משנה שבת יז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נוטל אדם קרנס לפצע בו את האגוזים, וקרדם לחתך את הדבלה.

מגרה, לגרר בה את הגבינה.

מגרפה, לגרף בה את הגרוגרות.

את הרחת ואת המזלג, לתת עליו לקטן.

את הכוש ואת הכרכר, לתחב בו.

מחט של יד, לטל בה את הקוץ, ושל סקאים, לפתח בה את הדלת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים,

וְקַרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה.
מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה.
מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת.
אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג,
לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן.
אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכִּרְכַּר,
לִתְחֹב בּוֹ.
מַחַט שֶׁל יָד,
לִטֹּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ.
וְשֶׁל סַקָּאִים,
לִפְתֹּחַ בָּהּ אֶת הַדֶּלֶת:

נוסח הרמב"ם

נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזים קורדום לחתוך בו את הדבלה מגירה לגור בה את הגבינה מגרפה לגרוף בה את הגרוגרות את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן את הכוש ואת הכדכד לדחוף בו מחט של יד ליטול בה את הקוץ ואת של סקאים לפתוח בה את הדלת.

פירוש הרמב"ם

נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים כו': קורנס הפטיש. וקורדום הגרזן. מגרה המשור שמנסרין בו הנגרים העץ. מגריפה מגרפות יעים. רחת לוח יזרו בה החטה וצורתה ידועה. מזלג עץ ארוך וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד יבררו בו התבן מן הזרעים. כוש עץ ארוך דק שבו טוות הנשים והוא הפלך. כרכר הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטויה טורטי"ר בלע"ז. מחט של יד מחט התפירה. ומאמרם ליטול בו את הקוץ יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצין והברקנים בשבת וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הלחה ממנה אבל לא להרחיב הפה. ומחט של סקאין הוא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער והן הנקראין שקין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קורנס - פטיש:

הדבלה - לאחר שעשאה עגול היא עבה וקשה וצריכה קרדום לחתכה:

מגרה - כעין סכין ארוך ויש בו פגימות הרבה:

לגרור בו את הגבינה - לחתכה ולחלקה לחלקים שעל ידי פגימותיו ממהר וחותך הדבר העב:

מגריפה - לגרוף בה הגרוגרות מן החבית:

רחת - לוח שיש לה בית יד ושתי דפנות וזורין בה את החטה:

ומזלג - כלי שיש לו שלש שינים ומהפכים בו את הקש בגורן:

כוש - פלך שטוות בו הנשים:

כרכר - עץ של אורגים ודומה למחט של סקאין:

לתחוב בו - לאכול בו תותים וכל מיני פרי רך:

מחט של יד - מחט קטנה שתופרים בה בגדים:

ליטול בו את הקוץ - שנכנס בבשרו, שמותר ליטלו בשבת כמו שמותר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה:

ושל סקאים - מחט גדול שתופרין בה שקין:

לפתוח בו את הדלת - מי שאבדה לו מפתח:

פירוש תוספות יום טוב

לתת עליו לקטן. מזונות. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נוטל אדם קורנס וכו':    ובגמ' אמר רב יהודה קורנס של אגוזים אבל של נפחים לא רבא אמר קורנס של נפחים דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר אתמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו רב שמן בר אבא אמר קורנס של בשמים שנינו מ"ד דבשמים כ"ש דזהבים ומ"ד דזהבים אבל דבשמים קפיד עלייהו והכי הילכתא דבין של אגוזים בין של נפחים בין של זהבים מותר אבל לא של בשמים. ובירושלמי דייק הא שלא לפצע בו אגוזים לא מתני' ר' נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך:

לגוד בה את הגבינה:    לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב רש"י ז"ל. משמע קצת דגריס לגוד בדלי"ת:

ואת המזלג:    בערוך גריס הכא ואת המלגז וכן הוא בס' כת"י וכדאי' נמי בספרא בפ' חטאת חלב של יחיד שנים אוחזין במלגז ולוגזין פי' כלי הוא עשוי כשני מסרק לטלטל התבן ע"כ ומייתי לה להאי ברייתא בפ' המצניע (שבת דף צ"ב) וכן ג"כ תניא בספרי לא ידבק בידך מאומה מן החרס מכאן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכד או שרביט כולן אסורין בהנאה ע"כ אבל ביד שם פי"ג נראה דגריס מזלג:

לתת עליו לקטן:    מזונות. ויש להסתפק אם הרי"ף ז"ל היה גורס לתת עליו פת לקטן:

ואת הכרכד:    בדלית בסוף וכן הוא גי' הערוך:

מחט של יד:    בגמ' מסקינן דדוקא נקובה אבל ניטל חרירה או עוקצה אינה כלי אבל אם היתה גולם מטלטלין אותה דזימנין דמימליך עלה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת קוץ. ואיתא בתוס' ס"פ ב' דמכילתין ובפ' הבונה (שבת דף ק"ג) ובפ"ק דכתובות דף ו' ובגמ' ס"פ האורג. ובר"פ הנחנקין מוקי לה אפי' כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב דהא אית ליה לר"ש כל מלאכה שאצ"ל פטור עליה ואיתא בירוש' פ"ב דע"ז:


פירושים נוספים