שבת קכג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · שבת · קכג ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

אפיקטויזין בשבת ורב ששת התם לאו אורחיה הכא אורחיה אמר רב ששת מנא אמינא לה דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ורב נחמן התם פקיד הכא לא פקיד:

מתניתין קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה אבין כך ובין כך ניטל בשבת:

גמ' אמאי פשוטי כלי עץ הוא בופשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה מ"ט דומיא דשק בעינן תנא משמיה דר' נחמיה גבשעה שמהפך בזיתים הופכו ורואה בו:

מתניתין ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין דחוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה:

גמ' אמר ר"נ האי אוכלא דקצרי כיתד של מחרישה דמיא אמר אביי החרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמי ת"ר בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרן של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא ועדיין בידו אחת אין בשתי ידיו לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת ואפי' בשתי ידים א"ל רבא מכדי התירו קתני מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו אלא אמר רבא והתירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ועדיין באדם אחד אין בשני בני אדם לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם איתיביה אביי מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה הכא במאי עסקינן מחמה לצל איתיביה ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו הכא נמי מחמה לצל אמר ר' חנינא) בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב (נחמיה יג, טו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות אמר ר' אלעזר קנין ומקלות גלוסטרא ומדוכה כולן קודם התרת כלים נשנו קנין דתנן זלא סידור הקנין ולא נטילתן דוחה את השבת מקלות דתנן חמקלות דקין חלקין היו שם ומניחו על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט (אמר) רבי אלעזר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח

רש"י[עריכה]


אפיקטויזין - להקיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות [היום] הרבה כדאמרינן בפרק חבית ואף על גב דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה היא אסור משום דמתקן גברא:

הכא אורחיה - והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו:

ליטול בה את הקוץ - אלמא תקוני גברא במידי דלאו לרפואה דליכא משום שחיקת סממנין שרי:

פקיד - הקוץ הזה אינו מחובר בו אלא מופקד ונתון שם והוצאה זו אינו תיקון:

הכא לא פקיד - ודמי למלאכה שמסדרן ומכניסן למקום חבור:

מתני' קנה של זיתים - לאחר מסיקתן צובר במעטן ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיען לבית הבד:

אם יש קשר בראשו - כעין פקק של קנה קולמוס:

מקבל טומאה - דכלי הוא לפי שעב בראשו קצת:

ואם לאו - לא דמי לכלי ובגמרא מפרש לה:

גמ' ואמאי - כי יש בו קשר בראשו נהי נמי דקשר משוי ליה מנא. מיהו פשוטי כלי עץ הוא שאפילו חלול הוא. אין חללו עשוי לקבל כלום:

הופכו ורואה - בחלל ראשו שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיעו לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו ואם לאו. שאין קשר בראשו. אין השמן נראית שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך לאו לקבל הוא עשוי והוי פשוטי כלי עץ ובין כך ובין כך. ניטל בשבת דהא כלי הוא להפוך בו זיתים:

מתני' מסר הגדול - מגירה גדולה שעשויה לקצוץ קורות:

ויתד של מחרישה - הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה קולטר"א (קנקן של מחרשה (היתד הפולחת את הקרקע)) בלעז דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת:

גמ' אוכלא דקצרי - כלי נחושת העשוי כנפה נקבים נקבים והוא של כובסים ונותנו על הבגדים ומזלף בו המים עליהן וי"מ שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים:

חרבא דאושכפי - סכין של רצענין:

וסכינא דאשכבתא - סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר:

חצינא - דולויר"א (דולידויר"א: מעצד (מעין גרזן)) כל הני קפדי עלייהו משום דמפגמי ומקצי להו בידים:

ג' כלים - ותו לא ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה:

מקצוע - איזמל שמחתכין בו דבלה יעשהו במקצועות מתרגמינן באיזמליהון (ישעיהו מד):

זוהמא לסטרון - כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה:

וסכין קטן - שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין דהני תדירין בתשמיש:

התירו - עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו:

עד שאמרו - עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו':

התירו - לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו:

וחזרו והתירו - את אלו לצורך מקומו:

וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור - והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו:

כל הכלים - הללו שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל קורנס של נפחים שנינו דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו:

א"ל רבא מכדי - לצורך התירו בפעם ראשונה:

מה לי גופו מה לי מקומו - תרווייהו צורך נינהו:

מחמה לצל - שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה:

עד שאמרו - היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי' גדולים ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפי' מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו:

אין מטלטלין אותה - בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה לצורך מקומה קאמר אלא לדידך אמאי:

משנה זו - דלעיל בראשונה היו אומרין ג' כלים ותו לא משום דהוו מזלזלים בשבתות דכתיב בימים ההמה וגו':

קנים ומקלות כו' - משניות הן כדמפרש ואזיל:

קודם התרת כלים - מנין האחרון שהותרו כולן לצורך גופן לאביי ולרבא אף לצורך מקומו:

לא סידור הקנים - שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו:

ולא נטילתן - מן המערכה ישנה:

דוחה את השבת - אלא נכנס בע"ש ונוטל הקנים ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן זו נשנית קודם היתר מנין הראשון דהא מלאכתן להיתר וקאסר להו לצורך גופן:

מקלין דקין וחלקין היו - בעזרה בפסח שחל להיות י"ד בחול:

תוספות[עריכה]


וסכינא דאשכבתא. פירש בקונטרס סכין שהקצבים מקצבין בה בשר וי"מ סכין ששוחטין בה שמקפיד שלא תיפגם ויש ליזהר שלא לטלטלו אפי' לצורך גופו דהוי כיתד של מחרישה דאפי' ר"ש מודה כדאמרינן בסוף מכילתין (דף קנ'.):

מקצוע של דבילה. לא חשיב אלא כלים דלאו בני קיבול דהא פשיטא דכוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין:

איתיביה אביי מדוכה. בשלמא לדידי מוקמינן לצורך מקומו וה"מ לשנויי כר' נחמיה כדשני לעיל ואביי נמי הוה ידע דהא משני ליה רבה הכי לעיל אלא פריך לרבא אולי יאמר תירוץ אחר ורבא לא בעי לשנויי כר' נחמיה דלית הלכתא כוותיה ורבה דמשני ליה כר' נחמיה משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם בשום ענין:

הכא נמי מחמה לצל. והא דנקט לקצב עליו בשר אע"ג דלצורך גופו ומקומו נמי שרי לאשמעינן דאפילו בהא פליגי ב"ש דלא שרו מחמת שמחת יו"ט:

לא סידור קנים. אע"ג דאין שבות במקדש כמה שבותים אשכחן במקדש שגזרו פעמים לצורך כי הכא בקנים ומקלות לפי שהיו מחללים את השבת:

הרי היא ככל הכלים. אע"ג דקודם התרת כלים נשנית איכא למימ' ככל הכלים כעין כוסות וקערות:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז (עריכה)

יא א מיי' פ"כו מהל' שבת הלכה ז:

יב ב מיי' פ"א מהל' כלים הלכה י:

יג ג מיי' פ"ב מהל' כלים הלכה ב:

יד ד ה מיי' פ"כה מהל' שבת הלכה ט , סמ"ג לאוין סה , טור ושו"ע או"ח סי' שח סעיף א:

טו ו מיי' פ"כה מהל' שבת הלכה ג , טור ושו"ע או"ח סי' שח סעיף ג וסעיף ד:

טז ז מיי' פ"ה מהל' תמידין ומוספין הלכה יא:

יז ח מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה יד: