מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קיא עמוד ב[עריכה]

גמ' בעי רב אחדבוי אחוה דמר אחא כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א דמן אחא ושם מקום הוא וכן מצאתי בתוס' שנ"ץ בשם ר"ח:

רש"י בד"ה קטרא דקטרא בזממא כצ"ל וכן בריש דף קי"ב:

בד"ה איסטרידא כו' רצועה בנקב שבראש הספינה כו' כצ"ל:

גמ' ותניא סנדל שנפסקה שתי אזניו כו' טהור א' מאזניו כו' טמא כצ"ל:

רש"י בד"ה בדרבנן כשקושרין כו'. נ"ב והסמ"ג פי' בשם ר"י בענין אחר וכן המרדכי שאדרבה הת"ח קושרין כי אין חולצין מנעליהן מרגליהן אלא בליל שבת לפי שלומדין בכל הלילות ושוכבים מעט במלבושים ומש"ה פטור אבל אסור כו' ע"ש:


דף קיב עמוד ב[עריכה]

גמ' נפסקה שניה ותיקנה טהור מלטמא מדרס אבל טמא מגע מדרס כל זה נמחק:

רש"י בד"ה אבל טמא כו'. דעדיין כלי הוא לאשתמושי ביה תשמיש אחרינא ומאב הטומאה טהור דלא הוי מיוחד עוד למנעל והוי ראשון דחזי למלתא כו' כצ"ל ונ"ב ס"א:

בד"ה חמורו דר' פנחס כו' ודר' חנינא במס' תענית הס"ד. ונ"ב לא דק כי הוא במס' שקלים בירושלמי ומעשה דתענית הוא דר' יוסי דמן יוקרת דכי הוי אגרו לה הוי משדרו אגרא אגבה ואי טפו לה כו' לא הוה אזלא ע"ש:

תוס' בד"ה סנדל שנפסקה כו' והגיה אבל טמא במגע מדרס כו' כצ"ל ונמחק טמא מגע מדרס:

בא"ד אפי' מגע מדרס כדקתני סיפא כו' כצ"ל. ונ"ב פי' סיפא דלעיל במס' כלים וק"ל:

בד"ה אבל טמא כו' ע"כ אחר שניטלה הראשונה ונתקנה כו'. נ"ב לאו דוקא שאח"כ בא לו המגע ולא בתחלה שהרי כל עת היה נוגע בעצמו אלא ר"ל שלא נחשב מה שנגע בעצמו כי אם מה שנגע בעצמו אחר שניטלה אוזן הראשון וכיון שנתקנה ושוב ניטלה השניה לא שייך לומר פנים חדשות שהרי בא טומאת מגע מדרס כשחסרה אוזן אחת ועכשיו נמי לא נחסרה אלא אחת ומה שכתבו התוס' אחר שניטלה הראשונה ונתקנה לאו דוקא שבא אחר התיקון אלא אחר שניטלה והתיקון בעינן באמצע שלא יהיו שניהם ניטלים כאחד ומש"ה דייקי התוס' אחר שניטלה הראשונה כו' דאל"כ הוי ליה למימר אחר שנתקנה הראשונה ודו"ק. בא"ד ולפ"ה קמא ניחא כו'. נ"ב פי' לעולם איירי שדרס עליו הזב יחף ומ"מ לא אמרי פנים חדשות למגע מדרס דאפי' נפסקו שניהם שייך מגע מדרס והוא הדין שנוכל לומר שלא דרס עליו הזב אלא משום שנגע בעצמו בתחלה מיד כשנעשה המדרס אליבא דרש"י ודו"ק:

בא"ד בפ"ב דעירובין פי' בקונטרס. נ"ב דף כ"ד ושם מבואר:

בא"ד והסנדל בטל לאוזן כו'. נ"ב פי' א"כ הוי נמי לסנדל גופא מגע מדרס ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף קיג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה וקושרו בפרה ראשה א' והשני כו' הד"א:

בד"ה מקצת עליו כו' לאוחזה הס"ד:

בד"ה ישנים קיפולן כו' שהחדשין קשים כו'. נ"ב אבל בסמ"ג פי' משום שהחדשיה מתמעכין ומתלכלכים מיד אם לא מקפלין ע"ש:

בד"ה ממצוא חפצך כו' מה היא צריכה אחר השבת כצ"ל והס"ד:


דף קיג עמוד ב[עריכה]

גמ' שכל מתי מבול נצטללו לשם וי"א כאלו אוכל שקצים ורמשים והא ודאי אתמחויי אתמחי אלא כיון דמלקין כו' כצ"ל. ונ"ב מתי ס"א מימי עולם:

רש"י בד"ה ה"ג כו' כר' יוחנן מדדריש ותחת כבודו כו' הד"א:


דף קיד עמוד א[עריכה]

גמ' ואמר רב חייא כו' כצ"ל:

שם רבינא אמר רבד איתמר כצ"ל ונמחק שנאמר מרבדים רבדתי ערשי. ונ"ב אינו מן הגמ' והוא מלשון רש"י וברי"ף ובאשר"י אינו:

שם ואמר ר' חייא כו':

רש"י בד"ה רבד איתמר שכבת זרע וכו'. ונ"ב והרי"ף פי' בע"א ע"ש:

בא"ד בבשמים מינים כו' כצ"ל. ונ"ב צ"ל וזנים ופסוק הוא בדברי הימים בשמים וזנים מרוקחים:

בד"ה אלו כלים כו' אוליירין בלנים כו' מעט ובנאים כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ואפי' במס' כלה כו' בפ' האיש מקדש גבי כו' ומיהו בפירש"י דקדושין אין כתיב בה דבר א' מתלמודו כצ"ל:

בא"ד ור' יצחק מפרש דהאי מס' כלה כו'. נ"ב פי' הענין שהלשון אפי' במס' כלה משמע לגריעותא ובפרט בקדושין שהרי מסיק לשם אין אומרים כשמעון בן עזאי כו' והכא מוכרחים לפרש לשבח דאי לגריעותא וכי בעבור מס' כלה לחוד ראוי למנותו פרנס ומש"ה פי' כאן רש"י לשבח אלא שקשה לבעל התוס' סוף סוף דוחק הוא שלשון א' ישתנה בפירושו שהרי לשם אומר ממש כמו כאן ע"כ פי' שאף הכא לגנאי אלא שאין מס' כלה ברייתא לחוד אלא הדרשות הצריכין לרגל כו' ומ"מ דוחק הוא למנותו בעבור זה פרנס בכלל מאחר שאינו אלא במס' זו לבד לכך פי' שאינו ראוי למנותו לפרנס אלא באתריה כדלקמן ודו"ק:


דף קטו עמוד א[עריכה]

גמ' מותר בקניבת ירק וכן מפציעין כו' כצ"ל והשאר נמחק: