משנה שבת ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שבת פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק שלישי ("כירה שהסיקוה") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, נותנים עליה תבשיל.

בגפת ובעצים, לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר.

בית שמאי אומרים, חמין אבל לא תבשיל.

ובית הלל אומרים, חמין ותבשיל.

בית שמאי אומרים, נוטלין אבל לא מחזירין.

ובית הלל אומרים, אף מחזירין.

משנה ב[עריכה]

תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו.

כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא, הרי זה ככירים.

בגפת ובעצים, הרי הוא כתנור.

משנה ג[עריכה]

אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל.

ולא יפקיענה בסודרין.

ורבי יוסי מתיר.

ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה.

משנה ד[עריכה]

מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין.

אמרו להן חכמים, אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת, אסורין ברחיצה ובשתיה. ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב, אסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.

מוליאר הגרוף, שותין הימנו בשבת.

אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה.

משנה ה[עריכה]

המיחם שפינהו, לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו, אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן.

האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי.

רבי יהודה אומר, לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

משנה ו[עריכה]

אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן.

ואם נתנו מבעוד יום, מותר .

ואין נאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן.

מטלטלין נר חדש, אבל לא ישן.

רבי שמעון אומר, כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.

נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות.

ולא יתן לתוכו מים, מפני שהוא מכבה.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא,
נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל.
בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן,
עַד שֶׁיִּגְרֹף,
אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַמִּין, אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חַמִּין וְתַבְשִׁיל.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין:
(ב) תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, לֹא יִתֵּן,
בֵּין מִתּוֹכוֹ,
בֵּין מֵעַל גַּבָּיו.
כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא,
הֲרֵי זֶה כְּכִירַיִם.
בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים,
הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר:
(ג) אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל,
וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין;
וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:
(ד) מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא,
וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.
אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים:
אִם בְּשַׁבָּת,
כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת:
אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה.
בְּיוֹם טוֹב,
כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב:
אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה, וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.
מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת.
אַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:
(ה) הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ,
לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ,
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.
הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין,
לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין,
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לַכֹּל הוּא נוֹתֵן,
חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:
(ו) אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן.
וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר.
וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין,
חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.
נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת.
וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כירה שהסיקוה בקש או בגבבה נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא ייתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל בית הלל אומרין חמין ותבשיל בית שמאי אומרין נוטלין ולא מחזירין בית הלל אומרין אף מחזירין (ב) תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה לא ייתן בין בתוכו בין מעל גביו וכופח שהסיקוהו בקש או בגבבה הרי הוא ככירים בגפת או בעצים הרי הוא כתנור.

(ג) אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין רבי יוסי מתיר לא יטמננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה.

(ד) מעשה שעשו אנשי טבריה הביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה ובשתייה ואם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת אנטיכי אף על פי שהיא גרופה אין שותין ממנה.

(ה) מיחם שפינהו לא ייתן לתוכו צונן בשביל שייחמו אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן הלפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא ייתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

(ו) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות לא ייתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה.

פירושים[עריכה]