מכות כא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לו אינו השם אמר להם אף הנזיר לא הוא השם:
גמ' (אמר רב ביבי אמר ר' יוסי פושט ולובש לובש ממש או) אפי' מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו מחוי רב אחא בריה דרב איקא עיולי ואפוקי רב אשי אומר אאפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב:
יש חורש תלם וכו':
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו בהחופה בכלאים לוקה אמר להן רבי יוחנן לאו משנתנו היא זו יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש דמחייב משום כלאים היכי משכחת לה לאו דמיכסי בהדיה דאזיל א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן אי לאו דקילסך גברא רבה הוה אמינא מתני' מני רבי עקיבא היא דאמר המקיים כלאים לוקה מאי רבי עקיבא דתניא גהמנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים מאי טעמא דר' עקיבא דתניא (ויקרא יט, יט) שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל ((ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע) כלאים שדך לא (תזרע כלאים) אמר ליה עולא לרב נחמן ולילקי נמי משום זורע ביום טוב א"ל תנא ושייר א"ל תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר אמר רבא דיש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב אמר ליה עדא תהא איתיביה אביי ואין חילוק מלאכות ביום טוב והתנן המבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל ביום טוב שלא לצורך ולוקה משום מבשל גיד בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה
ריב"ן
[עריכה]יש חורש תלם אחד - יש עובר בלא תחרוש בשור ובחמור ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורין הרבה עליו דלכל הפחות קאמר ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול:
והן מוקדשין - בגמ' מוקי ליה בבכור בכור שור ופטר חמור וקעבר בהן משום לא תעבוד בבכור שורך ואליבא דרבי יהודה דאמר בפ"ק דבכורות (דף ט:) פטר חמור אסור בהנאה דבכלל לא תעבוד הוא ואע"ג דבקרא כתיב בכור שורך איהו דריש לי' בכור שורך למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר חמור אי נמי מתני' כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני במתני' לאו דוקא דשור ושה קאמר והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא דגבי כלאים כתיב שור וחמור והוא הדין לכל שני מינין ומשום הנאה דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה' כתיב ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים דהנהו לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו מעילה וכן מוכח בר"ה (דף כח.) בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס' מעילה ובכמה דוכתי:
וכלאים בכרם - דמכסי בהדי דאזיל ומחפה בזורע:
שביעית - נמי משום זורע בשביעית:
ויום טוב - דקעביד חרישה ביו"ט: כהן: והוא נזיר והולך במקום טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבוא:
אינו השם - אינו לאו זה נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה:
אף נזיר - נזיר וכהן קאמר ולא דייק:
אינו השם - אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה:
גמ' אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו - מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש:
עיולי ואפוקי - ממש:
בחבורה - נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה:
דדלאי - הגבהתי:
מי משכחת מרגניתא - דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו:
אי לאו דקלסך גברא רבה - רבי ינאי הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים בכלאים לוקה ש"מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה:
מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה - ולא גרסינן דתנן דברייתא היא ולא משנה:
המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים - כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים לוקה דמקיים הוא שר"ע כו' והכי משני ליה במועד קטן ורבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים:
בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים - ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע ומדסמך כלאים לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא:
ולילקי נמי משום זורע - דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן:
ואין חילוק מלאכות ביום טוב - אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת למ"ד (שבת דף ע.) הבערה לחלק יצאת סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט דביו"ט לא יצאת הבערה ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו"ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות:
לוקה משום מבשל - גיד ביום טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם תלתא לא תבשל כתיבי חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין (דף קטו:):
תוספות
[עריכה]ואפילו לא שהה אלא להפשיט מלבוש חייב. ובלא שהה לא מיחייב ולא דמי דין זה להך דפ"ב דשבועות (דף טז: ושם) דאיבעיא להו מי צריך שהייה למלקות גבי טומאת מקדש ונזיר בקבר דשמא מחייב בלא שהה והכא אמרי' דלא מיחייב בלא שהייה דלא דמי לשהייה דהתם דכיון דבידו לפרוש מן הטומאה כי נמי לא שהה כדי השתחוואות דין הוא דמחייב אבל הכא דאין לו שהות לפשוט וללבוש אין כאן עבירה אחרת דעדיין הלבישה הראשונה קיימת דהתם נמי אינו חייב עד שיוכל לפרוש מן הטומאה:
(לעיל ע"א) מחוי ליה רב ששת בין פירקי. לפ"ה כדאיתא שתים מכאן ושתים מכאן ולפר"ת כמו שפירש בשבועות (דף ג.):
(ג"ז שם) לא יגלחו. וא"ת מאי מייתי מלא יגלחו הא גבי כהנים כתיבא וי"ל דגמרינן מיניה:
החורש בשור וחמור והן מוקדשין. ופ"ה בכור שור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור קדשי בדק הבית ולקי משום דהזיד במעילה באזהרה וי"א פטר חמור וכמ"ד אסור בהנאה ולא נהירא דאינו כן דליכא למ"ד דלקי הנהנה ממנו ולא נראה לר"י פירוש הקונטרס דפירש דחמור לקי מלאו דהזיד במעילה דבגמ' קאמר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והקדש דמתני' מיירי בבכור דליתיה בשאלה לכך מפרש ר"י דעל החמור אינו לוקה ויכול להיות שהוא חולין והן. מוקדשין בשור וחמור לאו דוקא דליכא מוקדשין אלא בשור וליכא אלא ב' לאוין בשור וחמור אבל בכלאי הכרם איכא ב' מלקות דמיירי שהיה זורע בכרם חטה ושעורה וחרצן וחפה אותם בחרישה דקא עבד תרתי חדא דזרע כלאי זרעים ועוד דזרע כלאי הכרם.:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ג (עריכה)
קד א מיי' פ"י מהל' כלאים הלכה ל', סמג לאוין רסג:
קה ב ג מיי' פ"א מהל' כלאים הלכה ב', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף א':
קו ד מיי' פ"א מהל' יו"ט הלכה ג':
ראשונים נוספים
מתני'. יש חורש תלם אחד והם מוקדשים. פרש"י ז"ל אמוקדשים חייב שתים אשור משום לא תעבוד בבכור שורך ועל קדשי מזבח כשור חדא אחמור שהוא בדק הבית משום שהזיד במעילה והזיד במעילה באזהרה בגמר חטא חטא מתרומה כדאמרינן בסנהדרין ובתמורה זה פרש"י ז"ל במס' פסחים וקשיא לן ליחשוב תשע דכלאים בכרם מחייב שתים חדא משום כלאי הכרם וחדא משום כלאי זרעים דהא כל זורע כלאי הכלם חייב שתים ואי אתרו ביה משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם כמו שפירשנו במס' חולין, וכי אקשינן בגמ' ולחייב נמי משום זורע ביום טוב ליקשי הא ותו למה לי למתני כלאים דכרם ליתני כלאים סתמא שאף בכלאי זרעים הוא לוקה ותו דאוקימנא בגמ' מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ואקשינן הקדש ואוקימנא בבכור ובבכור ליכא מעילה דממון כהן הוא, ולפיכך נראה לפרש דלא מחייב משום דמוקדשים אלא חא חדא משום לא תעבוד בבכור שורך ואחמור לא ומשום מעילה לא מחייב דבבכור עסקינן ולית ביה מעילה משום דמוקדשין דחמור לא חשיב דמידי דאיתא בשאלה לא קתני, וכלאי הכרם קתני לאיחיובי תרתי משום כלאים ומשום כלאי זרעים דתרי לאוי נינהו:
נכתב ונחתם על ידי יוסף גרשון בר מאיר גרשון ס"ט למשכיל ונבון ר' ניסם ביבא"ש ועשיתי אותו בהיותינו קורין תורת אלקינו בגוארדה לה חג"רה בישיבת המאור הגדול מורינו ורבינו הרי"א, וסיימתיו לכ"ה ימים לר"ח אדם בשנת בזאת יבא אל הקדש השם יזכהו להגות בו ובספרים אחרים ויקיים קרא דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו':
גמרא אמר רב ביבי וכו' רב אשי אמר אפילו לא היה פושט כלום אלא ששהה כדי לפשוט וללבוש והיה מתרין בו על כל שהיה ושהיה חייב על כל אחת ואחת: וקשיא ליה לרבינו מאיר ז"ל היאך לוקה לדברי רב אשי הא לא עבד מעשה ולא תירץ כלום. אבל בתוספות תירצו דכיון שהיה יכול לפשוט ואינו פושט ועומ' במלבושו זה חשוב מעשה דבכלל לא תלבש דאמר רחמנא הוא שלא יעמו' לבוש וזה חשוב לו כל שעה כאלו לובש. והביאו ראיה לדבריהם מנזיר שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל ופרעו עליו את המעזיבה שהוא חייב על כל שהיה ושהיה אע"ג דלא עביד מעשה כיון דבכניסה או בפריעה עבי' מעשה והוא שוהה שם במזי' כדאיתא במס' נזיר (דף מג). ועוד הביאו ראיה מדאמרינן במס' ברכות (דף יט ע"ב) המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק דלא אתי כבו' הבריות ודחי לאו דכלאים. ואותבינן מדתניא דהתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ופרקינן שב ואל תעשה שאני כלומר הא דלבוש כלאים פושטו ואפילו בשו' דהוי קום עשה ואמאי דהא בכלאים נמי שב ואל תפשוט בגדיך הוא אלא ודאי ש"מ דכיון דיכול לפשוט ואינו פושט חשבינן ליה כאלו הוא לובשו עכשיו:
מתניתין יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור וכו': פי' חורש בשור ובחמור ושביעית בי"ט וכהן ופי' בבית הטומאה הרי חמשה לאוין מוקדשין וכלאים בכרם תלתא הרי שמנה. והא דחשבינן מוקדשין וכלאים בכרם תלת דעת רש"י ז"ל דכלאים בכרם חד ומוקדשין תרי בשור שהוא בכור ואיכא משום לא תעבו' בבכור שורך וחמור מקדשי בדק הבית ואיכא לאו דמעילה דיליף מתרומה ולא ישאו עליו חטא. והא דלא חשיב מר"ן ז"ל חמור בפטר חמור אי בעית אימא דסבירא לי' כרבנן דאמרי בכור דפטר חמור אין בו לאו דלא תעבו' ומותר בהנאה. איבעית אימא בר' יהודה דאמר אסור בנאה וכיון דתרווייהו משום דלא תעבו' נינהו ליכא למחשבינהו בתרתי דתנא לאוי קא מני לא איסורי. ומהאי טעמא נמי לא חשיב שור וחמור מקדשי בד' הבית דא"כ חד לאו נינהו משום ולא ישאו עליו חטא ולא חשבינן נמי דאיכא בבכור שור שני לאוין חד משום לא תעבו' וחד משום לא ישאו עליו חטא משום דאין זדון מעילה אלא בקדשי השם כגון עולה או קדשי בד' הבית או באימורין אבל לא בשאר הקדשים וכדאיתא במסכ' ר"ה גבי שופר של שלמים דשלמים לאו בני מעילה נינהו. ומיהו אין פי' רש"י ז"ל נכון חדא דהא ס "ד בגמרא לומר דמתניתין לא מיירי במקודשין דאיתנהו בשאלה ועוד דכלאים בכרם דלקי היינו בזורע חטה ושעורה ותרצן במפולת יד כר' יאשיה דהלכתא כותיה וכיון דכן הא איכא שני לאוין חד משום כלאי זרעים וחד משום כלאי כרם וכדאיתא בירושלמי וכדכתיבנא במס' חולין לכך הנכון דכלאים בכדם חשיב בתרתי ומוקדשין חשיב חד או דתרווייהו בבכור ומשום לא תעבו' דאפילו לר' יהודה לא חשבינן ליה אלא חד לאו או תרווייהו במוקדשין דבד' הבית ומשום לאו דלא ישאו עליו חטא:
גמרא אמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה: פיר' החופה בכלאים שמכסה הזרעים בעפר לוקה משום זורע וכדמפר' ואזיל. ומשום דפלוגתא היא בפ"ק דמוע' קטן (דף ב) איצטרך ר' ינאי לאסהודי בה:
א"ל ר' יוחנן לאו משנתינו הוא זו וכו' עד האי חורש דמחייב משום כלאים: ה"ד לאו דמכסה בהדי דאזיל דאלו משום חרישה גופה ליכא איסור דלהתיר אמר רחמנא:
מתניתין מני ר' עקיבא היא דאמר המקיים בכלאים לוקה וכו': וא"ת ומנלן דר' ינאי לרבנן קאמר ומשום זורע דלמא לר"ע קאמר ומשום מקיים. וי"ל דא"כ אמאי נקט המחפה בכלאים לימא המקיים והרי יש בכללו מחפה ומנכש וגודר וכל מיני קיום ועוד מאי סהדותא דרר' ינאי משום בני חבורה וא"ת והיאך אפשר לומר דלא מחייב לרבנן משום זורע דהא במתניתין דר"ע דמייתינן קתני רישא שהמנכש והמחפה לוקה ומדסיפא ר"ע רישא דרבנן. וי"ל דהא דאינן לה בסוגיא דמ"ק דכולה ר"ע והכי תנן המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שר"ע אומר המקיים בכלאים לוקה:
ולילקי נמי משום זורע בי"ט: פי' למאי דס"ל דרבנן מחפה חשיב זורע ליתני במתניתן משום זורע ביום טוב נמי. וה"ה דאפשר למיקשי בשביעית אלא דחדא מנייהו נקט אי נמי דבשביעית פשיטא ליה שאין בו אלו' מלאכות כיון דלאו גרידא היא ובי"ט הוא דקסבר דיש חלו' משום דאתקוש לשבת שיש בה חלו' מלאכות ואפילו בהא תריץ ליה שאין חלו' מלאכות אלא בדבר שזדונו כרת וכדנפקא לן מלא תבערו א"נ מעשה מאחת מהנה דכתיב גבי חטאת שזדונו בכרת:
תנא תני יש ואת אמרת תנא ושייר: פי' דכל היכא דתני יש עושה כך שהוא חייב מנין כך וכך לרבות במניינה כל מאי דאפשר ליה בעי:
אמר רבא יש אלו' מלאכות לשבת ואין חלו' מלאכות לי"ט: פי' אין חלו' מלאכו' לי"ט בין שעושה מלאכה אח' שיש בה איסורין חלוקין כגון זה של חורש ומחפה ואפילו בשתי התראות בין שעושה מלאכות הרבה בזו אחר זו בהתראה אחת וכדמוכח ממתניתא דאותיב אביי בסמוך דהני תרתי חדא דינא אית להו:
איתביה אביי וכו' והתנן המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו לוקה חמש: פי' משום אוכל גיד הנשה ומשום אוכל בשר בחלב פי' דסבר יש בגידין בנותן טעם ותורת בשר עליו ומשום מבשל בשר בחלב ומשום מבשל בי"ט ובמסכת י"ט (דף יב) אוקימנא להא כב"ש דלית להו מתוך דאלו לב"ה אינו לוקה משום מבשל בי"ט דאמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואע"ג דההיא אינה אלא בשיש בו צורך י"ט כהוצאת קטן ולולב וס"ת והבערת אש לחמם יש לומר דההיא למשרייה לכתחלה אבל לפטור ממלקות אפילו במבשל כזה אינו לוקה כיון שהבישול בעצמו ראוי לי"ט ועביד ליה לי"ט אלא דרביעה אליה אריה דאיסורא:
וחדא משום הבערה ואם איתא דאין חלו' מלאכו' בי"ט אהבערה לא ליחייב: כן גורס במקצת נוסחאות ופירושא ברור דכיון דאין חלוק מלאכות בי"ט אין לנו להתחייב בי"ט משום הבערה כיון דחייב משום די"ט וה"ה דיכול לומר דלא ליחייב על בישול י"ט כיון דמחייב אהבערה דקדמה לה אלא משום דאיתניא הבערה בתרייתא נקט הכי. ויש ספרים שמוסיפין בגרסא ואם איתא אהבערה לא ליחייב דהא חזיא ליה לצורכיה ולשון מיותר הוא דכיון דקושיאן הכא משום דאיך חלוק מלאכות בי"ט אפילו לא חזיא כלל ולית ליה שום מתוך אית לן למיפטריה הכא ואולי באשגרת לישן בעלמא נקטיה תלמודא הכא אגב דנקט הכי בפ' אלו עוברין (דף מו) דפריך מינה למ"ד דאפילו ב"ש אית להו מתוך ופרכינן מינה דא"כ אהבערה לא ליחייב דהא חזיא ליה קצת מנפשיה ואית בה מתוך וטובא איכא בתלמודא. ורבינו מאי' הלוי ז"ל פי' דה"ק אהבערה לא לחייב דהא חזיא ליה לצרכיה ואי בעית לחיובי משום דהוי איסורא וחשבת ליה שלא לצורך הא חייבתי' משום מבשל ואין חלוק מלאכות בי"ט ע"כ:
אלא הב"ע בשבשלו בעלי אשרה: וא"ת וליתנייה תנא בגיד הנשה של נבלה ולילקי שש. וי"ל דלא פרכינן הכי למרבי בלאוין אלא על משנתינו דקתני יש חורש תלם וכל דתני יש בעי לרבויי לאוין כפרישית לעיל אבל בהא דלא קתני יש לית לן למיפרך הכא דלא בעי תנא למתני אלא דבר שיש בו חידוש. ובגי' של נבלה מאי חידוש איכא למתני שילקה משום אוכל נבלה אי משום דיש בגידין בנותן טעם סבירא ליה הא אשמועינן הא בבשר וחלב והיינו דלא פרכינן לקמן דלית ליה במבעיר בעצי אשרה דאית ביה תרי לאוין וע"ג דפרכינן בסמוך ולילקי נמי משום ולא תביא תועבה התם כיון דאוקמינא בעצי אשרה אית להו למימני כל לאוין דאית ביה אבל אי לא בעי למתני עצי אשרה אלא עצי הקדש לא פרכינן ליה דליתני עצי אשרה לרבות בלאוין וזה ברור:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה