ביאור:משנה שבת פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

מסכת שבת עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

כמויות חומרי גלם בעלות ערך[עריכה]

חטיבה I: נוזלים[עריכה]

(א) המוציא יין - כדי מזיגת הכוס.

חלב ודבש נקשרים כאן לרפואה, ואם כך מה היא "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים יא ט)?

לגבי "איבר קטן", לא ברור אם מדובר באיבר קטן של מבוגר (כגון זרת) או באיבר של תינוק, כדברי ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא ט, ו. וראו גם כלים ב, ב.

פירוט נוסף ראו בתוספתא שם הלכה ז.

רביעית הוא שיעור הנוזל הרגיל לעניינים רבים, ראו למשל מעילה ד, ה. לדעת ר' שמעון, כשם ששיעור המאכלים הוא קבוע (כגרוגרת), כך גם שיעור המשקאות, ולשיטתו הם מצטרפים זה עם זה.

לכן הוא קובע ששיעורים אלו, או כל שיעור אחר הקטן מרביעית, מחייב רק את המצניע כמוהו, ראו לעיל, ז, ג.

חלב - כדי גמיעה.

דבש - כדי לתן על הכתית.

שמן - כדי לסוך אבר קטן.

מים - כדי לשוף בהם את הקילור. לרכך משחת עינים

ושאר כל המשקין - ברביעית.

וכל השופכין - ברביעית.

רבי שמעון אומר: כולן - ברביעית,
ולא אמרו כל השעורין הללו, אלא למצניעיהן:


חטיבה II: חבלים וניירות[עריכה]

ראו תוספתא י, ב: אם מדובר בחוט הניתן לטווייה - שיעורו כשיעור האסור בטווייה: מלא סיט כפול.

פלייטון, קמיע ותפילין - חזרה לפרק ו, ב-ג. שם מדובר על החפץ הגמור וכאן על חומרי הגלם שלו. כך גם היחס בין נייר לקשר מוכסין לבין קשר המוכסים הגמור.

לגבי הקשר בין תפילין (משנה ג) לקשר מוכסין ראו עבודה זרה לט א.

(ב) המוציא חבל - כדי לעשות אוזן לקופה. ידית לקופסה

גמי גומא - כדי לעשות תלאי מתלה לנפה ולכברה.
רבי יהודה אומר: כדי לטול ממנו מדת מנעל לקטן.
נייר - כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. קוד בן 2 אותיות, המאשר ששולם המס
והמוציא קשר מוכסין - חייב.
נייר פסול שטר שנפרע - כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון: בושם


(ג) עור - כדי לעשות קמיע.

קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל".

חטיבה III: ג'ל[עריכה]

לגבי כחילת עין אחת: יתכן שמדובר במין תרופה לעין, וראו תוספתא ט, טז, - ויתכן שהאשה מראה רק עין אחת שלה, והשוו שיר השירים ד ט.

דיו - כדי לכתוב שתי אותיות.

כחול - כדי לכחול עין אחת:


ראו לקמן כב, ג, שם נאסר לסתום נקב.

וראו תוספתא ט, י.

(ד) דבק - כדי ליתן בראש השבשבת. מלכודת דבק לעופות

זפת וגפרית - כדי לעשות לסתום נקב.

שעוה - כדי ליתן על פי נקב קטן.

חטיבה IV: אבקה[עריכה]

חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. לסתום כור קטן, המיועד לזהב

רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט. לתקן כן לקדרה על הכיריים

סובין - כדי ליתן להבעיר ולהגדיל את החום על פי כור של צורפי זהב.

סיד - כדי לסוד קטנה שבבנות. להורדת שער

רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכול. מריחת הצדע בלבד
רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי: משחה קוסמטית


(ה) אדמה - כחותם המרצופים, חותמת לחבילות גדולות דברי רבי עקיבא.

וחכמים אומרים: כחותם האגרות.

זבל וחול הדק - כדי לזבל קלח של כרוב, דברי רבי עקיבא.

וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישא.

חול הגס - כדי ליתן על מלא כף סיד.

חטיבה V: מקלות ואבנים[עריכה]

קנה מרוסס הוא כעץ רגיל, הנדון לקמן ט, ה.

שיעורו לחמם מחבת ולהכין ביצה מקושקשת.

קנה - כדי לעשות קולמוס.

ואם היה עבה או מרוסס אינו ראוי לקולמוס - כדי לבשל בו ביצה
קלה שבביצים, טרופה ונתונה באלפס:


(ו) עצם - כדי לעשות תרווד. כף בישול

רבי יהודה אומר: כדי לעשות ממנו חף.

זכוכית - כדי לגרר בו ראש הכרכר. להשחיז מחט מעץ

צרור או אבן - כדי לזרוק בעוף.

רבי אליעזר בר יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה:


כתית - במכיתתו, רביעית, מים - מסגרת לפרק. משנה א עוסקת בנוזלים ומשנה ז בחרס המכיל אותם.

לדעת ר' יוסי השוו מקואות ד, ג.

(ז) חרס - כדי לתן בין פצים אבן בניין לחברו, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: כדי לחתות בו את האור.
רבי יוסי אומר: כדי לקבל בו רביעית.

אמר רבי מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר

(ישעיהו ל יד) "ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד".

אמר לו רבי יוסי: משם ראיה? - "...ולחשוף מים מגבא"!