ר׳ שמעון בן לקיש מתלמידיו הקטגים דרבי ושמע ממגו הלכות ,אבל ד״ל היה ילד וזבד ,אך לראותו ,וזה שמציגו חולין גד .ששאל ר״ל לר׳ יוחגן מגו רב ומגו רב ולא ידעגא ליה ,א״ל ר׳ יוחגן ולא גהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את דבי רבה וד״ח ,וזה כמו שאמרנו שרי יוחנן שהיה בפטירת רבי לערך טו׳ שנה כמבואר בערכו ,לכן ידע היטב את רב ונדולתו בעיני רבי ,אבל ר״ל אף שהיה בן משפחה גדולה בציפורי וזבה לראות את רבי, אבל לא ידע את רב וגדולתו ,ולכן לא מציגו בשום מקים שיאמר ר״ל בשם רבי, והילד הזה הוגן מאת הטבע בגמרות גפלאה שלא התיירא מפגי כל ,והתחבר עם אגשים גבורי חיל כמותו ויהי עליהם לראש וגטה מן אורח הישר ולא שם לבו לתורה אף שאבותיו היו גדולי הדור, וגשאר לגו זברוגות ממעשיו בימים ההם טה שים־פר גיטין מז .שזבן גפשיה ללודאיוםטך על גבורתו שיבער הרשעה מקרב הארץ את כת האוכלים בשר אדם, ובאשר יםיפר שם שהמית את כולם והיה זאת תמיד לשיחה בפיו לאמר אלו זנגת גפשך ללודין כירושלמי תרומות פ״ח ה״ג. וכן גם כשהיה כבר מראשי גדולי הדור יסופר עליו בירושלמי תרומות ספ״ח שר׳ אימי תפשוהו גזלגין עד שר׳ יונתן התייאש ממגו ,אך רשב״לאמר אגי ארדוף אחריהם ואהרוג אותם או אני אהרג ,וסוף היה שהצילו מידם. וכן יסופר שם שפ״א חמסו לסטים מר׳ ייחגן כל ממוגו ור״ל רדף אחריהם יהשיגם והשיבו את כל רכושו. ירי ייחגן שידע היטב את ר״ל מנעוריו וראה אותי איך שמעט מעט הטה מן דרך הישר ומתחבר לרשעימ ,השתוקק מאוד להחזירו למוטב ,וכבר היה אז ר״ל בעצם ימי עלומיו והנה אנה ה׳ לידו
כאשר יסופר ב״מ פד .שר״י סחי בירדנא ור״ל היה אז שם מעבר לירדן וחשב שרואה אשה יפה ושיור לירדנא אבתריה א״ל ר' יוחנן הילך לאורייתא א״ל ש־פרך לנש /אז מצא ר' יוחנן שעת הכושר להחזירי למיטב יא״ל א• הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי )ואף שד׳ יוחנן היה קשיש ממנו הרבה ערך כעשר שנים ואחותו שהיתה עוד כבירה לימים מאחיה או תואמית שר״י לא היה לו אב ואם מיום הולדו, אבל גם ר׳ יוחנן היה עוד בימי עלומיו לכן נתרצה ר״ל לזה ולכן קראו ר׳ יוחנן בחולין יח: גיסא ,כן הוא בנמוקי יוסף שם( קביל עליה
בעי למיהרר לאתרי מאניה ולא מצי חרר ,אקרייה ואתנייה ושריד נברא רבה. ועמלו בתורה נדלה כל כך עד ששם לילות כימים וכמו שאמר לא איברי סיהרא אלא לנירםא עירובין םה ,.וברכות פ״א ה״א אמרו שר״ל היה מהרהר בד״ת כ״כ עד שיצא מחוץ לתחום בשבת. והיה מםדר מתניתיה מ' זמנין כננר מ׳ יום שנתנה תורה ועייל לקמיה דר״י כתענית ח. ואז היו עוד בתיים כל נדולי י הדור רבותיו דרי יוחנן כר׳ חנינא ודי ינא/ ובר קפרא וריב״ל ודי אפס היו נדולי חכמי דרום ,ודי יהודה נשיאה נכד דבי היה הנשיא וראש לכל חכמי ישראל בסנהדרי ציפורי ,לכן כשידע בעצמו שכבר רכש לו חכמת התורה עזב את ביתו ונחלתו והלך לו לחכמי דרוס לקבל מפי הזקנים תלמידי רבי)וכבר בארנו בערך ר׳ אפס שחי שנים הרבה אחרי רבי ומקומו הקבוע היה בדרום ,ואך לעתים מזומנים היה בא לישיבת ציפורי ,תחת ר״ג ור״י נשיאה(.
וזה שאמרו כלאים פ״ט ה״ד .שצם ר״ל לרא־ת את ר׳ חייא בחלום וענוהו שר׳ חייא ריבץ תורה יותר ממנו ולא עוד אלא דהוא גלה ,א״ל ולא הוינא נלי? א״ל את הרת גלי למילף והיא גלי מלפא )פי' שר׳׳ח כשבא לא״י לא נ א ללמוד כי נבר בא ותורתו בידו ובא אך להרביץ תורה וללמד
אבל