משנה שבת יב
שבת פרק יב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק שנים עשר ("הבונה כמה") · >>
פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הבונה, כמה יבנה ויהא חייב?
(הבונה) כל שהוא, והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד.
הקודח כל שהוא, חייב.
זה הכלל, כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת, חייב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה, חייב, מפני שהוא כמתקן מלאכה.
משנה ב
החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא, חייב.
המלקט עצים, אם לתקן, כל שהן; אם להסיק, כדי לבשל ביצה קלה.
המלקט עשבים, אם לתקן, כל שהוא; אם לבהמה, כמלוא פי הגדי.
משנה ג
הכותב שתי אותיות, בין בימינו בין בשמאלו, בין משם אחד בין משני שמות, בין משני סממניות, בכל לשון, חייב.
אמר רבי יוסי: לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו כותבין על קרשי המשכן, לידע איזהו בן זוגו.
אמר רבי: מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל.
משנה ד
הכותב שתי אותיות בהעלם אחד, חייב.
כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כתלי זוויות ועל שני לוחי פינקס, והן נהגין זה עם זה, חייב.
הכותב על בשרו, חייב.
המסרט על בשרו, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
משנה ה
כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים, פטור.
לאחר ידו, ברגלו, בפיו ובמרפקו, כתב אות אחת סמוך לכתב, כתב על גבי כתב, נתכוון לכתב חית וכתב שני זיינין, אחד בארץ ואחד בקורה, כתב על שני כתלי הבית, על שני דפי פינקס ואין נהגין זה עם זה, פטור.
כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירא מחייב, וחכמים פוטרין.
משנה ו
הכותב שתי אותיות בשני העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים, רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין.
- הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא, וְהַמְּסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ וּבְמַעֲצָד,
- הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא,
- חַיָּב.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת, חַיָּב.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אַף הַמַּכֶּה בַּקֻּרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן מְלָאכָה:
- הַמְּנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְּזָרֵד כָּל שֶׁהוּא,
- חַיָּב.
- הַמְּלַקֵּט עֵצִים,
- אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהֵן;
- אִם לְהֶסֵּק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
- הַמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים,
- אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהוּא;
- אִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי:
- בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ,
- בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,
- בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת,
- בְּכָל לָשׁוֹן,
- חַיָּב.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם,
- שֶׁכָּךְ הָיוּ כּוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן,
- לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶּן זוּגוֹ.
- אָמַר רַבִּי:
- מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל;
- שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל,
- נֹחַ מִנָּחוֹר,
- דָּן מִדָּנִיֵּאל,
- גָּד מִגַּדִּיאֵל:
- מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל;
- כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם,
- וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם,
- עַל שְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִּנְקָס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה,
- חַיָּב.
- כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם,
- הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב.
- הַמְּסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
- בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים,
- וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם,
- פָּטוּר.
- לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ,
- כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב,
- כָּתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב,
- נִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵית וְכָתַב שְׁנֵי זַיְנִין,
- אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּקּוֹרָה,
- כָּתַב עַל שְׁנֵי כָּתְלֵי הַבַּיִת,
- עַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה,
- פָּטוּר.
- כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן,
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּב,
- וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
- אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב,
- וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
נוסח הרמב"ם
(א) הבונה,
- כמה יבנה - ויהא חייב?
- הבונה כל שהוא.
- כמה יבנה - ויהא חייב?
- המסתת,
- והמכה בפטיש,
- ובמעצד,
- והקודח - כל שהוא,
- חייב.
- והמכה בפטיש,
- זה הכלל -
- כל העושה מלאכה,
- ומלאכתו - מתקיימת בשבת,
- חייב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- אף המכה בקורנס על הסדן - בשעת מלאכה
- חייב,
- מפני שהוא - כמתקן מלאכה.
- כל העושה מלאכה,
(ב) החורש כל שהוא,
- המנכש,
- והמקרסם,
- והמזרד כל שהוא,
- חייב.
- המלקט עצים -
- לתקן - כל שהוא.
- ואם להסיק -
- כדי לבשל - ביצה קלה.
- המלקט עשבים -
- לתקן - כל שהוא.
- ואם לבהמה - כמלוא פי גדי.
(ג) הכותב,
- בין בימינו - בין בשמאלו,
- בין משם אחד - בין משני שמות,
- בין משני סמיונות - בכל לשון,
- חייב.
- אמר רבי יוסי:
- לא נתחייבו שתי אותות - אלא משום רושם,
- שכך היו רושמין - על קרשי המשכן,
- לידע - איזה הוא בן זוגו.
- לא נתחייבו שתי אותות - אלא משום רושם,
- אמר רבי יהודה:
- מצינו שם קטן - משם גדול,
- שם - משמעון, ומשמואל,
- נח - מנחור,
- ודן - מדניאל,
- וגד - מגדיאל.
- מצינו שם קטן - משם גדול,
(ד) הכותב -
- שתי אותות בעלם אחד - חייב.
- כתב -
- בדיו,
- בסם,
- ובסקרא,
- בקומוס,
- ובקלקנתוס,
- ובכל דבר שהוא רושם -
- על שני כותלי זויות,
- על שני לוחי פנקס,
- והן נהגין - זה עם זה,
- חייב.
- הכותב על בשרו - חייב.
- והמסרט על בשרו -
- רבי אליעזר - מחייב חטאת.
- ורבי יהושע - פוטר.
(ה) כתב -
- במשקין,
- ובמי פירות,
- ובאבק דרכים,
- ובאבק סופרים,
- ובכל דבר שאינו מתקיים -
- פטור.
- לאחר ידו,
- ברגלו,
- בפיו,
- ובמרפקו,
- כתב אות אחת - סמוך לכתב,
- כתב - על גבי כתב,
- נתכוון לכתוב חית - וכתב שני זיינין,
- אחת בארץ - ואחת בקורה,
- על שני כותלי הבית,
- על שני דפי פנקס,
- ואין נהגין - זה עם זה,
- פטור.
- כתב אות אחת - נוטריקון,
- רבי יהושע בן בתירה - מחייב.
- וחכמים - פוטרין.
(ו) הכותב שתי אותות - בשתי העלמות,
- אחת - בשחרית,
- ואחת - בין הערבים,
- רבן גמליאל - מחייב.
- וחכמים - פוטרין.
- אחת - בשחרית,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה שבת, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב