כ] סי' י"ד דזרעים שזרע נאסרו משום קנס אע"פ שהבוסר לא נאסר. והטעם מבואר ממה שכתבתי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) היינו לגירסא משתשליש ולגירסא משתשריש ה"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה:

(יא) (על המשנה) אסור. בפסחים דף כ"ה אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:

(יב) (על הברטנורא) הכי משמע בירושלמי דלכולי עלמא הזרעים נאסרים אע"ג דהגפנים לא נאסרו. ולישנא דמתניתין נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תנן אסור ולא תני קידש. ועיין בתוי"ט בשיטת הרמב"ם ז"ל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עציץ נקוב:    כ' הרש"ש ז"ל הסכימו התוס' בפ"ק דגיטין דסתם עציץ הוא מחרס ובההוא תנן דבעי נקיבה אבל של עץ לא בעי נקיבה ושאינו נקוב אע"פ שהוא מונח בכרם אינו מקדש אבל אסור מדרבנן ע"כ:

רש"א זה וזה כו':    ר"ש לטעמיה דפטר נמי התולש מעציץ נקוב בשבת ולכל מילי משוי לי' ר"ש כתלוש לשבת ולקנות במשיכה ולא בכסף ולפרוזבול שאינו נכתב אלא על הקרקע ושלא לתרום מעציץ נקוב על הארץ ולענין פאה דלא חשיב שדה חוץ מהכשר זרעים דעציץ נקוב חשיב מחובר משום דגלי קרא על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו. ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא. ושם שלהי פ' המצניע אמרי' מודה ר"ש שאם ניקב למטה מרביעית פי' שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה דחשיבי מחובר כל הזרעים דתו לא הוי כלי ובטל אגב קרקע:

המעביר עציץ כו':    עי' במ"ש הר"ן ז"ל ספ"ק דקדושין גם בפ' ראשית הגז היכי מיתוקמא מתני' כר' יאשיה הביאו כסף משנה פ"ה דה' כלאים וע' ג"כ במ"ש עליו מהרי"ק ז"ל גם במ"ש ס"פ ח':

בפי' ר"ע ז"ל. כיון שלא הניחו בקרקע. פי' שלא נשאר תחת שום גפן שיעור שהוסיף במאתים ע"כ. מה"ר יהוסף ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

עציץ נקוב:    שניקב כפי שיצא שורש קטן. ותבואה או ירק מושרשים בו:

מקדש בכרם:    בהניחו תוך עבודת הכרם והוסיף העציץ ר':

ור"ש אומר זה וזה אוסרין:    לכתחילה:

ולא מקדשין:    בדיעבד:

בכרם:    שנשאו תחת הגפנים:

אם הוסיף במאתים:    בשעה שהעבירו הוסיף חלק ר':

אסור:    העציץ. אבל הגפנים לא נאסרו מדלא הניחו בארץ. ולרמב"ם [ספ"ה מכלאים] בלא הושיבו בארץ לא נאסר כלל רק אסור להעבירו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים