א"ל בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא? א"ל ואמאי, א"ל דחיקא לי מלתא, דבריה ועייליה לג"ע א"ל פשוט גלימך ספי שקיל מהני טרפי ספא שקל, כי הוה נפיק שמע דקא אמרי מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדינהו, אפילו הכי אתייה לגלימיה סחיט גלימא ריחא זבניה בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנותיה.
ואם כי המעשה במליצה ובחידות ידברו, אבל אנו רואין מזה שהיה עני, וגם מזה ראיה גדולה שלא היה ריש גלותא כידוע שהם היו תמיד עשירי העם, וגם מזה אנו יודעין שהיו לו בנות.
וכן מצינו מגילה טו: שאשכחיה לאליהו ושאלו כמאן חזיא אסתר וכו'.
וכן היה לו בן בשם רב חמא כעירובין ג., ויסופר גיטין עב. שרבה בר אבוה חלש עול לגביה ר"ה ורב נחמן, א"ל ר"ה לר"נ בעי מיניה וכו'.
רבה בר אבין
ערך רבא בר אבין.
רבה בר רב אדא
ערך רבא בר רב אדא.
רבה בר אהילאי
ערך רבא בר אהילאי.
רבה בר איבו
אמר רב ששת גיטין לב., וכן צ"ל בכריתות כד:, ושם איתא בטעות רבה בר אבוה.
רבה בריה דרב אידי בר אבין
ערך רבא.
רבה בר איסי
רבה בר איתי
שהיה בזמן רב כמבואר בערך רבא בר איתי, וגם בסוטה ל. צ"ל רבה בר איתי אמר רבה, וצ"ע.
רבה בר ברונא
נזכר שבת קי. ששאלו מאי מי דקלים אמר רבה ב"ב תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפיא אידך משלשל.
וזה שכתוב ביוחסין שהיה תלמיד רב כונתו על רב ברונא אביו.
רבה בר רב הונא
אביו היה רב הונא תלמידו הגדול דרב, ובחתונת רבה בריה היה עדיין רב חי כמפורש מגילה כז:, וזכה גם לקבל מרב כדמצינו רבה בר ר"ה אמר רב כברכות כה., שבת צז. קז., עירובין פה:, פסחים ז. לט., ביצה כה., יבמות כו:, ב"מ ע"ט., ב"ב צא., חולין נג..
רמי קמיה דרב כב"ב קלו:.
וכן נזכר בירושלמי בשם ר' בא בר הונא בשם רב כדמאי פ"ד ה"ה.
וכן מצינו רבה בר"ה אמר שמואל כעירובין מט., ביצה כג..
וכן קרא לר"נ מר כשבועות מח:, כתובות צט:.
רבה בר"ה אר"נ כעירובין עז..
ור"נ קראו בר חברין כביצה כה..
וכן רבה בר"ה אמר רב קטינא כבכורות מד:.
ואת רב חמא בר גוריא קרא רבותינו הבקיאין בדבר הלכה כגיטין פו:.
אבל רבו המובהק היה אביו רב הונא כברכות נג: שא"ל ר"ה לרבה בריה חטיף ובריך, ומו"ק כ: א"ל באפה נהוג אבילותא, ומעילה טו: מתני ליה ר"ה לרבה בריה (לגרסת שיטה מקובצת).
ובסוטה מט. יסופר שר"ה אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני, טהרה יש בך, יהבה ניהליה, אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה, א"ל בני, שמחת את לבי והקהיתה את שיני.
- ^ המשך המשפט בערך הבא – הערת ויקיעורך
