משנה שבת ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ג · משנה ד | >>

מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין.

אמרו להן חכמים, אם בשבת^ח, כחמין שהוחמו בשבת, אסורין ברחיצה ובשתיה. ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב, אסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.

מוליאר הגרוף, שותין הימנו בשבת.

אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא,

וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.

אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים:

אִם בְּשַׁבָּת,

כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת:

אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה.

בְּיוֹם טוֹב,

כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב:

אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה, וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.

מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת.

אַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מעשה - שעשו אנשי טבריה,

הביאו - סילון של צונן,

לתוך - אמה של חמין.

אמרו להם חכמים:

אם בשבת -

כחמין - שהוחמו בשבת,

אסורין - ברחיצה, ובשתייה.

ואם ביום טוב -

כחמין - שהוחמו ביום טוב,

אסורין - ברחיצה,

ומותרין - בשתייה.

מולייר הגרוף -

שותין ממנו - בשבת.

אנטיכי -

אף על פי - שהיא גרופה,

אין שותין - ממנה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

סלון - צנור עגול, יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם.

וחמי טבריא ידועים, כי היו מימיהם כולם מרחצאות חמים בטבעם.

ואמה - שם שוקת המים שמושכים ממנו בסילונות.

והיו אותן הסילונות משוקעות במימי המרחצאות ומתחממות, והיו המים הנמשכים דרך אותן הסילונות חמים.

ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת, שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפילו אבר קטן מאברי הגוף, וביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב, שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו. וכמו כן חמין שהוחמו מערב יום טוב הן מותרין ביום טוב לרחוץ בהן כל גופו.

ומוליאר - הוא כלי מנחושת ידליקו בתוכו האש, וסביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותה מים, וזו היא צורתה:

וכשמסירין האש מן המוליאר בערב שבת, הם מותרין אותן המים לשתותן בשבת, ואפילו הן חמין.

ואנטיכי - זו היא צורתה:

וכשמסירין האש מאותו הצד שיש שם המים, [אסור לשתות את המים החמין בשבת מפני ש]הנחושת שיש בו המים יתחמם ויתמיד חומו, וכאילו האש תחתיו בשבת והם חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העיקר אצלנו. ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם החמין, וזה האנטיכי שוליו הן החמין.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

סלון - צינור שממשיכין המים לתוכו, והיה אותו צינור משוקע בחמי טבריא ומתחמם מכח אותם המים החמים, וכשהיו המים צוננין נמשכין בתוכו מתחממין באותו סלון שנתחמם בתוך חמי טבריא. ואמרו חכמים שהמים שנמשכו באותו צינור בשבת ^ט דינם כדין חמין שהוחמו בשבת שאסורים לרחוץ בהן אפילו אבר קטן, ואסורים אף בשתיה. והמים שעוברים בו ביום טוב דינם כדין חמין שהוחמו ביו"ט שאסורים לרחוץ בהם כל הגוף, אבל מותר לרחוץ בהן ידיו ורגליו, ומותרין בשתיה והלכה כחכמים. וחזרו בהם אנשי טבריא ושברו את הסלון:

מוליאר - פירשו בגמרא מים מבפנים וגחלים מבחוץ, והוא כלי שיש לו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותנים שם גחלים, והמים בקבולו הגדול, ואם גרפוהו מן הגחלים מבעוד יום שותין מן המים שבקבולו הגדול בשבת, ואע"פ שהוחמו קצת מחמת כלי, לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו:

אנטיכי - הוא כלי נחושת שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והאש למטה בין שתי השולים, ומתוך שהאש למטה בין שתי השולים חומו נשאר הרבה, ואע"פ שגרף הגחלים מע"ש המים מתחממים בו בשבת ^י, לפיכך אין שותים מהם בשבת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אם בשבת כו'. מסקים התוס' והאחרונים דטעמא דאסורא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצינור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. וכתב הב"י סי' שכ"ו דהא דתנן אם בשבת וכו' אין פירושו אם נכנסו לתוכו המים בשבת דהא אפילו נכנסו מע"ש נמי אסורין הם כדין הטמנה מבע"י אלא לפלוגי בין שבת ויו"ט הוא דתני הכי כו' ויכולין דברי הר"ב להתבאר ע"פ זה הפירוש:

אגנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין ממנה. פירש הר"ב משום דאעפ"כ המים מתחממים בשבת וכן פי' הרמב"ם [ב) בתוי"ט דפוס פראג וקראקא שנדפסו ע"י הרב המחבר היה כתוב "וכן פירש"י" והב"ד הוא שהגיה כן ולשנא דהתוי"ט קשיתיה שכתב להלן "ולשון רש"י אינו כלשון הר"ב" וע"פ הגהתו זאת הנכונה נדפס כן בכל המשניות שאחריו עד הנה. גם יש גמגום בדברי התוי"ט להלן שכתב "ואין זה נכון דחמין כו' החימום רע להן כו'" דאכתי י"ל באופן השני דלא הוחמו כל צרכן וכן העיר ע"ז בספר לקוטי המשנה. והנה בדפוס פראג לא באו שמה הדברים המגבילים כאן בין שני חצאי מרובע מן "בפירוש הר"ב" עד "בין לרש"י". וכפי הנראה כאשר התבונן אחרי כן התוי"ט אל דבריו העיר בשולי הגליון לזכרון לפניו. על מה שכתב "וכן פירש"י" העיר "ולשון רש"י אינו כלשון הר"ב" ועל מה שכתב "או כל צרכן והחמום יותר יפה להן" העיר "ואין זה נכון דחמים כל שנתחממו כו'" והדברים האלה נכונים ומובנים כשהם לעצמם בתור הגהה מן הצד אבל כשבאו בהדפסה השניה (קראקא) בפנים התוי"ט בלי שום שנוי בדבריו הנדפסים מכבר לא עמד עוד טעמם בם. והמעיין החושב כי בזמן אחד כתב התוי"ט את דבריו יעמוד וישתומם.] ולפי זה [איירי] בחמין שהוחמו קצת מבעוד יום ולא כל צרכן או כל צרכן והחימום יותר יפה להן וכדלעיל [* בפירוש הר"ב משנה א' לענין תבשיל ואין זה נכון דחמים כל שנתחממו כל צרכן החימום רע להן כדאיתא בשתי ברייתות דף ל"ח ולשון רש"י אינו כלשון הר"ב אלא תלי במוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבסוף פ"ב [דלעיל] בפירוש הר"ב אך מ"מ בין להר"ב בין לרש"י] קמ"ל הכא תרתי. חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. וקשיא אמאי לא אשמועינן לעיל הך דינא דאי עבר דאסור. ועוד דאיבעי' להו בגמ' דף ל"ז עבר ושיהה וכו' ולא פשטינן לה מהכא. והתוס' הקשו קושיות אחרות ומפרשים בענין אחר דמוליאר שותין הימנו בשבת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירושלמי ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על המשנה) אם בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו':

(ט) (על הברטנורא) אין פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע"ש נמי אסורין כדין הטמנה מע"ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו"ט הוא דתני הכי. ב"י:

(י) (על הברטנורא) ולפ"ז איירי בחמין שהוחמו קצת מבע"י ולא כל צרכן או כ"צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נכון דחמין כל שנתחממו כ"צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל"ח. ורש"י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ"ב בהר"ב. ולשני הפירושים קמ"ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי"ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מעשה שעשו אנשי טבריא: ובגמ' מוקמי' אליבא דמ"ד דטעמא דלא פליג ר' יוסי בחול ובאבק דרכים משום מזיז עפר דארישא דלא יפקיענה בסודרין דפליגי רבנן [ור' יוסי קאי האי מעשה ורבנן קאמרי ליה לסיוע למילתייהו והכי קאמרי ליה רבנן לר' יוסי הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא ואסרי רבנן וא"ל ר' יוסי ההוא תולדות האור הוא דחלפי אפתחא דגיהינם ולמאן דמפרש טעמא דר' יוסי דלא פליג בחול ובאבק דרכים משום גזירה דשמא יטמין ברמץ דמאן דחזי סבר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי ותרווייהו דרך הטמנה מה לי רמץ מה לי חול ומש"ה מודה ר' יוסי המעשה דטבריא אסיפא קאי לסייעתא דחול ואבק ולאורויי דתולדות חמה כי הא דטבריא אסירי לדברי הכל דדמיא להטמנה שמטמין מים במים ואי שרינן ליה אתי לאטמוני ברמץ:

והביאו סילון של צונן: [מצאתי מוגה צונין ביוד ובחירק]: נראה לר"י דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננין שבסילון מתמת חמי טבריא ולא היו רוחצין בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמי להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם וכמו שמדמה לה בגמ'. תוס' ז"ל: וסיים בה הר"ן ז"ל דסילון זה היה עובר בתוך האמה ופיו יוצא לחוץ והיו מימיו נשפכין לעוקא שבקרקע ע"כ:

אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה וכו': ובגמ' בעינן מאי רחיצה אילימא רחיצת כל גופו אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין הא חמין שהוחמו מע"ש מותרין והתניא חמין שהוחמו מ"עש למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ומוקמינן למתני' אליבא דר' שמעון דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע"ש:

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל סילון צר וקטן הוא בתוך האמה [המלים "מתוך האמה" מסופקות כי מטושטשות הן בכ"י] ולפי שחמי טבריא חמין יותר מדאי שאין אדם יכול לרחוץ בהם היו מערבין בחוכו דרך הסילון מים צוננין ואסרו להם חכמים דדמיין להטמנה שמטמין מים במים שמחממין ואמרו אם בשבת היה המעשה הזה יהבינן ליה כחמין שהוחמו בשבת שאסורין להשתטף בהן כל גופו כלומר לשפכן על ראשו ורובו וגם בשתיה ואם אירע זה המעשה בחמין שהוחמו בי"ט שהן אסורין להשתטף בהן כל גופו שאפי' ב"ה לא התירו להחם בי"ט אלא [לרחוץ] פניו ידיו ורגליו בלבד אבל להשתטף בהן כל גופו אסור ומותרין בשתיה אפי' לב"ש דהא ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם ראוין לשתיה כלומ' לצורך שתיה אבל לא לצורך פניו ידיו ורגליו ובית הלל מתירין אף לרגליו ואע"פ שזה המעשה של אנשי טבריא מערב שבת אפ"ה אסרוהו דהא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל ואסור להטמין בדבר המוסיף [הבל] אפי' מבעוד יום כדתנן בפ' במה טומנין דההוא ודאי מבע"י אסור דאי משחשכה היכי קתני אבל טומנין בכסות ובכל דבר שאינו מוסיף הבל הא תנן בספק חשכה וספק אינה חשכה הוא דאמרי' וטומנין את החמין אבל בודאי חשכה לא עכ"ל ז"ל:

מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת: היינו כמו שותין על ידו ולומר שמותר לתת מים בתוכו בשבת ולשתות שדרכן היה למזוג בפושרין ואשמעינן תנא דמוליאר אע"פ שהגחלים סמוכין לקבולו הגדול אפ"ה לא מיקרי כלי ראשון כיון שאין אותו קבול גדול עומד על הגחלים שעומדין בקבול התחתון אבל אנטיכי ה"ל כלי ראשון ועדיף נמי מיניה לפי שמקום המים ומקום הגחלים כלי אחד הוא ועיקר רבותא דהך מתני' למוליאר איצטריך דלא דיינינן ליה ככלי ראשון וכדי שלא תאמר דלא מיקרי כלי ראשון אלא כאנטיכי שמקום המים והגחלים הכל כלי אחד סמך ליה ענין אידך מתני' שהמיחם שפינהו כלומר שפינהו מע"ג האור ויש בו מים חמין דקתני שלא יתן לתוכו צונן כדי שיחמו דאע"פ שלא היו הגחלים במיחם זה לעולם אפ"ה כלי ראשון מיקרי. הר"ן ז"ל ובטור א"ח סימן תנ"ד פי' מוליאר הוא דוד גדול שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש ומים שבתוכו פושרין אפי' כשאין האש תחתיו ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון: (רעננע):

של צונן: שהביא מים מנחל צונן:

לתוך אמה: נחל קטן:

של חמין: ר"ל שהמשיכו מבעו"י צנור מים צוננים שיפיס מחמי טבריא. תוך חמי טבריא. כדי שיתחממו המים הצוננין. וירדו למקוה בשבת:

אמרו להן חכמים אם בשבת: ר"ל אם ירדו למקוה בשבת. אף שנכנסו לתוך הסילון מע"ש:

בחמין שהוחמו בשבת: דהו"ל כאילו הטמין מים הצוננים שבצנור מע"ש בדבר המוסיף הבל:

אסורין ברחיצה: אפי' מקצת גופו. דמדהוחמו בשבת אסורים בהנאה בכדי שיעשו:

ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה: ר"ל רחיצת רוב גופו. אפי' אבר אבר. אבל פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחמין שהוחמו ביו"ט (סקי"א). מיהו אפי' מים שנתחממו מע"ש. אסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו בשבת. רק נקט הכא בסילון שנתחמם בשבת דכה"ג גם בשתיה. או ברחיצת אבר א' אסור (שכ"ו). [ונשים הטובלות בשבת במקוה חמה. אסור לה לטבול ביום ז' לספירתה מבעוד יום די"א דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וגם לטבול כשחשיכה בשבת בחמין. אסור משום גזירה דמרחצאות. רק תטבול בין השמשות. דכל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו ביה"ש. דכדאי הוא ר"ת. ורבינו יואל במרדכי. דס"ל דמותר שבות ביה"ש לצורך מצוה אפי' קבלו כבר שבת [ודלא כמג"א רס"א סקי"א]. או שלא יהיו המים חמין או פושרין רק כשיעור הפגת צינתן [ח"צ תשו' י"א. וסדרי טהרה קצ"ז סק"ט]. אולם בתשו' נב"י כ"ה. וכ"כ בקרבן נתנאל כ' דאין למחות במקילין בשבת אפי' בחמין ממש. די"ל דבטבילה ליכא גזירה דמרחצאות. דאסרוה רק משום שמא יחום המים בשבת. ובטבילה של נדה ליכא למגזר הכי. דהא צריך להיות סמוך לחפיפה טבילה. והרי אסור לעשות חפיפה בשבת]:

מוליאר: הוא כלי שיש לו בית קבול לגחלים. סביב להמים שבבית קיבול הפנימי:

הגרוף: שגרפוהו מהגחלים מע"ש:

שותין הימנו בשבת: מהמים שנתנו לתוכו מע"ש. דאינו מוסיף הבל. רק משמר החום:

אנטיכי: הוא כלי נחושת עם ב' שולים. ומשימין גחלים בין ב' השולים והמים בחלל הכלי שעל השולים:

אף על פי שגרופה אין שותין ממנה: דמדהאש למטה מהמים חומו רב. והו"ל כמטמין במוסיף הבל:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי