משנה שבת ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כירה שהסיקוה בקש, או בגבבה - נותנין עליה תבשיל;

בגפת, ובעצים - לא ייתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר.
בית שמאי אומרין: חמין, אבל לא תבשיל.
בית הלל אומרין: חמין ותבשיל.
בית שמאי אומרין: נוטלין, ולא מחזירין.
בית הלל אומרין: אף מחזירין.


(ב) תנור שהסיקוהו בקש, או בגבבה - לא ייתן בין בתוכו, בין מעל גביו.

כופח שהסיקוהו בקש, או בגבבה - הרי הוא ככירים;
בגפת, או בעצים - הרי הוא כתנור.


(ג) אין נותנין ביצה בצד המיחם, בשביל שתתגלגל.

ולא יפקיענה בסודרין.
רבי יוסי מתיר.
לא יטמננה בחול ובאבק דרכים, בשביל שתיצלה.


(ד) מעשה שעשו אנשי טבריה - הביאו סילון של צונן, לתוך אמה של חמין.

אמרו להם חכמים: אם בשבת - כחמין שהוחמו בשבת, אסורין ברחיצה ובשתייה;
ואם ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב, אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה.
מולייר הגרוף - שותין ממנו בשבת.
אנטיכי - אף על פי שהיא גרופה, אין שותין ממנה.


(ה) מיחם שפינהו -

לא ייתן לתוכו צונן, בשביל שייחמו;
אבל נותן הוא לתוכו, או לתוך הכוס, כדי להפשירן.
הלפס, והקדירה, שהעבירן מרותחין - לא ייתן לתוכן תבלין;
אבל נותן הוא לתוך הקערה, או לתוך התמחוי.
רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.


(ו) אין נותנין כלי תחת הנר, לקבל את השמן;

ואם נתנו מבעוד יום - מותר.
אין ניאותין ממנו - לפי שאינו מן המוכן.
מטלטלין נר חדש - אבל לא ישן.
רבי שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.
נותנין כלי תחת הנר, לקבל ניצוצות.
לא ייתן לתוכו מים, מפני שהוא מכבה.


הדף הראשי של משנה שבת ג