משנה שבת ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ג · משנה ב | >>

תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן ה בין מתוכו בין מעל גביו.

כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא, הרי זה ככירים.

בגפת ובעצים, הרי הוא כתנור.

משנה מנוקדת

תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, לֹא יִתֵּן,

בֵּין מִתּוֹכוֹ,
בֵּין מֵעַל גַּבָּיו.
כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא,
הֲרֵי זֶה כְּכִירַיִם.
בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים,
הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר:

נוסח הרמב"ם

תנור שהסיקוהו -

בקש, או בגבבה -
לא ייתן - בין בתוכו,
בין מעל גביו.
כופח שהסיקוהו -
בקש, או בגבבה -
הרי הוא - ככירים.
בגפת, או בעצים -
הרי הוא - כתנור.

פירוש הרמב"ם

כופח - הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה.

והכירה - מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדירות, ויתנו האש תחת שתי הקדירות בכירה אחת, על זאת הצורה:

inset


וכופח הוא כמו כן בנוי בארץ, והוא מקום ששופתין בו קדירה אחת ונותנין האש תחתיה, ולכן יגדל חמימות הכופח יותר מן הכירה, לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדירות בכירה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תנור - מתוך שצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה, ואפילו הסיקוהו בקש ובגבבא חיישינן שמא יחתה דלעולם אינו מסיח דעתו ממנו:

בין מעל גביו - לסמוך אצל דופנו:

כופח - עשוי ככירה, אלא שארכו כרחבו ואין בו אלא מקום שפיתת קדרה אחת, והאש עוברת תחתיה והבלו רב מהבל הכירה, שהכירה פתוחה מלמעלה שיעור שתי קדרות והכופח אין פתוח אלא שיעור קדרה אחת, ופחות מהבל התנור:

פירוש תוספות יום טוב

[* תנור. פירושו כתבתי בריש פ"ב דב"ב]:

לא יתן וכו'. וגריפה וקטימה לא מעלה ולא מוריד. והלכך כל דשרי בכירה שאינו גרוף ואינו קטום כגון תבשיל שלא בשל כלל וכו' כדלעיל אפילו בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דאף ב"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרוף וקטום ובתנור לא מהני גרוף וקטום כלל. הר"ן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) לא יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תנור שהסיקו וכו':    כתב ר"ח ז"ל וקיי"ל מתני' בתנור של נחתומין ותנור של נחתומין מפורש בפ' לא יחפור אבל תנור דידן ככירה של נחתומין הוא הר"ן ז"ל ונלע"ד פי' תנור דידן היינו פורני שפיהם מן הצד דכיון שפיהם מן הצד לא נפיש הבלייהו ודיינינן להו ככירה ומהני להו גריפה וכ"נ מב"י סי' רנ"ג.

וכתבו תוס' ז"ל אי להחזיר תנן הכא נמי האי לא יתן ר"ל לא יחזיר אבל לשהות משהה אפי' בתנור שאינו גרוף וקטום ע"כ.

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל תנור שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו יותר ויותר מכירה ומש"ה אפי' הוסק בקש ובגבבא הרי הוא אסור ואע"פ שהוא גרוף וקטום אסור לשהות עליו שכיון שהוא משתמש ומבשל בתנור ומשהה בו בע"ש נמצא שדעתו נכונה ומקפיד בחמימות קדרתו וגזרי' שמא יחתה בגחלים ואע"פ שגרוף וקטום כדפרי'. כיפה שהסיקוהו. כיפה אין בו אלא שפיתת קדרה א' ומשמר חומו והכסוי של מקום שפיתת הקדרה עשוי חלולין כמין כברה. בגפת ובעצים שחמימותם רבה שהרי מוסיפין גזרה שמא יחתה אבל בקש ובגבבא לא גזרינן ע"כ. וכתב בספר לבוש החור סי' רנ"ג סעיף א' וז"ל וכופח שהוא מקום שפיתת קדרה א' חומה רב מכירה פחות מתנור לפיכך אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה ומותר ע"י גריפה וקטימה. י"א דקש וגבבא בכופח אפי' בלא גריפה וקטימה הרי הוא כגפת ועצים בכירה כשהוא גרוף וקטום לפיכך כופח בקש או בגבבא מותר אפי' בלא גריפה וקטימה ואם הוסק בעצים ובגפת דינו כתנור ולא מהני ליה גריפה וקטימה ואסור אפי' לסמוך לה ותנורים שלנו שפיהם מן הצד דינם ככירה שאין חומם רב כ"כ כמו שהיו תנורים שלהם שהיו עשויים בענין אחר ע"כ:

בין מעל גביו:    בגמ' מפרש ליה אביי אפי' לסמוך על דפנו ואין צריך לומר על שפתו ותניא כותיה:

תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא:    אין סומכין ואין צ"ל על גביו ואין צ"ל בתוכו ואין צ"ל בגפת או בעצים. כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא סומכין לו ואין נותנין על גביו בגפת ובעצים אין סומכין לו:

כופה:    בה"א היא גירסת הערוך בכל מקום שהוא מוזכר וכן הוא בס' כל בו סי' ל"א וכן מצאתיו בפי' הר' יהונתן ז"ל וכדכתיבנא. וכתב מהרי"ק ז"ל בטור סי' רנ"ג דאין הפרש בין כופח דזמן חכמי התלמוד לכופח דידן שאע"פ שאותם היו של חרס ושלנו הם של טיט אינו מעלה ולא מוריד לחלק ביניהם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

תנור:    הוא ג"כ כקדירה בלי שולים. מחובר לארץ בטיט. רחב למטה. ופיו א' וצר למעלה:

שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו:    דמדפיו א' וצר נקלט חומו טפי. ולהכי גם בהסיקו רק בקש. וגרף וקטם. אפ"ה כל זמן שיס"ב. גזרי' שמא יחתה. דשמא נשאר נצוץ ויחתה בו. ואפי' לסמוך תבשיל שבקדרה בצדו אסור מה"ט:

כופח:    עשוי ככירה שאין פיו צר. רק שאין בו רק מושב קדירה א'. והבלו רב מהבל כירה:

בגפת ובעצים הרי הוא כתנור:    דאפי' גרף וקטם אסור אפי' בצדו:

בועז

פירושים נוספים