עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/362

‫ר׳ שמעון בן לקיש‬ ‫ מתלמידיו הקטגים דרבי ושמע ממגו‬ ‫הלכות‪ ,‬אבל ד״ל היה ילד וזבד‪ ,‬אך‬ ‫לראותו‪ ,‬וזה שמציגו חולין גד‪ .‬ששאל‬ ‫ר״ל לר׳ יוחגן מגו רב ומגו רב ולא‬ ‫ידעגא ליה‪ ,‬א״ל ר׳ יוחגן ולא גהירא‬ ‫ליה לאותו תלמיד ששימש את דבי רבה‬ ‫וד״ח‪ ,‬וזה כמו שאמרנו שרי יוחנן שהיה‬ ‫בפטירת רבי לערך טו׳ שנה כמבואר‬ ‫בערכו‪ ,‬לכן ידע היטב את רב ונדולתו‬ ‫בעיני רבי‪ ,‬אבל ר״ל אף שהיה בן משפחה‬ ‫גדולה בציפורי וזבה לראות את רבי‪,‬‬ ‫אבל לא ידע את רב וגדולתו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫מציגו בשום מקים שיאמר ר״ל בשם רבי‪,‬‬ ‫והילד הזה הוגן מאת הטבע בגמרות‬ ‫גפלאה שלא התיירא מפגי כל‪ ,‬והתחבר‬ ‫עם אגשים גבורי חיל כמותו ויהי עליהם‬ ‫לראש וגטה מן אורח הישר ולא שם לבו‬ ‫לתורה אף שאבותיו היו גדולי הדור‪,‬‬ ‫וגשאר לגו זברוגות ממעשיו בימים‬ ‫ההם טה שים־פר גיטין מז‪ .‬שזבן גפשיה‬ ‫ללודאיוםטך על גבורתו שיבער הרשעה‬ ‫מקרב הארץ את כת האוכלים בשר אדם‪,‬‬ ‫ובאשר יםיפר שם שהמית את כולם‬ ‫והיה זאת תמיד לשיחה בפיו לאמר אלו‬ ‫זנגת גפשך ללודין כירושלמי תרומות‬ ‫פ״ח ה״ג‪.‬‬ ‫וכן גם כשהיה כבר מראשי גדולי‬ ‫הדור יסופר עליו בירושלמי תרומות‬ ‫ספ״ח שר׳ אימי תפשוהו גזלגין עד שר׳‬ ‫יונתן התייאש ממגו‪ ,‬אך רשב״לאמר‬ ‫אגי ארדוף אחריהם ואהרוג אותם או אני‬ ‫אהרג‪ ,‬וסוף היה שהצילו מידם‪.‬‬ ‫וכן יסופר שם שפ״א חמסו לסטים‬ ‫מר׳ ייחגן כל ממוגו ור״ל רדף אחריהם‬ ‫יהשיגם והשיבו את כל רכושו‪.‬‬ ‫ירי ייחגן שידע היטב את ר״ל מנעוריו‬ ‫וראה אותי איך שמעט מעט הטה מן‬ ‫דרך הישר ומתחבר לרשעימ‪ ,‬השתוקק‬ ‫מאוד להחזירו למוטב‪ ,‬וכבר היה אז ר״ל‬ ‫בעצם ימי עלומיו והנה אנה ה׳ לידו

‫כאשר יסופר ב״מ פד‪ .‬שר״י סחי בירדנא‬ ‫ור״ל היה אז שם מעבר לירדן וחשב‬ ‫שרואה אשה יפה ושיור לירדנא אבתריה‬ ‫א״ל ר' יוחנן הילך לאורייתא א״ל ש־פרך‬ ‫לנש‪ /‬אז מצא ר' יוחנן שעת הכושר‬ ‫להחזירי למיטב יא״ל א• הדרת בך‬ ‫יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי )ואף‬ ‫שד׳ יוחנן היה קשיש ממנו הרבה ערך כעשר שנים‬ ‫ואחותו שהיתה עוד כבירה לימים מאחיה או‬ ‫תואמית שר״י לא היה לו אב ואם מיום הולדו‪,‬‬ ‫אבל גם ר׳ יוחנן היה עוד בימי עלומיו לכן‬ ‫נתרצה ר״ל לזה ולכן קראו ר׳ יוחנן בחולין יח‪:‬‬ ‫גיסא‪ ,‬כן הוא בנמוקי יוסף שם( קביל עליה‬

‫בעי למיהרר לאתרי מאניה ולא מצי‬ ‫חרר‪ ,‬אקרייה ואתנייה ושריד נברא רבה‪.‬‬ ‫ועמלו בתורה נדלה כל כך עד ששם‬ ‫לילות כימים וכמו שאמר לא איברי‬ ‫סיהרא אלא לנירםא עירובין םה‪ ,.‬וברכות‬ ‫פ״א ה״א אמרו שר״ל היה מהרהר בד״ת‬ ‫כ״כ עד שיצא מחוץ לתחום בשבת‪.‬‬ ‫והיה מםדר מתניתיה מ' זמנין כננר‬ ‫מ׳ יום שנתנה תורה ועייל לקמיה דר״י‬ ‫כתענית ח‪.‬‬ ‫ואז היו עוד בתיים כל נדולי י הדור‬ ‫רבותיו דרי יוחנן כר׳ חנינא ודי ינא‪/‬‬ ‫ובר קפרא וריב״ל ודי אפס היו נדולי‬ ‫חכמי דרום‪ ,‬ודי יהודה נשיאה נכד דבי‬ ‫היה הנשיא וראש לכל חכמי ישראל‬ ‫בסנהדרי ציפורי‪ ,‬לכן כשידע בעצמו‬ ‫שכבר רכש לו חכמת התורה עזב את‬ ‫ביתו ונחלתו והלך לו לחכמי דרוס לקבל‬ ‫מפי הזקנים תלמידי רבי)וכבר בארנו בערך‬ ‫ר׳ אפס שחי שנים הרבה אחרי רבי ומקומו הקבוע‬ ‫היה בדרום‪ ,‬ואך לעתים מזומנים היה בא לישיבת‬ ‫ציפורי‪ ,‬תחת ר״ג ור״י נשיאה(‪.‬‬

‫וזה שאמרו כלאים פ״ט ה״ד‪ .‬שצם ר״ל‬ ‫לרא־ת את ר׳ חייא בחלום וענוהו שר׳‬ ‫חייא ריבץ תורה יותר ממנו ולא עוד‬ ‫אלא דהוא גלה‪ ,‬א״ל ולא הוינא נלי?‬ ‫א״ל את הרת גלי למילף והיא גלי מלפא‬ ‫)פי' שר׳׳ח כשבא לא״י לא נ א ללמוד כי נבר‬ ‫בא ותורתו בידו ובא אך להרביץ תורה וללמד‬

‫אבל‬