רש"י על הש"ס/שבת/פרק יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכב ב (עריכה)


אדעתא דרובא - הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי:

תורן - מקום:

דאייתי שטר - ההוא דאדלקה:

פרק שבע עשרה - כל הכלים


מתני' כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם - כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן ניטלין עמהן:

ואע"פ שנתפרקו - הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן:

קורנס - מרטי"ל (פטיש) :

דבילה - מאחר שעשאה עיגול עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך קורדום לחותכה:

ומגירה - כעין סכין ויש בו פגימות הרבה:

לגור בה את הגבינה - לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב:

מגריפה - וודי"ל (ודי"ל: יעה [ראה תיאורו של רש"י בחגיגה כ. ד"ה ומגריפה בתוכה]) :

לגרוף בה את הגרוגרות - מן החביות:

רחת - פאל"א (את חפירה):

מלגז - כמין עתר שקורין פורק"א (קלשון) של ברזל ולו ג' שיניים ומהפכין בו קש בגורן:

לתת עליו לקטן - מזונות:

כוש - פלך פושי"ל (פלך) :

כרכר - ראי"ל (רייו"ל: כרכר [ראה תיאורו לעיל, עה:]) :

לתחוב בו - לאכול בו תותים וכל פרי רך:

מחט של יד - מחט קטן שתופר בו בגדים:

ושל סקאים - מחט גדולה שתופרים בה שקים:

לפתוח בו את הדלת - מי שאבד מפתחו:

גמ' ולא מיבעיא בחול - קא סלקא דעתך ואע"פ שנתפרקו אבשבת דקתני רישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרים ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש:

אדרבה - מאי אע"פ שייך למתני הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן:

הכי קאמר כו' - ואע"פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת קאי ולא מיבעיא כשהן מחוברין:

נוטלין - משמע מסלקין אותן בשבת [מהיתר] ציר שלהן:

לול - בנין העשוי לתרנגולין:

לא נוטלין ולא מחזירין - כדמפרש ואזיל חזרתו בנין ממש הוא וסילוקו סתירה גמורה היא:

מאי קסבר - שמתיר סילוקו ואוסר חזרתו:

אי קסבר יש בנין בכלים - וחזרתו בנין על כרחיך אם יש בנין יש סתירה ואמאי נוטלין:

ושניטלו קאמר - וה"ק דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו אין מחזירין:

מאי אבל - כיון דלא תנא נוטלין לא שייך למיתני אבל:

לעולם קסבר אין סתירה ואין בנין - הלכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן:

גזירה שמא יתקע - בחזקה בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש:

קורנס של אגוזים - המיוחד לפציעת אגוזים הוא דקתני מתניתין דנוטלין אותו למלאכתו משום דעיקרו למלאכת היתר:

אבל של נפחים - דעיקרו למלאכת איסור לא:

לצורך גופו - שגופו צריך עוד למלאכה אחרת של היתר אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה וכ"ש אם אין צריך לגופו אלא לפנות מקומו דאין מטלטלין

מי מייחדי לקטן - בשלמא כולהו הני דמתניתין איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך בר מהני דליכא דעביד להו להכי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכג א (עריכה)


דבר שמלאכתו לאיסור - אם צריך בשבת לגופו של מלאכה אחרת של היתר מותר:

מדוכה - שדוכין בה שום:

אם יש בה שום מטלטלין אותה - אגב השום:

ואם לאו אין מטלטלין - כגון לישב עליה כיון דעיקר מלאכתו לשחיקה דהיא מלאכת איסור משום טוחן:

תשמישו - תשמיש המיוחד לו:

ושוין - ב"ש וב"ה שנחלקו בנוטלין את העלי לקצב עליו בשר ביו"ט:

שאם קצב עליו בשר - שעשה לצורך שמחת יו"ט:

שאסור לטלטלו - דהאי דקשרו ב"ה משום שמחת יו"ט קשרו אלמא משום דעלי מלאכתו לאיסור לכתישת טרגיס וטיסני וקליפת עצים לעבד בהן עורות אסור:

הכל מודים - רבנן דאיפלגו אדר' נחמיה:

בסיכי זיירי ומזורי - כלי צבעין הן ורבינו הלוי פירש כלי אורגין סיכי הן עמודין זיארי הן קנים שבשתי ומזורי כובד עליון ותחתון וראשון נראה לי דזייארי לשון עוצרים הן כמו מעצרתא זיירא (ע"ז דף ס.):

דקפיד עלייהו - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו:

מייחד להם מקום - מקצה להן בידים:

הני נמי - עלי ומדוכה:

קורנס של זהבים - אע"פ דקפיד עליה קצת שצריך שיהא חלק לרדד טסין אפ"ה כיון שמתקן על ידי הכאה שמכה על הסדן לא מקצי ליה וכ"ש של שאר נפחים כרבה:

בשמים - לשחוק בו:

קפיד עליה - שלא ימאס:

פגה - תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנין בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוי לטיט:

אם מגולה מקצתה - שיכול לאוחזה במקום המגולה דאפי' טלטול מן הצד ליכא שאין צריך להגביה התבן אלא מגביה מקום המגולה והתבן נשמט ונופל:

פוגלא - צנון תלוש שהטמינו בארץ ונתגלה ראשו:

מלמעלה למטה שרי - אם היה העליון שלה למעלה והקצר למטה וכשהוא שולפה חולצה מעליון שלה לתחתון שלה ורוחב הצנון למעלה מותר דליכא טלטול לעפר כלל שהרי נתגלה ראשו:

ממטה למעלה אסור - שמזיז עפר לפי שהגומא קצרה מלמעלה ורוחב הצנון מלמטה ואע"ג דטלטול עפר מן הצד הוא שאינו אוחזו ממש בידו:

חררה - חור שלה:

עוקצה - פויינט"א (פוינט"א: חוֹד) :

מהו - לטלטלה מי בטל תורת כלי מינה או לא:

כלי מעשה - שמעשה שלו קיים:

ולא אמרו נקובה - להיות תורת כלי עליה יותר משאין נקובה אלא לענין טומאה וקס"ד דבנטל חור שלה קאמר דלענין טומאה בטל שם כלי מינה ולטלטול שרי:

בגולמי - גולמי מחטין העומדות לינקב דנקובה נגמרה מלאכתה ושאינה נקובה אינה נגמרה מלאכתה הלכך לענין טומאה הוא דלא הוי כלי אבל בטלטול שריא דחזי לקוץ:

דמימליך - ולא נקיב לה:

ומשוי לה מנא - כמות שהיא ולנטילת קוץ:

גרוטאות - שברי מתכות אדם זורק' לבין גרוטאו' ובטל שם כלי מינה:

אסובי ינוקא - להחליק סדר אבריו כשהוא נולד אבריו מתפרקין וצריך ליישבן:

אסיר - דדמי למתקן:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכג ב (עריכה)


אפיקטויזין - להקיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות [היום] הרבה כדאמרינן בפרק חבית ואף על גב דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה היא אסור משום דמתקן גברא:

הכא אורחיה - והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו:

ליטול בה את הקוץ - אלמא תקוני גברא במידי דלאו לרפואה דליכא משום שחיקת סממנין שרי:

פקיד - הקוץ הזה אינו מחובר בו אלא מופקד ונתון שם והוצאה זו אינו תיקון:

הכא לא פקיד - ודמי למלאכה שמסדרן ומכניסן למקום חבור:

מתני' קנה של זיתים - לאחר מסיקתן צובר במעטן ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיען לבית הבד:

אם יש קשר בראשו - כעין פקק של קנה קולמוס:

מקבל טומאה - דכלי הוא לפי שעב בראשו קצת:

ואם לאו - לא דמי לכלי ובגמרא מפרש לה:

גמ' ואמאי - כי יש בו קשר בראשו נהי נמי דקשר משוי ליה מנא. מיהו פשוטי כלי עץ הוא שאפילו חלול הוא. אין חללו עשוי לקבל כלום:

הופכו ורואה - בחלל ראשו שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיעו לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו ואם לאו. שאין קשר בראשו. אין השמן נראית שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך לאו לקבל הוא עשוי והוי פשוטי כלי עץ ובין כך ובין כך. ניטל בשבת דהא כלי הוא להפוך בו זיתים:

מתני' מסר הגדול - מגירה גדולה שעשויה לקצוץ קורות:

ויתד של מחרישה - הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה קולטר"א (קנקן של מחרשה (היתד הפולחת את הקרקע)) בלעז דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת:

גמ' אוכלא דקצרי - כלי נחושת העשוי כנפה נקבים נקבים והוא של כובסים ונותנו על הבגדים ומזלף בו המים עליהן וי"מ שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים:

חרבא דאושכפי - סכין של רצענין:

וסכינא דאשכבתא - סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר:

חצינא - דולויר"א (דולידויר"א: מעצד (מעין גרזן)) כל הני קפדי עלייהו משום דמפגמי ומקצי להו בידים:

ג' כלים - ותו לא ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה:

מקצוע - איזמל שמחתכין בו דבלה יעשהו במקצועות מתרגמינן באיזמליהון (ישעיהו מד):

זוהמא לסטרון - כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה:

וסכין קטן - שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין דהני תדירין בתשמיש:

התירו - עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו:

עד שאמרו - עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו':

התירו - לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו:

וחזרו והתירו - את אלו לצורך מקומו:

וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור - והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו:

כל הכלים - הללו שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל קורנס של נפחים שנינו דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו:

א"ל רבא מכדי - לצורך התירו בפעם ראשונה:

מה לי גופו מה לי מקומו - תרווייהו צורך נינהו:

מחמה לצל - שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה:

עד שאמרו - היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי' גדולים ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפי' מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו:

אין מטלטלין אותה - בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה לצורך מקומה קאמר אלא לדידך אמאי:

משנה זו - דלעיל בראשונה היו אומרין ג' כלים ותו לא משום דהוו מזלזלים בשבתות דכתיב בימים ההמה וגו':

קנים ומקלות כו' - משניות הן כדמפרש ואזיל:

קודם התרת כלים - מנין האחרון שהותרו כולן לצורך גופן לאביי ולרבא אף לצורך מקומו:

לא סידור הקנים - שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו:

ולא נטילתן - מן המערכה ישנה:

דוחה את השבת - אלא נכנס בע"ש ונוטל הקנים ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן זו נשנית קודם היתר מנין הראשון דהא מלאכתן להיתר וקאסר להו לצורך גופן:

מקלין דקין וחלקין היו - בעזרה בפסח שחל להיות י"ד בחול:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכד א (עריכה)


ידו על כתף חברו - דלא מטלטלי מקלות:

גלוסטרא - דתנן רבי יהושע אמר נגר שיש בראשו גלוסטרא שראשה עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת:

שומטה מפתח זה ותולה בחברו - ואע"ג דצריך לגופו לתלותו בחברו ולנועלה בו שומטו ע"י גרירה אבל טלטול גמור לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו:

מדוכה הא דאמרן - לעיל אע"ג דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו שינויי דחיקי נינהו אלא קודם התרת כלים נשנו:

קנים טעמא מאי - מסדרין אותם במערכה:

משום איעפושי - דלא סמכינן אניסא ומשום ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת למוצ"ש לא מיעפשי:

כדר"א - מניח ידו על כתף חבירו:

שאינה מעורבת - שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו:

תוך הפתח - שנטל הנגר משם:

וקא מטלטל מנא דבית בחצר - הלכך שומטה אין דטלטול מן הצד היא אבל טלטול גמור לא:

מדוכה רבי נחמיה היא - דאמר ובעירובין (דף לה.) אפילו טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד: מתני' ה"ג במתניתין כל הכלים ניטלין לצורך כו':

גמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה כו' - לצורך דשרי תנא קמא היינו דבר שמלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך גופו:

שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר - ומטלטלו שלא לצורך גופו אבל צריך למקומו:

ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו - הוא דאישתראי אם צריך לו למלאכת היתר אבל שלא לצורך גופו ואע"ג דצריך למקומו לא ורבה לטעמיה דאמר לעיל (דף קכב:) גבי קורנס של נפחים נמי מותר לצורך גופו:

א"ל רבא כו' אלא אמר כו' - ולרבא דמוקי אליבא דרבי נחמיה דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר ע"כ האי לצורך גופו כגון שזה התשמיש מיוחד לו דתניא לקמן בפרק חבית (שבת דף קמו.) רבי נחמיה אומר אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן וצורך מקומו נמי לרבא כצורך גופו ותשמישו דמי ולרבה צורך גופו הוא דשרי רבי נחמיה ודוקא לתשמיש המיוחד לו ובין לרבה ובין לרבא דוקא דבר שמלאכתו להיתר אבל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו לא שרי רבי נחמיה דהאי צורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו הוא דהא מיוחד למלאכת איסור:

לרבה אליבא דרבי נחמיה - דאמר דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו לא:

הני קערות - לאחר אכילה היכי מטלטל להו לסלקן מלפנינו:

ואם לאו אין מטלטלין אותה - בשלמא לרבה כגון דאין צריך לגופה [אלא למקומה] אלא לדידך אמאי:

וכן בדלת - אוקימנא במסכת ביצה וכן הדלת אין סומכין בבקעת וביו"ט קיימי:

והא בקעת ביו"ט מלאכתה להיתר היא - דלהסקה חזי וקיימא וקאסר לטלטלה לצורך גופו למלאכה אחרת וכל שכן לצורך מקומה: ומשני התם טעמא כיון דבשבת אסור דהא בקעת בשבת מלאכתה לאיסור היא ביום טוב נמי אסור גזירה יו"ט אטו שבת:

משילין פירות דרך ארובה ביום טוב - בהדיא תנן אבל לא בשבת פירות השטוחים על הגג לייבשן וראה גשמים ממשמשים ובאין משילן לארץ דרך ארובת הגג דלא טריחא מילתא דנופלין מאליהן אלמא דלא גזרינן ופרכינן ומי לא גזרינן והתנן אין בין כו':

לא קשיא הא - דתנן משילין דשרי טירחא ביו"ט משום איבוד ממון רבי יהושע היא שהתיר להעלות בהמה בהערמה מן הבור:

והא - דתנן אין בין כו' ר"א היא:

דאפשר בהערמה - דמיחזי כמאן דעביד לצורך יו"ט אבל גבי משילין דליכא הערמה לדמויי להתירא לא.


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכד ב (עריכה)

אין מוציאין. הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

טלטול מי שמעת להו - דמשוי יו"ט לשבת:

טלטול לאו לצורך הוצאה - בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

להא דרבא - דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

מר - פושי"ר (פושוי"ר: מכוש) :

שלא יגנב - דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

שותא - מצודה:

לאו למימרא כו' - למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

שקילו שותא מקמיה כהנא - דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:

מחמה לצל הוה - במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:

בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א (פילטרי"ש: לבדים (מצעים של לֶבֶד)) :

בי שמשי - בחמה:

אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:

אית לי אחריני - איני צריך לגופו:

דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:

מכבדות - אישקוב"א (מטאטאים) שמכבדים בהן את השולחן:

של מילתא - בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:

של תמרה - כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:

לצורך גופו - למלאכת היתר:

אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה - דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:

וכן אמר רבי אלעזר - של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:

מתני' מעין מלאכה - שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:

לצוק לתוכה מקפה - עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן - כשקדש היום:

מסיקין בכלים - ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:

ואין מסיקין בשברי כלים - דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:

עצים בעלמא נינהו - דהא מאתמול להסקה קיימי:

וקתני אין מסיקין - ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:

מר סבר מוכן הוא - כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:

הא רבי יהודה - מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:

והא - דתני מסיקין בשניהם:

רבי שמעון - דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:

והא - דתניא אף בכלים אין מסיקין:

רבי נחמיה היא - דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:

דאייתור - שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:

שרגינהו - אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:

בחצר - דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:

אבל לא בכרמלית - אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:

אפילו בכרמלית - הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:

ורבא אמר אף ברה"ר - כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:

בריתקא - שם רה"ר:

איתווסאי מסאניה טינא - נתלכלך מנעלו בטיט:

כפר ליה - מקנחו:

אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי - מה אסור מה מותר:

אלא מיגמר נמי מגמרי - מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:

לדידי - לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

שנתכתתה - החבית:

מגופה - של חבית שנתכתתה החבית:

היא - המגופה:

ושבריה - של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:

לא יספות - יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:

ואם זרק - מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:

זרקיה לגלימיה - בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכה א (עריכה)


מבעוד יום - גלי דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא:

קרומיות של מחצלת - שנפרדו מן מחצלת ישנה:

בר המדורי אסברא לי - בר המדורי פירש לי טעמו של דבר:

לכסות בה עפרא - עומד לכסות בו צואה אי נמי שלא יעלה האבק:

שירי פרוזמיות - טליתות כדאמר בסוכה (דף יא.): רמא תכילתא בפירזמא דאינשי ביתיה:

תנור ישן - שכבר הוסק וחרסיו קשים וחזו למלאכה:

הרי הן ככל הכלים - לקמיה מפרש פלוגתייהו וטעמייהו:

ועל כיסויו - של תנור שאינו צריך בית יד דבלאו בית אחיזה מטלטלין ליה ופלוגתא היא במתניתין דאיכא למ"ד בעינן בית אחיזה:

מעין מלאכה - כגון לכסות בהן פי חבית:

ואין עושין מעין מלאכתן - לאפות:

ואזדא ר"מ לטעמיה - דאמר במתניתין לא בעינן מעין מלאכתן:

דהאי תנור - העשוי כעין זה ששנוי במשנה זו שאני מביא לך שלא נתקן כל צרכו מתחילתו ונשבר קמיפלגי:

נתנו על פי הבור - תנורים שלהם עשוין כקדירות גדולות ואין להם שולים ומושיבו לארץ ומדביק טיט סביבותיו לעשותו עב שיחזיק חומו והיא קרויה טפילה והיא מגעת לארץ. ומתוך כך הבל שלו קיים ואם נתנו על פי הבור או על פי הדות שהיא כעין בור אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ונתן שם אבן בינו לבין דופן הבור לדוחקו שלא יפול ויהא עומד באויר:

ר' יהודה אומר - אם דופנותיו למעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופני התנור לדופני הבור שיעכב את היסק התנור אלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובים לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור והתנור ניסוק מלמעלה בתוכו מאור דרך שוליו או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון שקצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר טמא:

ואם לאו - אלא נסוק כשאר תנורים מתוכן טהור כדמפרש טעמא דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה ואין לך לקיים בו תנור וכיריים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא ביה:

טמאים הם וטמאים יהיו לכם - דכפל ביה קרא רבויא הוא שאע"פ שאינו מתוקן כל צרכו:

ההוא לאידך גיסא - האי יותץ לאו לאגמורי קולא אתא ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי אלא לאגמורי חומרא אתא דלא תימא כל התנורים העשויים כהלכתן ומחוברים לארץ הרי הן כשאר בתים וכקרקע דמי הואיל וחברן ולא לקבל טומאה קמ"ל יותץ דאע"ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא וכ"ש דמחוסר נתיצה:

בהיסק ראשון - שלא הוסק מעולם והיסק ראשון שנחלקו בו דההוא משוי ליה כלי כדתנן במסכת כלים (פ"ה): איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין בההיא פליג ר' יהודה ואמר דאינו ראוי ליעשות כלי:

אבל בהיסק שני - שמתחלה נעשה כשאר תנורים מחובר לארץ או לאבן עב והוסק שם ונעשה כלי וסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור וכאן נטמא מודה ר' יהודה דאיתרבאי מוטמאים יהיו לכם:

ואפילו תלוי בצואר גמל - אא"כ חלקו כדין טהרת תנור שצריך לשבור אף את חרסו ואינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו:

אמר עולא היסק ראשון לרבנן - דאמרי מריבוי דקרא ואע"ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה לא תימא נתנו ע"פ הבור דוקא אלא אפילו תלאו בצואר גמל והוסק שם היסק ראשון טמא:

מתקיף לה רב אשי - אדרבא דאוקי פלוגתא דטלטול שברי תנור ישן דלעיל בשברים דכי האי תנור דהוא גופיה לר' יהודה לאו מנא הוא:

כדאמרן מעיקרא - בעושין מעין מלאכה ולא מעין מלאכתן ושברי תנור מעליא קאמר ודקשיא לך אמאי נקט תנור ליפלוג בשברי כלי בהאי איצטריכא ליה ובעושין קצת מעין מלאכת אפייה כגון מעשה טפקא רעפים שקורין טובל"ש (טיולי"ש: רעפים) שמסיקין אותם ואופין בהן כך שברים אלו רחבים ומיהו אין להן תוך להסיקם מבפנים אלא מבחוץ כרעפים ולאו משום דבעי רבי מאיר מעין מלאכתן אלא משום דרבי יהודה נקט לה:

ור"מ לדבריו דר' יהודה - נקט תנור וקאמר לדידי אפילו עושין מעין מלאכה כדאמר במתניתין:

מעומד - בתנור אופין מעומד שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה ע"ג שוליו כרעפים שהן שוכבות על רחבן:

כיסוי דתנורי דמתא מחסיא - כיסוי תנור של אותו מקום לא היה להן בית אחיזה תנור מפני שפיו למעלה יש לו כסוי שלא יצא הבל שלו לאחר שהדביק בו הפת מכסהו:

מתני' האבן שבקירויה - דלעת יבישה חלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:

אם ממלאין בה ואינה נופלת - שקשורה יפה לפי הקירויה שויא כלי:

ואם לאו - הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל את הקירויה דשויא בסיס לאבן שנושאתה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכה ב (עריכה)


זמורה - של גפן:

שהיא קשורה בטפיח - פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין:

ממלאין בה - דשויא כלי להך זמורה:

ותלוי - שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ:

אין פוקקין בו - דמיחזי כמוסיף על הבנין:

בין כך ובין כך - בגמרא מפרש לה:

גמ' תנן התם - לקמן בהאי מסכתא:

האבן שעל פי החבית - והוצרך ליטול מן היין שבתוכה:

מטה - החבית על צדה והיא נופלת:

לא שנו - דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין חביות שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה מגביה ומטה על צדה והיא נופלת:

בשוכח - האבן עליה שלא במתכוין:

אבל במניח נעשית - החבית בסיס לאבן שהיא דבר האיסור ואין מטלטל את החבית:

ורב יוסף א"ר אסי - לקולא אמר ר' יוחנן לא שנו דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא:

אלא בשוכח - דלא נתכוין לעשותה כלי:

אבל במניח נעשה - האבן כיסוי לחבית ומגלה אותה כדרכה:

אשמעתין - על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי:

ממלאין בה - אלמא אבן נעשה כלי:

דהדקה - שקשרה יפה:

ואם לאו אין ממלאין - ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא וקשיא לדידי דאמרי לעיל במניח נעשה כיסוי לחבית:

ולא היא - לא קשיא לי דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות דהא נפלה והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי גלי דעתיה דלא חשיב ליה אבל כיסוי חבית הנחה משויא ליה כלי:

ואזדו לטעמייהו - ר' אמי ור' אסי:

נדבך של אבנים - אבנים סדורות ומוקצות לבנין:

מאי אמר להו - מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן:

צאו ולמדום - סדרו אותם והשיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי ור' אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה:

למדום - כדאמרי' במו"ק (דף יב.) עושה להם למודים לסדר נסרים על פי הבור:

ושפשפום - מן הטיט שיהו נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי:

סואר של קורות - הוה ולא אבנים:

סואר - סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו:

גשוש - עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן:

קפיד עליה - שלא יתעקם ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפי' לר"ש אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה:

שאינה קשורה לא - ואפי' יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה:

שגדרן לעצים - שחתכן להיסק:

צריך לקשור - מע"ש:

באביה - בגפן:

והא קא משתמש במחובר - ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר:

למטה מג' - סמוך לקרקע וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה מג' כדאמרי' בפרק בתרא דעירובין (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג' לא ישב עליהם:

גזירה שמא יקטום - שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות לישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה סגי:

שאין עושין אהל עראי - לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדסים להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרי' עירובין (ד' צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין:

להוסיף - כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכו א (עריכה)


בין קשור כו' - כלומר אפילו קשירה לא צריך:

והוא שמתוקן - מוכן מאתמול לכך:

א"ל ר' ירמיה - אמאי פשיט ליה מר לקולא:

לימא מר - דלא פליגי רבנן אלא אתלויה דרבי אליעזר בעי קשור ותלוי ואפילו קשור אם ראשו נגרר לארץ חשיב ליה רבי אליעזר כשומטו מן הקרקע ובונה בו לכתחלה ורבנן אמרי ליה בין תלוי בין נגרר פוקקין בו ובלבד שיהא קשור:

דאמר רבה בר בר חנה - בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה דמדמי לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן:

נגר - יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת:

הנגרר - כדמפרש שקשור בדלת אלא שראשו נגרר לארץ:

נועלין בו במקדש - דכיון דקשור בו מיוחד ועומד לכך וכבר נבנה בנין זה מבעוד יום ואין בו אלא גזירת שבות מדבריהם ואין שבות במקדש:

והמונח - שאינו קשור כלל אלא כשהוא שומטו מן החור מניחו ע"ג קרקע הלכך כשתוקעו בשבת בונה הוא ואיסורא דאורייתא הוא אף במקדש:

המונח מותר במקדש - דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא:

שקשור ותלוי - ראשו העליון אבל ראשו התחתון מגיע לארץ:

מאן תנא נגר הנגרר - אסור דבעי תרתי:

ר"א היא - דאמר גבי פקק החלון תרתי בעינן מכלל דר' יהודה כרבנן אלמא רבנן קשירה בעו:

כי האי תנא - דאפי' קשירה לא בעי כרבן שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן בהזמנה בעלמא ואע"פ שאינו קשור:

שהתקינו - שהזמינו: אמר רב יהודה גרסינן ולא גרסינן ואמר:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קכו ב (עריכה)


שיש להן בית אחיזה - בית יד:

ה"ג ואמר רב יהודה והוא שיש תורת כלי עליהן - שהכיסוי ראוי לתשמיש עצמו הוא דניטלין בשבת ואם אין תורת כלי עליו לא אמרינן כיסוי כלי הוה כלי ודלתות שידה תיבה ומגדל דתנא מתני' נוטלין יש תורת כלי עליהן דראויין לישב עליהן ולתת עליהן מזונות לקטן ולקמן מפרש אמאי בעינן בית אחיזה הואיל ותורת כלי עליהן אלמא לרבי יוחנן מידי דליכא תורת כלי עליו לא מטלטלין והאי קנה מאי תורת כלי עליו איכא אי משום דפותח ונועל בו אין זו תורת כלי עליו אלא תורת בנין:

וכ"ת הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו - שראוי להפך בו זיתים או לפצע בו אגוזים:

(תורת כלי עליו. אפי' אינו ראוי לדבר אחר): סבירא ליה כוותיה בחדא - דמתוקן ואע"פ שאינו קשור:

ופליג עליה בחדא - דבעי תורת כלי:

הלכה כרבי אליעזר - דבעינן קשור ותלוי:

מדבריהם למדנו - בפ' בתרא בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח והתם מפרש לה וקתני מדבריהם למדנו:

שפוקקין - את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי:

וקושרין - קשר שאינו של קיימא לכתחלה:

ומודדין - מקוה ומטלניות:

מאי דעתיך - דמותבת לרבי יצחק נפחא מהא מצי לשנויי לך הא מני רבנן היא ואי משום דקתני לה סתמא מותבת ליה דמדסתם לן כרבנן הלכתא כותייהו:

נגר הנגרר נמי סתמא - קתני לה וסתם לן בהא כרבי אליעזר דאסור:

מעשה רב - למילף מיניה דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא ש"מ הלכתא היא:

מתני' בכיסוי קרקע - כגון כיסוי בור ודות דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דילה דלמשקיל ואהדורי עביד:

גמ' א"ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהם - דכיסויין הללו חזו לתשמיש דעלמא אבל כיסוי כלי לא אמרינן כלי הוא:

ודכ"ע - משום דאוקמא ר' יוחנן בשיש תורת כלי עליהן איצטריכא ליה למימר דכי פליגי רבנן בכלים דחברינהו בארעא פליגי דאילו כלים דעלמא אע"ג דלית להו לכיסוייהן בית אחיזה מיטלטלי דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימי מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא בית אחיזה אלא בכיסוי כלים המחוברי' לקרקע כגון תנור וכירים הוא דפליגי משום דדמו במקצת לכיסוי בור ודות וגזרינן הני אטו הני:

פרק שמונה עשרה - מפנין


מתני' מפנין - אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעוד' או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת:

אבל לא את האוצר - מפרש בגמרא:

מפנין תרומה טהורה - כלומר ומהו מפנין דבר הראוי כגון אלו תרומה טהורה דחזי לבהמת כהן אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע"ג דבחול חזיא כדתניא בכל שעה בפסחים (דף לב.) שאם רצה כהן מריצה לפני הכלב בשבת וביום טוב לא חזיא דזו היא ביעורה מן העולם או להיסק או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביום טוב כדתנן (לעיל דף כג.) ואין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ואוקימנא טעמא משום דאין שורפין קדשים ביום טוב:

לוף - מין קטניות שאינו ראוי חי אפילו לבהמה:

לעורבין - כגון עשירים שמגדלין עורבין לגדולה:

זרדים - מין קנים הם שמזרדים כשהן רכים ואוכלים אותם:

גמ' ארבע מחמש - אם לא היה שם אלא כשיעור ה' קופות לא יפנה אלא ד' מהם שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו:

מאוצר גדול - ואם יש הרבה אין מפנין אלא חמש דחיישינן לטירחא:

מאי אבל לא את האוצר - שלא יגמור את האוצר לא מצית אמרת דהא מרישא שמעינן ארבע וחמש:

תחלה - אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או למאכל בהמתו דאם כן הוה ליה מוקצה ומתניתין רבי יהודה היא: