משנה שבת ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ג · משנה ג | >>
אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל.
ולא יפקיענה בסודרין.
ורבי יוסי מתיר.
ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה.
אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל,
- וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין;
- וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
- וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:
אין נותנין ביצה -
- בצד המיחם - בשביל שתתגלגל.
- ולא יפקיענה - בסודרין.
- רבי יוסי - מתיר.
- לא יטמננה -
- בחול, ובאבק דרכים - בשביל שתיצלה.
מיחם - שם הכלי שיחמו בו המים, והוא נעשה מנחשת או ברזל ברוב, ותשאר חמה אחר שיורידוהו מן האש.
ופירוש תתגלגל - תתערב, העניין שתתבשל קצת בשול.
וסודר - שם הבגד, והקבוץ סודרים. וכשיהיה הסודר חם והוחם לשמש, לא תתגלגל בו הביצה.
ולא חלק רבי יוסי בסודר שהוחם באש שאסור לצלות בו, לפי שהכל מודים בתולדות האור שהוא אסור, אבל המחלוקת במה שהוחם בשמש, רבנן אוסרים אותו כדי שלא יתגלגל בתולדות האור, ורבי יוסי אינו מודה בזאת הגזירה.
וכמו כן אינו חולק רבי יוסי בחול ואבק הדרכים, כי הוא אוסר להטמין שם הביצה לבשל, לא מפני שהוחמו מן השמש, אלא מפני טלטול העפר שהוא אסור לדברי הכל.
ואין הלכה כרבי יוסי:
אין נותנין - בשבת:
ביצה בצד המיחם - קומקום של נחושת שמחממים בו המים ע"ג האש ו:
שתתגלגל - שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת כלומר מעורבת:
ולא יפקיענה בסודרין - לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה בו, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור:
ור"י מתיר - דסבר לא גזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור. ואין הלכה כרבי יוסי:
לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים - שהוחמו מכח החמה, ובהא לא שרי רבי יוסי דגזר חול אטו רמץ, הואיל ותרווייהו דרך הטמנה אתי למימר מה לי רמץ מה לי חול. אי נמי גזר ר' יוסי שמא יזיז עפר ממקומו, שמא לא יהא שם חול עקור ככל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק ז, והוי תולדה דחורש:
בצד המיחם. מ"ש הר"ב שמחממים בו ע"ג האש. אע"ג דהכא לא תנא שפינהו כדלקמן במ"ה אפ"ה אינו ר"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אינו עכשיו על האש וזהו שאמר הרמב"ם ותשאר חמה אחר שיורידוהו מן האש. ולא בא הר"ב לומר אלא שזה המיחם מן האש הוחם ולא מן החמה. ולהרמב"ם שפי' פינהו דלקמן שחסר ממנו מקצת מים ניחא שפיר דלא תני הכא שפינהו:
[* בשביל שתתגלגל. פי' הר"ב שתצלה קצת כו'. וכן פירש"י. ועיין בל' הר"ב בפירוש משנה ו' פ"ב דעוקצין. ובסוף פרק בכל מערבין פירש"י צלוייה רכה]:
ולא יפקיענה. כן הנוסחא ופירושו לא ישברנה. והטור תפס בלשונו לא יתן וכו'. [* ובערוך ערך בקע מפרש שמביאים סודר או מטלית ומניחין אותן בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהם ושונין ומשלשין עד שתתגלגל עכ"ל. ונ"ל שכוונתו שהפקיעה היא הגלגול שבביצה שע"י גלגולה של הביצה ר"ל שמתגלגלת בתוך קליפתה ושבכך היא נצלית הוא שקורא אותה פקיעה על שם שמתבקעת לביקועים בתוך קליפתה במה שמתגלגלת כאמור והפ"א ביפקיענה במקום בי"ת דביקוע ששניהם ממוצא השפה וכן פירש הרמב"ן בשירת הים נשפת ברוחך כמו נשבת והביא הרבה כמוהו ונמצא בהפך ג"כ הבי"ת במקום פ"א ברפ"ו דפיאה ובמשנה ג' פרק ד' דעדיות]:
ולא יטמיננה כו'. פי' הר"ב גזירה שמא יזיז כו' עפר הדבוק. הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק. ור"ל שהוא תיחוח. הוא הרבה [א) היא הרבה. כ"ה בדפוסים הראשונים ואח"כ תקנו: "כ"כ הרבה" וברבות הימים תקנו עוד: "כ"כ הר"ב" ותקון זה קלקול הוא.] שכשעושה גומא ע"י הביצה אינה מתקיימת כי דופני הגומא יפלו ולא יוכלו להתקיים לפי שאין הקרקע קשה אבל כשהקרקע שסביב הביצה [* הוא מעט תיחוח וסביב קרקע] קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ"ב פי"ב. כן הוכיחו התוס' [דף ל"ט] ממ"ש במשנה ב' פ"ק דביצה ע"ש:
(ו) (על הברטנורא) אינו ר"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה:
(ז) (על הברטנורא) הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור"ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע"י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ"ב פי"ב. תוספ':
אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל: נקד הר"מ ז"ל המ"ם והחי"ת בציר"ה אכן ה"ר יהוסף ז"ל נקד החי"ת בפת"ח וכן נראה בעיני. בגמ' פשטינן דאם גלגל חייב חטאת מדתנן לקמן פ' חבית חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן דמדקרי ליה גמר מלאכה ש"מ זהו בשולו וחייב:
והילך פי' הר' יהונתן ז"ל אין נותנין ביצה בצד המיחם מיחם קומקום של נחשת שהוא חם מאד ומשים הביצה סביביו לדפני המיחם בשביל שתתגלגל פי' שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת כלומ' שתצלה מסביבותיה אע"פ שאין תוכה צלוי ומפר' בגמ' שאם גלגל חייב חטאת: ולא יפקיענה בסודרה ולא יכסנה בסודרין שהוחמו אפי' בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר דגזרי' תולדות חמה אטו תולדות אור ור' יוסי מתיר דלא גזר אבל אם היו אלו הסודרין חמין מחמת האור לא הוה פליג ר' יוסי בהא דבודאי גזרינן תולדות אור הכי מפרש בגמ': ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מכח החמה בשביל שתצלה וה"ה בשביל שתתגלגל אלא נקט בקומקום גלגל לפי שאין בו כח כ"כ לצלותה לגמרי אבל בחול ובאבק דרכים יש בהם כח גם לצלותה לגמרי. ע"כ:
ור' יוסי מתיר: בתולדות חמה אי גזרי' אטו תולדות האור אי לא פליגי אבל בחמה עצמה לכ"ע שרי וכדתנן סתמא לקמן פ' חבית. ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו דחמה באור לא מחלפא דלגזור הא אטו הא.
ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים: אע"ג דאמרי' בפ' לא יחפור דחול דקריר מיקרר דחמים מחים והכא ביצה היא קרה הכא מיירי בחול שהוחם בחמה דומיא דאבק דרכים תוס' ז"ל: וכתב הר"ן ז"ל דבקמח וכיוצא בו ליכא משום גומא שאל"כ יהא אסור ליטול קמח ביו"ט ללוש אלא ודאי קמח וכיוצא בו אין בו משום גומא והכי איתא בירושלמי דפירקין דגרסי' התם תמן אמרין חמה מותרת תולדות חמה אסורין ורבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדות חמה מותרת ופרכי' מתני' דהכא פליגא על רבנן דהכא ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ופרקינן שניא היא שהוא עושה חריץ אילו אמר בקמח יאות. אלמא בקמח אין בו משום חריץ ולא משום גומא עכ"ל ז"ל:
יכין
אין נותנין: בשבת:
ביצה בצד המיחם: יורה חמה וכ"ש סמוך לתנור:
בשביל שתתגלגל: ר"ל שתצלה קצת:
ולא יפקיענה בסודרין: כמו לא יבקענה. ור"ל לא ישברנה ע"ג סודרין חמין. אפי' נתחממו רק בשמש גזרי' שמא יטמין ברמץ:
ורבי יוסי מתיר: בנתחממו בשמש:
ולא יטמיננה: אפי מע"ש (שי"ח מג"א סק"י):
בחול: (זאנד) שנתחמם בחמה:
ובאבק דרכים: שנתחמם ע"י אופני עגלות. ובהנך מודה ר"י מדדמו לרמץ. או משום חשש שיזיז קרקע עולם ממקומו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת