משנה שבת יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שבת פרק יז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק שבעה עשר ("כל הכלים") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן, אף על פי שנתפרקו בשבת.

שאינן דומין לדלתות הבית, לפי שאינן מן המוכן.

משנה ב

נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים, וקורדום לחתוך את הדבלה.

מגירה, לגרר בה את הגבינה.

מגריפה, לגרוף בה את הגרוגרות.

את הרחת ואת המזלג, לתת עליו לקטן.

את הכוש ואת הכרכר, לתחוב בו.

מחט של יד, ליטול בה את הקוץ, ושל סקאים, לפתוח בה את הדלת.

משנה ג

קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו, מקבל טומאה, ואם לאו, אין מקבל טומאה.

בין כך ובין כך, ניטל בשבת.

משנה ד

רבי יוסי אומר, כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.

כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך.

רבי נחמיה אומר, אין ניטלין אלא לצורך.

משנה ה

כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין (עמהן), ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה, שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך.

רבי יהודה אומר, ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן, שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן.

משנה ו

האבן שבקרויה, אם ממלאין בה ואינה נופלת, ממלאין בה, ואם לאו, אין ממלאין בה.

זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאין בה בשבת.

משנה ז

פקק החלון, רבי אליעזר אומר, בזמן שהוא קשור ותלוי, פוקקין בו, ואם לאו, אין פוקקין בו.

וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו.

משנה ח

כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה, ניטלים בשבת.

אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים? בכסוי קרקע. אבל בכסוי כלים, בין כך ובין כך ניטלים בשבת.

(א) כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת,
וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן,
אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת.
שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת,
לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן:
(ב) נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים,
וְקַרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה.
מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה.
מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת.
אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג,
לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן.
אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכִּרְכַּר,
לִתְחֹב בּוֹ.
מַחַט שֶׁל יָד,
לִטֹּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ.
וְשֶׁל סַקָּאִים,
לִפְתֹּחַ בָּהּ אֶת הַדֶּלֶת:
(ג) קָנֶה שֶׁל זֵיתִים,
אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, מְקַבֵּל טֻמְאָה;
וְאִם לָאו, אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה.
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת:
(ד) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין,
חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה.
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ:
(ה) כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת,
שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן,
וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה:
שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית;
שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן;
שִׁבְרֵי עֲרֵבָה – לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה,
וְשֶׁל זְכוּכִית – לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן:
(ו) הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה,
אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, מְמַלְּאִין בָּהּ;
וְאִם לָאו, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ.
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ,
מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת:
(ז) פְּקַק הַחַלּוֹן,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי, פּוֹקְקִין בּוֹ;
וְאִם לָאו, אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ:
(ח) כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה, נִטָּלִים בְּשַׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת;
אֲבָל בְּכִסּוּיֵי הַכֵּלִים,
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בְּשַׁבָּת:


נוסח הרמב"ם

(א) כל הכלים - ניטלין בשבת,

ודלתותיהן - עמהן,
אף על פי שנתפרקו - בשבת,
אינן דומין לדלתות הבית,
לפי שאינן - מן המוכן.


(ב) נוטל אדם -

קורנס - לפצע בו אגוזים.
קורדום - לחתוך בו את הדבלה.
מגירה - לגור בה את הגבינה.
מגרפה - לגרוף בה את הגרוגרות.
את הרחת,
ואת המזלג - לתת עליו לקטן.
את הכוש,
ואת הכדכד - לדחוף בו.
מחט של יד - ליטול בה את הקוץ.
ואת של סקאים - לפתוח בה את הדלת.


(ג) קנה של זיתים -

אם יש קשר בראשו - מקבל טומאה.
ואם לאו - אינו מקבל טומאה.
בין כך, ובין כך - ניטל בשבת.


(ד) רבי יוסי אומר:

כל הכלים - ניטלין בשבת,
חוץ - מן המסר הגדול,
ויתד של מחרשה.
כל הכלים - ניטלין,
לצורך,
ושלא לצורך.
רבי נחמיה אומר:
אינן ניטלין - אלא לצורך.


(ה) כל הכלים - הניטלין בשבת,

שבריהן - ניטלין,
ובלבד - שיהו עושין מעין מלאכה.
שברי עריבה -
לכסות בהן - את פי החבית.
ושל זכוכית -
לכסות בהן - את פי הפך.
רבי יהודה אומר:
ובלבד - שיהו עושין מעין מלאכתן,
שברי עריבה -
לצוק לתוכן - מקפה.
ושל זכוכית -
לצוק לתוכן - שמן.


(ו) האבן שבקירויה -

אם ממלאין בה - ואינה נופלת,
ממלאין בה.
ואם לאו -
אין ממלאין בה.
זמורה - שהיא קשורה בטפיח,
ממלאין בה בשבת.


(ז) רבי אליעזר אומר:

פקק החלון -
בזמן שהוא קשור - ותלוי,
פוקקין בו.
ואם לאו -
אין פוקקין בו.
וחכמים אומרים:
בין כך, ובין כך -
פוקקין בו.


(ח) כל כסויי הכלים - שיש להן בית אחיזה,

ניטלין בשבת.
אמר רבי יוסי:
במה דברים אמורים?
בכסויי הקרקעות.
אבל בכסויי הכלים -
בין כך, ובין כך -
ניטלין בשבת.


פירושים