רש"י על הש"ס/שבת/פרק יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קז א (עריכה)


גמ' תחת כנפיו - תחת כנפי כסותו ואין יכול לצאת שננעל בפניו מאליו:

יושב ומשמרו - כן ואינו צריך לפתוח לו חלון דאינו אלא שומר:

לנועל את ביתו - דכל אדם עושין כן:

המפיס - מבקע מורסא קויטור"א (כווייה (פצע מזוהם)) :

אם לעשות לה פה - בתוספתא תני הכי אם לקולפה ולעשות לה פה כדרך שרופאים של עכשיו עושין דמתקן לה פתח:

חייב - משום בונה פתח או משום מתקן כלי מה לי לתקן מכה מה לי לתקן כלי:

ואם להוציא לחה - של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד:

פטור - ומותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזור בה שבות משום צערא:

ומחט של יד - ניטלת בשבת:

ליטול בה את הקוץ - והיינו דומיא דלחה דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם מיד וקאמר ניטלת לכתחילה מחט של יד היא מחט שתופרין בה בגדים ומשום דקתני בהדה ושל שק לפתוח בה את הדלת קרי לה להאי מחט של יד:

קערה - של חרס:

כופין - לכתחילה ולא שיכבה את הנר ואשמעינן דכלי ניטל להצלת דבר שאינו ניטל בשבת:

על עקרב שלא תשוך - ואע"ג דממילא מתציד:

פרק ארבע עשרה - שמנה שרצים


מתני' שמנה שרצים - החולד והעכבר וגו' (ויקרא יא):

הצדן - חייב שבמינו ניצוד:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור כדמפרש בגמרא והויא ליה חבורה שאינה חוזרת והויא ליה תולדה דשוחט. לוי"ה. ל"א כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו דחייב משום צובע:

ושאר שקצים ורמשים - כגון תולעת ונחשים ועקרבים:

החובל בהן פטור - דאין להם עור:

שלא לצורך פטור - דאין במינו ניצוד והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה ור' שמעון היא כדמוקי לה בגמ':

חיה ועוף שברשותו - פטור אם צדן שהרי ניצודין ועומדין:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור:

גמ' שמונה שרצים יש להן עורות - ופליג אדרבנן דאמרי בהעור והרוטב האנקה הכח והלטאה והחומט עורותיהן מטמאין בכעדשה כבשרן אלמא הני ארבעה לית להו עור:

אלה הטמאים - בתר והאנקה והכח כתיב ודרשינן ה' יתירה דהטמאים לרבות שעורותיהן כבשרן וכתיב אלה למעוטי הנך דקרא קמא החולד והעכבר והצב:

אפילו רבנן מודו - דיש להן עור:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קז ב (עריכה)


למה שמנו חכמים - בשחיטת חולין אלו שעורותיהן כבשרן והא ודאי משבשתא היא אדרבה למה שמנו חכמים אין להם עור דהא עורותיהן כבשרן קאמרי:

ואמר אביי הכי קאמר אין עור חלוק מבשר - אלא לאותן ד' שלא מנו חכמים חולד ועכבר וצב ותנשמת אבל האנקה הכח והלטאה והחומט אין עורן חלוק מבשרן ולא הוי חבורה ומ"מ קשיא לרב:

א"ל רבא והא למה שמנו קאמר - ולא טעי תנא בין מנו ללא מנו:

אין עור מטמא כבשר כו' - והכי קאמרי ליה דקאמרת לענין שבת יש להן עור אבל לענין טומאה עורותיהן כבשרן דאיתרבו מהטמאים אין עור מטמא כבשר אלא לאותן ארבעה שמנו:

מכלל דר' יוחנן כו' - בתמיה והא קתני התם גבי טומאה דכל ח' שרצים לר' יוחנן בן נורי יש להן עורות:

תריץ הכי - סמי מברייתא אלא ותני אין עור למה שמנו חכמים ומיהו לרב לא תקשי דהכי קאמרי ליה לענין שבת מודינא לך דהחובל בהן חייב אבל לענין טומאה פליגא דאין עור לאותן ד' שמנו:

בשרצים שיש להן עורות - לאותן ד' שלא מנו:

נצרר הדם - נאסף ונקשר במקום אחד שוב אינו חוזר ונבלע:

מאן ת"ק - דהך מתניתא דאמר בשרצים שיש להן עורות דמשמע דיש מהן דפטור: רבי יהודה היא דלענין טומאה לא יליף מאלה הטמאים אלא ההוא דאית ליה גישתא שעורו עב ויש לו עור ממש אינו כבשר ושאינו עב הוי כבשר והלטאה משום דעורה עב משוי ליה כחולדה בהעור והרוטב הלכך לענין שבת נמי לאו עור הוא בשלש מהן אנקה וכח וחומט אבל לרבנן דהעור והרוטב שמנו הלטאה בהך שעורותיהן כבשרן אלמא דטעמייהו לאו משום עור ולאו עור אלא משום דרשה דקרא לענין טומאה הוא דפליגי משום קרא אבל לענין שבת מודו דודאי עור הן:

דברי ר' יוחנן בן נורי - דקתני בההיא ברייתא דלעיל לענין שבת כיון דלא איפלגו רבנן עליה אלא לענין טומאה דברי ר' יוחנן בן נורי ומחלוקתו מיבעי ליה:

מנין לחבורה שאינה חוזרת - ולמילף דההיא דחוזרת לאו חבורה היא כגון הנך דאין להן עור שנצרר בו הדם חבורתו חוזרת לקדמותה או מכה קטנה שלא נצרר הדם:

אילימא דקאי ריקמי ריקמי - ונמר ממש אמר קרא שהוא מנומר בגוונים:

אלא ככושי כו' - והאי נמר לשון תמורה היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כלומר וימיר חבורת עורו לחזור לקדמותו שלא יתקשה העור במקום המכה:

גמל - משום דגדול הוא נקט ליה:

מאילים - אילים מאדמים שנשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן:

והא אמר מר - בשמעתא קמייתא דמס' ע"ז:

ביצי כינים - קס"ד כינים קטנים כשיוצאים מביציהן:

הטפויין - שירוץ (שיירונ"ש: חרקים זעירים ביותר (אקריות הגבינה?) [מאז מהדורת סונצינו נהפכה המלה הלועזית מתוך טעות למלה העברית "שירוץ" מחמת העניין]) הטפויין וביצי כינים מתניתא היא ולא ידענא היכא תניא:

הצד פרעוש - ממקום שאינו ניצוד ועומד כגון מעל גבי קרקע או מבגדיו מבחוץ:

להוציא ממנה לחה - מלאכה שאינה צריכה לגופה היא שהפתח היא המלאכה וזה אין צריך להיות כאן פתח מעכשיו:

הצד נחש - נמי הצידה היא המלאכה וזה אינו צריך לצידה אלא שלא תשכנו ואם יודע שתעמוד ולא תזיקנו לא היה צד:

השולה דג - שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום:

כסלע - כרוחב סלע:

חייב - משום נטילת נשמה דתו לא חיי:

עביד רירי - שנוגעין בו וחוט הרירין נמשך מן האצבע:

דלדל - עקר שהפילתו על ידי דלדול זה:

בר המדורי אסברא לי - טעמא דהא מילתא:

כשותא - הומלון (כְּשׁוּת (צמח, שממנו מכינים את הבירה)) וגדל מתוך ההיזמי מריח הקרקע שההיזמי יונק ממנו:

מיחייב - ואף על פי שאינו מחובר לקרקע כדאמרינן בעלמא (עירובין דף כח:) מאוירא רבי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קח א (עריכה)


פיטרא - פטריות בולי"ן (בוליי"ץ: פטריות) :

מאונא דחצבא - פעמים שהוא גדל בשפת הדלי ממים:

ושאינו נקוב פטור - משום דלא מחובר בקרקע עולם הוא:

לאו היינו רביתיה - דאין דרך זריעה שם אבל אלו שאמרנו הוא עיקר גידולן:

נקבי נקבי - מקום מושב נוצה:

לא ניכתוב - דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקת:

בכנפיו - בעולת העוף משתעי שישסענו בעוד כנפיו בו ומקטים כנפיו כל כנפי הגוף בלו"ש (פלומי"ש: נוצות (הגדולות) [להבדיל מהפלומה שהן הנוצות הקטנות המכסות את כל הגוף]) בלע"ז נוצה הוא הדקה שהיא בבשר כמין צמר שאין לה שרשים קשים:

להכשיר את העור - לימדך הכתוב שאינו צריך הפשט כעולת בהמה שפסל בה את העור:

פירצי - היינו נקבי:

מאי אם יבא אליהו ויאמר - היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא:

והתנן עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת - לפי שאין מקבלין טומאה כדתניא בת"כ עור יכול עורות שבים כו' ועצמות הדג נמי דכלי עצם דמקבלים טומאה מכל מעשה עזים ילפינן לה להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים אבל דגים לא וכל שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ומשנה זו במס' כלים:

דהוו דלו - גליהן מגביהן:

לאקבולי אפיה - לעשות מחיצה סביביו כשהוא נפנה על דופני הספינה שלא יראה גילויו. ע"א לקנח:

ועכירי - ענין צער משום צערו שאף הוא עכור ומפני שלא היה רוח מנשבת וראה המים נעשין גלין הבין שלכבוד אדם גדול הוא והנהר היה משוך מא"י לבבל:

תהי - הריח בו בקנקנו אם יין הוא או החמיץ כמו בת תיהא דאמר גבי יין נסך (ע"ז ד' סו:) כלומר בדקהו אם חכם הוא אם לאו:

מנין לדם שהוא אדום - דגבי נדה דם כתיב ותנן (נדה דף יט.) ה' דמים טמאים באשה וכולן משום דמראיתן אדומה אף על גב דשחור תנא בהו אמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה:

ונאמר להלן ערלתו - גבי נטיעה (ויקרא יט):

תמה - באותיותיה ערלתו:

ואין דנין ערלתו מערלת - דאין זו אמירה תמה שאינו מפורש בתוך התיבה ערלת מה:

תיפוק קרנא בעיניה - הבין בו שלנסותו בא:

אוכליה נהמא דשערי - כדי לשלשל דרופא היה שמואל:

ולא אחוי ליה בית הכסא - שמתוך כך מתהפך ומתבלבל הזבל במיעיו ומתמוגג כולו:

ונכרכות - האיגרות:

בשערן - של אלו ואחר כך מכניסן בדפוסי הקציצה שלהן:

אספקלטור - שר הטבחים בלשון יוני:

זה שהרגו מלך - ואלו לקו ע"י בוראן:

קאלוס - משובח טעם זה:

מתני' הילמי - שלמוייר"א (שלמויר"א: מי מלח (של שימורים)) :


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קח ב (עריכה)


אבל עושה כו' - מפרש בגמ':

והלא הוא הילמי בין רב בין מעט - ואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים:

ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה - קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:

גמ' מאי קאמר - מאי הילמי ומאי מי מלח:

לאסור או להתיר - האי דקאמר שניהן שוין לאיסור או להיתר:

כבשין - ירק שכובש להתקיים:

גיסטרא - כלי שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:

שהביצה צפה בהם - כח המלח מעכבת מלשקוע:

למורייסא - של דגים:

אין מולחין צנון וביצה - ג' וד' חתיכות יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקון:

מריש הוה מלחנא פוגלא - בשבתא:

פוגלא - צנון:

כשרי - תילין גבוהים עיגול על עיגול:

מימלח לא מלחנא - שתים יחד:

טבולי - בשעת אכילה מטבילנא ואכילנא:

קליפה חיצונה - דביצה היא החלבון אלא איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה נקט בה נמי לשון קליפה:

אין יוצאין מבני מעים - שמתקשרין ומתקשין ונעצרין:

לא טבע גברא בימא דסדום - מפני שהמים מלוחין וכח מליחתן מעכבו מלטבוע:

והפוכה מילה - דברים האמורים בה הפוכין:

כשורא טבע - בתמיה:

מהו למימשי מהני מיא גרסינן - מי אסור משום רפואה דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום שחיקת סממנין ואלו מרפאות את העין:

שפיר דמי - דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד אף על פי שמרפאין שרי דטעמא דרפואה דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק סממנין דדמי לטחינה שהוא אב מלאכה:

מהו למימץ ולמפתח - לשון אין מעמצין את המת (לקמן דף קנא:) עוצם עיניו כשהוא רוחץ מהן בשבת מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס מהן לעין:

כיוצא בו שמעתי - דהיכא דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא טבע גברא בימא דסדום נפקא לן מינה הא כיון דמליחי טובא. מסו ואסר למימץ ולמפתח:

זימנין א"ל וכו' - שקבל משניהם:

ותרוייהו - רב מתנה ומר עוקבא:

משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרי - תרתי מילי אמור חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא משמיה דלוי:

חד אמר - או אבוה דשמואל או לוי:

יין בתוך העין - דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא:

על גב העין מותר - דאמרי לרחיצה בעלמא עבדי:

רוק תפל - שלא טעם כלום משניעור משנתו:

אפילו על גב עין אסור - דמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

וליטעמיך כו' - א"כ לוי ולא חדא אמר בתמיה והא חדא משמיה אתמר כדאמרן:

שורה - במים:

קילורין - לוזי"א (משחה לעין חולה) בלע"ז:

ונותן ע"ג עיניו - דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין:

כולי האי ודאי לא שרא - דמוכחא מילתא: מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (דף נה. ובמועד קטן דף טז.):

טיפת צונן - לתת בעיניו:

ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - נמי מאירה העינים:

הוא היה אומר - ר' מונא:

יד לעין - שחרית קודם שיטול ידיו:

תיקצץ - נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן:

לחסודה - ריבדא דכוסילתא פלימא"ה (פלימיא"ה: איזמל (להקזת דם)) בלע"ז:

לפי טבעת - נקב הרעי שעגול כטבעת:

תיקצץ - ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קט א (עריכה)


לגיגית - שמטילין בה שכר:

תיקצץ - דלא תיגע קודם נטילת שחרית:

יד - לעין מסמא קודם נטילה:

יד - לאזן מחרשת:

יד - לפה או לחוטם:

מעלה פוליפוס - ריח החוטם והפה ול"נ דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה אלא משום דמביא לידי קרי ובמסכת נדה (דף יג:) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ תנייה נמי גבי הנך וכן יד לפי טבעת למשמש בה תדיר מביאתו לידי תחתוניות:

בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה:

ומקפדת - בנטילתו לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה ג' פעמים על ידיו:

פוך - אם נותנו בעיניו:

מעביר בת מלך - אם הזיקה לעיניו:

עלין - כך שם העשב:

אין בהם משום רפואה - באכילתו להאיר העינים דלא מסו:

כוסברתא - אלייאנדר"א (אליינדר"א: כוסבר) :

אפילו לדידי - דמאור עינים אנא קשה לי לכאב העין אם אוכלנו:

גרגירא - אורוג"א ([[:קטגוריה:{קטן (אורה [צמח המובא במלכים, ומכונה היום בן|{קטן, (אורה [צמח המובא במלכים, ומכונה היום בן]][[קטגוריה:{קטן (אורה [צמח המובא במלכים, ומכונה היום בן]])} :

אפילו לדידי - דמאור עינים אנא מעליא לי:

כל מיני כשות שרי - למיכל בשבת כדתנן במתני' כל האוכלים אוכל אדם לרפואה דלא מוכחא מילתא:

לבר מטרוזא - שאין אדם אוכל אלא לרפואה ומוכחא מלתא:

שריקא טויא - לשרוק ולטוח שמן וביצים מגולגלין על הצלי כשהוא חם משחשכה שרי ובלבד שלא יהא רותח כדי לבשל ולא אמרינן דמי למתקן:

פיעפועי ביעי - לטרוף ביצים מגולגלין בקערה:

אסור - דמתחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה:

עבדא ליה - שריקא טויא:

לרבך - זעירי:

משמרת - שמסננין בה שמרים:

כיון דמשתתי הכי - שראוי לשתותו כמו שהוא בלא סינון:

דמיתכיל הכי - בלא שירקא:

שנגפה - שנכשלה ולקתה לשון פן תגוף (תהלים צא) דם מגפתה (מכשירין פ"ו מ"ח):

צומתה ביין - לשכך הדם:

דמפנקי - מעונגין הן וכל דבר שהוא חזק קצת קשה לבשרן וצומתה:

דדריכא ליה חמרא - חמור דרך לו על רגלו:

שאני - שמכתו קשה ומסוכן ומחללין עליו את השבת:

רוחצין במי גרר - ואע"פ שהן מלוחין קצת דרך לרחוץ בהן בחול ולא מוכחא מילתא דלרפואה היא:

אבל לא בים הגדול - לקמן מפרש טעמא:

ולא במי משרה - ששורין בו פשתן ואין דרך רחיצה בהן אלא לרפואה דמסו וכן בימה של סדום דמליח טובא ואין רוחצין בה אלא לרפואה ומוכחא מילתא:

הא - דקתני רוחצים בים הגדול ר"מ היא דמשוי כל הימים כי הדדי ולא מפליג בין ים הגדול לשאר הימים:

והא - דתני אין רוחצין רבי יהודה היא דמפליג בין ים הגדול לשאר ימים:

כל הימים כמקוה - לכל תורת מקוה ואין להם תורת מעיין ומה בין מקוה למעיין המעיין כשר לטבילת זב והזאת צפור מצורע דמים חיים הן ולקדש מי חטאת דבכולהו מים חיים כתיב בזב כתיב (ויקרא טו) ורחץ בשרו במים חיים במצורע כתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים במי חטאת כתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי ומטהר טמאים הטובלים במימיו כשהן זוחלין ומקלחים שהרי זה דרכו של מעיין כל עצמן זוחלין הן ומקוה שהן מים מכונסין אם הטביל במימיו דרך זחילתן במקום קטפרס אינה טבילה עד שיהא במקום אשבורן שלו קווין ועומדין והכי תניא בתורת כהנים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן זהו פירוש מטהר בזוחלין בכל מקום ואני לא שמעתיו כן ואין המקוה כשר לטבילת זב ולהזיית מצורע ולקדש מי חטאת וכל הימים כמקוה שהכתוב קראן מקוה:

רבי יהודה אומר - לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית:

ולא נאמר ימים - בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכים אל הים:

רבי יוסי אומר כל הימים - וים הגדול תורת מעיין מים זוחלין עליהן לענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהן וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קט ב (עריכה)


אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה - ומשום קרא:

לענין שבת - דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו:

הא דאישתהי - בגוייהו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין:

הא דלא אישתהי - אלא רחץ ויצא מותר:

בתרייתא - דקתני רוחצין בדלא אישתהי:

חטטין - מאלנ"ץ (פצעים) :

שלא נשתהי - בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא:

ביפין - שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה:

ברעים - אין רוחצין דמוכחא מלתא דלרפואה ותרוייהו בדאישתהי:

מי המשרה אמי המשרה לא קשיא - הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא במי המשרה הא דאישתהי הא דלא אשתהי:

מתני' איזביון - מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה:

אבל אוכל הוא את יועזר - שהרבה אוכלין אותו כשהן בריאין (באוצר מובא כאן הלעז פוליו"ל, שפירושו: סוג של נענע [ולא כתב היכן מצאו]) :

ממי דקלים - מפרש בגמרא:

וכוס עיקרין - משקה שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים ובגמרא מפרש ליה:

מפני שהן לירוקה - לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים:

לצמאו - אם אינו חולה:

גמ' אמר רב יוסף אזוב - דאורייתא שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא בר המג:

איזביון - דמתניתין הוא שקורין אברתא בר הינג ויש מרבותי מפרשים בר המג שגדל במקום גמי בר הינג שגדל בין ההגים רונצ"ץ (רונצי"ש: קוצים) :

עולא אמר - אזוב דאורייתא הוא מרוא חיורא בלע"ז שלוי"א (שלי"א: מרווה (צמח)) :

שומשוק - הוא אזוב דאורייתא:

ג' קלחים - דאגודה כתיב ואין אגודה פחות מג':

ובהן ג' גבעולין - בכל קלח ג' גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס:

לקוקייני - תולעים שבבני מעים:

דחליף עליה מ' יומי - משנטחן:

פותנק - בלע"ז פולא"ל (פוליו"ל: סוג של נענע) :

לארקתא - תולעים שבכבד:

ממאי הוי - החולי:

מאומצא - בשר בגחלים:

אליבא ריקנא - קודם אכילה:

ומגירי דרובייא - לולבי תילתן כעין לולבי גפנים:

רוביא - תילתן פינגרי (פינוגר"י: חילבה (גרגרנית יוונית, צמח המשמש לתבלין)) :

ומשתי מיא בתרייהו - האוכל אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו מים:

ואי לא - אי לית ליה פותנק א"נ אכליה ולא איתסי:

תחלי - שחלי כרישו"ן (קרישו"ן: שחליים) :

לימוץ גרמא - יהא מוצץ אבר יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו:

גורדא דאסינתא - קליפה גרודה מן הסנה:

מעילאי לתתאי - שתהא גרודה מלמעלה למטה:

דלמא נפק - התולעים:

איידי פומיה - דרך פיו:

בי שבבי - בין השמשות בחשכותא דשמשי. ל"א בי שבבי בבית אחד משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא קשה לו:

נסכרינן לנקבים דיליה - יסתום נחיריו שלא יריח ל"א יסתום נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח המשקה מגופו:

מפני אפשיחה - מקום שנפשח הדקל אישברנקי"ר (אישינבריי"ר: לגזום, לדלל) :

חוטרא יחידאה - עץ הגדל יחידי בלא ענף:

לגילוייא - מי ששתה מים מגולין:

חמשה כלילי - וורדין:

כוסאתא דשיכרא - כוסות:

עד דקיימי אאנפקא - שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נח:):

ושגרא תנורא - הסיקה תנור:

וגרפתיה - מגחלים שיצטנן קצת:

ואותבה לבינתא בגויה - שישב עליה ולא יכוה:

ונפק מיניה - הקיא הארס שבלע:

הוצא - עלה של לולב:

אתרוג חליתא - מתוק:

ולחייקיה - לגויה יחקוק בתוכו חקק:

וליתבה בי מיללי דנורא - מניחו ע"ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש:

בני מ' יום - שעברו עליהם מ' יום. ל"א של תינוק בן מ' יום:

ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד ושמו ברזינא מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא:

רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב:

פלגא ריבעא לגילויא - חצי לוג:

רבעא - לוג:

אניגרון ואבנגר ותירייקי - מים שנשלק בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא ותירייקי צרי:

אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו:

גובי - חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו"ץ (טרונצונ"ש: קטעים) בלע"ז:

דטרקיה - נשכו:

עוברא דחמרא חיוורתי - עובר הנמצא במעי חמורה לבנה:

דלא אשתכח טרפה - האם: בר


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קי א (עריכה)


קשא - ממונה למלך וישראל היה:

דילמא חיויא דרבנן - שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה:

אין רבי - אין רבינו כך היה:

דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק - שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א (אישקיליט"א: פעמון) וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:

דכרכיה - נכרך סביבותיו:

וליסחוף דיקולא - סל:

ארישיה - דחיויא למעלה מראשו:

וליהדקיה מיניה - יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:

וכי סליק - הנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו:

דמיקני ביה חיויא - כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו:

לירכביה ארבע גרמידי - שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם:

לישואר נגרא - חריץ של מים ידלוג:

ארבע חביתא - שלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו:

בי כוכבי - במקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו:

שחפי - ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו:

בי חלתא - בין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו:

אי יהיב דעתיה עלה - לתאות תשמיש:

תשלח מאנה - תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה:

מאי תקנתא - אי יהיב דעתיה עלה:

תשמש קמיה - עם בעלה ותתגנה בפניו:

ותשדי ביה - ותזרק ביה:

דשתנא אנא - דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא:

דעייל בה חיויא - כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום:

ליפסעה - יפסקו את רגליה זה מזה:

אתרתי חביתי - מקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה:

ונישדי אגומרי - כי היכי דניסליק ריחא:

אגנא תחלי - סל מלא שחליים:

ריחתנא - שיש לו ריח טוב:

וליתבו התם - על גבי קרקע תחת מושבה:

וליטרוקינהו בהדדי - היין והשחליים כדי שיעלה הריח:

צבתא - איטנליי"ש (טינליי"ש: צבת) :

דאי לא - קלי ליה הדר עילוה:

לאיתויי טחול לשינים - ואע"פ שקשה לבני מעיים:

כרשינין לבני מעיים - ואע"פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות (דף מד:) סד"א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ"ל:

צלפים - פרי של צלף קפריי"ר ([[:קטגוריה:{קטן (שיח|{קטן, (שיח]][[קטגוריה:{קטן (שיח]])} :

תלאי - דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י:

כסא קמא - דשתו מהנהו מיא:

מרפי - זבל שבמעים במקצת:

אידך - כוס שני:

משלשל - מאד:

היכי דעיילי - צלולים:

הכי נפקי - שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים:

והוא דלא רגיל - למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום:

רב יוסף אמר זיתום המצרי - הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי:

תלתא קורטמי - כרכום:

סיסני - כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי:

בין דבחא לעצרתא - בין פסח לעצרת:

דקמיט - עצור:

קומא אלכסנדריא - שרף אילנות של אלכסנדריא:

גביא גילא - אלו"ם (צָריף (אלום. מלח גבישי המורכב בעיקר מגפרת האשלגן ומגפרת החמרן, ובימי-הביניים היו משתמשים בו שימושים רבים)) בלע"ז:

כורכמא רישקא - כרכום של גן קרו"ג אוריינטל (קרו"ג אוריינטי"ל: כרכום (קורטם?) מזרחי) הגדל בגנים:

לזבה - הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא:

ולא מיעקרא - אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי:

לירקונא תרי - מינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו:

ומיעקר - מלהוליד:

לזבה תלתא בחמרא - הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל:

ואי לא כו' - כולהו לא מעלי אלא לזבה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קי ב (עריכה)


קפיזי - כלי מחזיק ג' לוגין:

שמכי - בצלים:

פרסאי - גדולים הם:

קום מזוביך - חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד):

וליבעתה - יבעתנה בלי ידיעתה פתאום:

בונא - מלא אגרוף:

מוריקא - כרכום:

שבליתא - תלתן פנגרי"ג (פינוגר"י: חילבה (גרגרנית יוונית, צמח המשמש לתבלין)) :

שיעי דדנא - מגופת חבית:

ולשייפיה - לכשישורו במים:

פשטינא - עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע:

חרנוגא - מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים:

היגתא רומיתא - מין הגא הוא שנקראת רומי"ת:

וליסבה בשחקי דכיתנא - יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ:

דעמר גופנא - קוטו"ן (כותנה) :

ליכרי שב בירי - שבעה גומות:

שבישתא דערלה - זמורות של כרם ילדה:

ולינקטה כסא דחמרא - יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא:

ולוקמה מהא - מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך:

קמחא דסמידא - קמח סולת:

וליסכה - יסוכו אותה ממנו:

דנעמיתא - בת היענה:

ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה - כלומר יין הרבה תשתה תמיד:

שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי - שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה:

אי נקטא - לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד:

לירקונא - דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר:

ואי לא - דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני:

רישא דשיבוטא - ראש דג ששמו שיבוטא:

דמילחא - שהוא מלוח:

מוניני דקמצי - ציר חגבים:

דנקירי - מין עופות קטנים:

ולישייפיה - ישפשפוהו בו:

בין תנור לגודא - בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי:

הרוצה שיחממנו - לזה:

יקנחנו בסדינו - יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה:

עבד ליה רב כהנא - רפואה זו של סדין:

קירא דנישתרופי - שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת:

אהלא - אלויין (אלואי"ן: אלוואי, אָהָל) :

תולענא - אדום:

עילא בר חמרא - עייר בן אתונות:

וליגלח - החולה:

מציעתא דרישיה - אמצעית ראשו:

ולישבוק ליה דמא מאפותיה - יקיז לעייר ממצחו:

ולותביה ארישיה - ישפך הדם על התגלחת:

ולזדהר מעיניה - שלא יכנס מדם זה בעיניו:

רישא דברחא - של איל:

דמנח בכבשא - כבוש בחומץ או בציר:

דבר אחר חוטרנא - חזיר טלוא בחברבורות מנומר:

מכבתותא דמישרי - מאמצע הערוגה שהם חריפים:

אושלן גלימיך - השאילני הטלית:

ואיגני בה - ואישן בה:

קלי - מעט:

איכריך גנא - נכרך בה וישן בה:

נפל פורתא פורתא - קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות:

ומי שרי - לשתות כוס עיקרין:

לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו:

ומסתרס מאליו - ואע"ג דסירוס אסור בידים:

והא אמר רב אשי - דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור:

אלא בסריס - הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קיא א (עריכה)


הכל מודים - אע"פ שנחלקו בבכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין דהוי מטיל מום בבעל מום ואיכא למאן דשרי להקיזו ולעשות בו מום מודין הם במחמץ מנחה אחר מחמץ שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ:

דכתיב לא תאפה חמץ לא תעשה חמץ - אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה וחייבין עליה בפני עצמה כו' והכל מודים שאם לשה הראשון בחימוץ ובא השני וערכה בחימוץ והשלישי אפאה כולם חייבין:

כורת - שאינו נותקן לגמרי אלא חותכן ותלויין בכיס:

אלא בזקן - שפסק מלידה:

והא אמר ר' יוחנן - בפרק מי שאחזו במסכת גיטין:

הן הן החזירוני לנערותי - הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש ואמר ר' יוחנן לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי לתשמיש אלמא זקן מוליד:

אלא באשה - שאינו מצווה בפריה ורביה כדאמרי' ביבמות פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין דרכה של אשה לכבש:

מתני' מטבל כדרכו - מאכלו ופתו בחומץ:

לא יסוך בהן יין וחומץ - דאין אדם סך אותו אלא לרפואה:

אבל לא שמן וורד - לפי שדמיו יקרין ואינו מצוי ומוכחא מילתא דלרפואה עביד:

שכן דרכן לסוך בחול - בלא מכה:

גמ' קיוהא - יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים:

ליכא מכה מרפי - צומת הבשר והשינים נרפים רחוקין זה מזה דשיילצי"ר (דישילציי"ר: לחלוץ [מלה במלה: לחלוץ נעליים, אבל כאן הכוונה לרופף את החניכיים, שהיו דבקים יותר מדאי בשיניים]) מתחלצות:

לא יגמע ופולט - דמוכח דלרפואה היא:

לפני טיבול - לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו ולאחר טיבול אסור הכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו:

ונימא מדלפני טיבול שרי כו' - דאין לך שאסור למקצת השבת ומותר למקצתו דהא שמעינן לרבא בפרק י"ט במסכת ביצה דאמר גבי טבילה הואיל בכי האי גוונא דקתני התם דאין מטבילין כלים בשבת ואדם טובל ואמרינן כלים מ"ט לא אמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי אבל אדם נראה כמיקר ואמרי' תינח בשבת דשריא רחיצה ביוה"כ דאסור רחיצה והכל יודעין דטובל הוא ומתקן עצמו מאי איכא למימר הא איכא למיגזר אטו מתקן עור צבי ואמר רבא ליכא מידי דאיסור שבת דבשבת לישתרי וביוה"כ ליתסר והואיל ובשבת לא הוה למיסריה ביוה"כ נמי לא גזור עליה:

הכא גרסי' הדר ביה רבא מהא - דקודם טיבול ומוקי מתניתין במגמע ופולט כאביי וזו נאמרה תחלה והדר ביה:

דילמא מההיא הדר ביה - וסבר דביום הכפורים אסור לטבול ולא אמרינן הואיל וההיא איתמר ברישא:

למימרא דרב - בקולי (נ"א בכולי) שבת סבירא ליה כר' שמעון והא אמר כו':

האי מסוכרייא - בגד כורכין בברזא חבית של חרס מפני שאין הנקב שוה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: שבת קיא ב (עריכה)


אסור להדוקיה - בנקב משום סחיטה ואע"ג דלא קא מכוין לסחוט אלמא לא ס"ל כר"ש בדבר שאין מתכוין:

הלכה כר' יהודה - בדבר שאין מתכוין דאסור:

בלי גברי - מתני לה לפלוגתא דרב ושמואל בלא אמוראים האומרים משמם אלא הם עצמם נחלקו בה:

תרגימנא - דלא תיקשי דרב אדרב:

הלכה כר"ש - דשרי בשמן וורד:

אבל לא מטעמיה - דאין הטעם כדבריו:

דאילו ר"ש סבר מסי - ואפ"ה שרי דאין לך דמותר לזה ואסור לזה:

מכלל דמסי - אפי' לת"ק דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה:

אע"ג דלא שכיח - שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו ודמיו יקרים והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה שרי דכל ישראל בני מלכים הם ור' יהודה אוסר דמוכחא מילתא ורב נמי כר"י ס"ל אלא במקומו הוא דשרי דשכיח דסכין שמן וורד ולא מוכחא מילתא:

פרק ארבע עשרה - שמנה שרצים


מתני' ואלו קשרים - המנוין באבות מלאכות דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות:

קשר הגמלין וקשר הספנין - בגמרא מפרש להו:

כך הוא חייב על היתרן - כדילפי' בכלל גדול (לעיל דף עד:) מציידי החלזון שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות כדי לקצרן או להרחיבן:

שיכול להתירו - דלא הדקיה:

אין חייבין עליו - ואפי' עשאו לקיימא:

גמ' זממא - מנקבין לנאקה בחוטמ' ונותנין בה טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרה לבהמה קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה:

קטרא דקטרי בזממא - זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת:

איסטרידא - גם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים וכשרוצה להעמידו קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתיר מתיר הרצועה ונוטלה:

קטרא דקטרי באסטרידא - קשר רצועה הארוכה:

עניבה - ומהדקה שפיר לר"מ מהו:

מתני' יש לך קשרין שאין חייבין עליהן - חטאת כמו שחייבין על קשר הגמלין אלא פטור אבל אסור ובגמרא מפרש הי נינהו:

מפתח חלוקה - כמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין דכיון דכל יומא שרו ליה לא דמי מידי לקשר של קיימא ומותר לכתחילה:

סבכה - קוייפ"א (קויפ"א: שביס עשוי רשת) :

ושל פסקיא - אזור רחב וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן וקורין פינדור"ס (פינדנ"ץ: סרטים, כתפיות (להדק בגד על הגוף)) :

ונודות יין - של עור שכופפין פיהם וקושרין:

וקדרה של בשר - פעמים שקושרין בגד לפיה:

קושרין בפני הבהמה - חבל ברוחב הפתח: גמ'