משנה שבת ח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ח · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

עצם, כדי לעשות תרווד.

רבי יהודה אומר, כדי לעשות ממנו חף.

זכוכית, כדי לגרר בו ראש הכורכר.

צרור או אבן, כדי לזרוק בעוף.

רבי אליעזר בר יעקב אומר, כדי לזרוק בבהמה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף.
זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכִּרְכָּר.
צְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בָּעוֹף.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר,
כְּדֵי לִזְרֹק בַּבְּהֵמָה:

נוסח הרמב"ם

עצם כדי לעשות תורבד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכדכד צרור אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בן יעקוב אומר כדי לזרוק בבהמה.

פירוש הרמב"ם

עצם כדי לעשות תרווד כו': תרווד כף הרופאים קטן ועוד קוראים אותו תרוור והרבה עושין אותו אצלנו: וחף שן משיני מפתח העץ: וכרכר ידוע ובלע"ז טורטי"ר והוא הכישור:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תרווד - כף:

חף - שן משיני המפתח שפותחים בה הדלתות. ואין הלכה כרבי יהודה:

כרכר - של אורגין, ומעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין:

כדי לזרוק בבהמה - דלא טרח אינש למשקל צרור משום עוף להבריחו, דבקלא בעלמא סגי ליה:

פירוש תוספות יום טוב

[* חף. פירש הר"ב שן משיני המפתח וכו' ותבניתו כתבתי בפי"א דמסכת כלים משנה ה']:

הכרכר. פי' הר"ב ששובט בו וכו' כתבתי פירושו בסוף משנה ב' פרק ז' בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יהודה אומר כדי לעשות חף:    ושיעוריה זוטר מדרבנן אע"ג דמתני' מיירי בתרווד קטן כמו שכתבו תוס' ז"ל:

זכוכית:    ובגמ' תנא סכוכית כדי לפצוע בה שני נימין כאחת ופי' רש"י ז"ל בסכוכית היינו זכוכית: ובירוש' תמן לקמן בפ' כל הכלים תנן ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן והכא את אמר הכין ומשני כאן בעבה כאן בחדה פי' בעבה שאינה ראויה לגרוד לצוק הוי שיעורה:

לגרוד בה:    בדל"ת בסוף התיבה היא גירסת הערוך:

ראש הכרכד:    בדל"ת בסוף וכן בערוך. ומצאתי בפי' כתיבת יד על הרמב"ם ז"ל שם פי"ח כרכד ידוע בלע"ז טורטירו והוא הכישור ע"כ:

צרור אבן כדי לזרוק בעוף ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה:    והוא שמרגשת בצרור בהכאתו ושיעורו מפורש בברייתא אמר ראב"י משקל עשרה זוזים. ונראה שאין לגרוס או אבן רק צרור אבן דבצרור אם הוא פיסת רגב הואיל ומיפרכא לא חזי לקנוח ואסורה לטלטל וכן מצאתי הגירסא ג"כ בירושלמי וברב אלפס ובספר הרוקח סימן צ"ה וגם ביד שם סימן י"א וגם בהרא"ש ז"ל ובגמ' לענין משמוש וקנוח נראה דקרי לאבן צרור אבל הה"נ צרור קשה כאבן דמותר למשמש בו כלאחר יד משום סכנה אלא דלפי' ר"ח ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל משמע שהוא צרור ממש שפירש צרור למשמש בו להחליק הצרור שלא יסרט בשרו:


פירושים נוספים