מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אלה הטמאים בתר והאנקה והכח כתיב כו' כצ"ל:


דף קח עמוד א[עריכה]

גמ' ולא מטמאין אמר רב אדא בר מתנה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה למה שמנו כו' משבשתא הוא אדרבה כו' הד"א:

בד"ה אילימא דקאי כו' ונמר ממש אמר קרא שהוא מנומר בגוונים כצ"ל:

בד"ה הטפויין שירוץ. נ"ב שירונ"ש בלע"ז ס"א:

תוס' בד"ה אמר אביי כו' ותימה הוא כיון כו'. נ"ב ונראה בעיני דהאי אמר ליה רבא שינויא הוא והוי כמו הא א"ל רבא כו' ודו"ק:

רש"י בד"ה בכנפיו כו' ומקטים הס"ד:

בד"ה והתנן כו' ועצמות הדג נמי דכלי עצם דמקבלים טומאה כו' כצ"ל:


דף קח עמוד ב[עריכה]

גמ' במשנה נותן שמן לתוך המים או לתוך המלח בתחלה כו' כצ"ל:

שם טבולי מטבילנא כו' כצ"ל:

שם למאי נפקא מינה כי האי דרבנן הוי שקיל כו' כצ"ל ונ"ב ס"א כי הא דרבין:

רש"י בד"ה תקצץ ולא תגע שוב כו'. נ"ב הוא פירוש הראשון נוח לו שיתקצץ כדי שלא יגע שוב בעין כו':


דף קט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה יד לפה או לחוטם הס"ד:

בד"ה שריקה כו' משחשיכה שרי כו' הד"א:

תוס' בד"ה שריקה כו' שמסננין ממעי אבטיח כו' כצ"ל:


דף קט עמוד ב[עריכה]

גמ' אין אוכלין אזוב יון בשבת כו' כצ"ל וכן ברש"י:

שם מאמגוזא אליבא ריקנא כו'. נ"ב פי' אגוז והוא כמו אמגוזא ופלגא אמגוזא דגיטין:

רש"י בד"ה הא דאשתהי בגווייהו הס"ד:


דף קי עמוד א[עריכה]

גמ' ובליליא לותביה לפוריה אארבע חביתא כו':

שם וכמונא נמחק:

שם שיוצאין מן ב' דקלי אמר רבה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חיויא דרבנן כו' ישכנו נחש דלא הוה ליה אסוותא כו' כצ"ל:

בא"ד דלית ליה אסוותא. נ"ב פי' משום חוויא דרבנן וק"ל:


דף קי עמוד ב[עריכה]

גמ' ואי לא ליכול כרתי כו' אושלן גלימא ואיגני כו' גנא ביה כד איחמם וקם נפל כו' מיניה לירוקא תרין כו' כצ"ל:


דף קיא עמוד א[עריכה]

גמ' שנאמר לא תאפה חמץ לא תעשה כו' כצ"ל. ונ"ב ב' פסוקים הם בויקרא כתיב לא תעשה חמץ ואח"כ בפרשת צו את אהרן כתיב לא תאפה חמץ חלקם ומש"ה פירש"י שפיר אפייה בכלל עשייה היתה וק"ל:

תוס' בד"ה לא סלקא דעתך כו' דהוא עצמו כו' טובל בלילה כו'. נ"ב רישא דמתני' אין טובלין האזוב בלילה ומזין ביום אבל הוא כו':

בא"ד א"נ התם איירי בטבילה כו'. נ"ב פי' וצריך ב' טבילות אחת לפני הזאה כו' ונכתב עוד בצדו פי' ויו"כ היה בשמיני שלו והוא הזה כבר מן השביעי כך מצאתי בתוס' שנ"ץ ופירשו שקרוי טבילה בזמנה דכל מה שיש לו להקדים הטבילה ולעשות מיד קרוי זמנה אבל בסוף פ"ק דמגילה הקשו התוס' א"כ לא תהיה טבילה בזמנה והיכי דוחה יו"כ וצ"ל שקבל הזאה ביו"כ מקטן או בשוגג או שעבר והזה:

בא"ד דאיכא נמי טבילה לאחר הזאה כצ"ל (עיין במהרש"א):


דף קיא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אע"ג כו' אלא במקומו הוא דשכיח דסכין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה האי מסוכרייתא כו' מיטמיש במיא ואתי כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ישרה במים:

בד"ה ושלש מחלוקת כו'. ונ"ב פי' במקצת ספרים היה כתוב וג' מחלוקת בדבר ת"ק סבר אע"ג דשכיח אסור ור"ש סבר אע"ג דלא שכיח שרי ורב סבר כו':