השנה כדי שלא ימצאהו המוכר להשיב לו את כספו ותיקן הלל שיהא חולש המוכר מעותיו בלשכה, ומשביעית פ"י ה"ג שאמרו זה אחד מן הדברים שהתקין הלל, משמע שתקנות הרבה תיקן.
ולא לבד שעיניו היו צפויות לתקן תקנות בא"י אבל גם בכל ארצות פזורי ישראל השתדל למענם ברוב חכמתו. וכשבאו וספרו לו שאנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באין אחרין וחוטפין מהן ובקשו חכמים לעשות בניהן ממזרים. כששמע זאת ראה והבין שבני ישראל קדושים הן ולא יעשו דבר נבלה בפרהסיא, ואם אינן נביאים הן בני נביאין הן, לכן צוה להביא כתובן אמן ומצא שם כתוב לכשתתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ועי"ז לא עשו בניהן ממזרים ב"מ קד.
מהלכותיו לא נשארו לנו הרבה יﬠן שהוא היה בין מקבלי התורה ואשר עד ימיו לא נפלה שום מחלוקת בישראל זולת דבר הסמיכה ולמדו תורה כנתינתן מסיני. ואך בשלשה מקומות מצינו שחולק הלל ﬠם שמאי כריש עדיות שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה, שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקביים. הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה - ושמאי אומר תשﬠה קבין. ומובא בשבת טו. א"ה בג' מקומות נחלקו שמאי והלל. ובירושלמי חגיגה פ"ב ה"ו דנחלקו בד' מקומות, יﬠן כי הירושלמי קא חשיב גם המחלוקת בדבר הסמיכה ביו"ט. והבבלי לא קא חשיב זאת יﬠן כי היא מחלוקת ישנה (ובזה יתורץ קושיות התוס' חגיגה טז. ד"ה יוסי). ובדין הבוצר לגת ששמאי אומר הוכשר והלל אומר לא הוכשר אמרו שבת טו. ששתק הלל לשמאי.
וכן נזכרו ההלכותיו בתוספתא מעשרות פ"ו ועדיות פ"ב, המעביר תנאים - א"ר יהודה, הלל עצמו היה אוסר, ומובא בביצה לה.
ובתו"כ שמיני, תזריע יג מובא ההלכות שעליהן עלה לא"י לשמוע ההלכה מפי שו"א. וב"מ פ"ה מ"ט הלוני עד שיבא בני - והלל אוסר, וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר וכו'.
ופסחים קטו. שהיה כורך פסח מצה ומרור בבת אחת ואוכלן, וחולקין עליו חביריו, ובקידושין עה. ע"פ עדות שמואל שהמשנה עשרה יוחסין עלו מבבל, שנה הלל. ובחגיגה ט: מצינו ששאל בר הי הי להלל נראה שאין זה הלל הזקן.
וכפי הנראה השתדל תמיד הלל לכון את השעה איך להחזיר את כבוד הסנהדרין כבראשונה. יען כי מימי אבי הורדוס נתחלקה הסנהדרין לחמש מקומות בירושלים, וביריחו, בגדרה, בחמת ובציפורי כדמובא לעיל, ולכן מצינו אותו בירחיו כסוטה מח: שפ"א היו מסובין בעליית בית גוריא (ובירושלמי שם בית גדיא) ביריחו נתנה עליה ב"ק - יש בכם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך. ובירושלמי שם אמרו שיצתה ב"ק ואמרה יש בכם שנים ראוים לרה"ק והלל הזקן אחד מהן ונתנו עיניהם בשמואל הקטן.
ובל"ס הלך לשם לאחד כל חכמי ישראל אל מקום אחד אך הדור לא היה ראוי לכך.
והחכם ר"י דערנבורג בספרו היקר משא א"י צד מט. יביא דעת החכם גייגער לאמר שהלל השתדל להרים יד חכמים על הכהנים, ואומר שמה שמצינו בנגעים רפ"ג שהכל כשרין לראות את הנגעים ואך לומר טמא או טהור צריך הכהן לומר, שהדין הזה נעשית ע"י הלל וראיתו מירושלמי פסחים רפ"ו שעל ג' דברים עלה הלל ואחד מהן מה שדרש כתיב
