מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק ב

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כ עמוד ב

גמ' מכלל דחוסן לאו נעורת הוא נמחק:

שם ושירא פרנדא לחוד ואב"א פרושי קמפרש כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בעמרניתא כו' כל היוצא מן הען כו'. נ"ב אבל הסמ"ג כתב בשם ר"א ממיץ הא דקאמר כל היוצא מן העץ כו' היינו קליפה עליונה ומש"ה הוצרך לשנות לכש ופתילת האידן שהוא תחת קליפה העליונה ועשויה מקליפה דקה הסמוכה לגוף האילן ומש"ה מותר נמי להדליק בצמר גפן שקורין קוטא כו' ע"ש:

דף כא עמוד א

גמ' מדליקין א"ל מ"ט א"ל לפי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שמן כל שהוא כו' ששמן הניתן בתוכו כו' כצ"ל:

בד"ה זקוק לה כו' הלכך בשבת אסור כו'. נ"ב פירוש אבל בחול אין כאן איסור ממש אלא שלכתחלה יעשה יפה ודו"ק:

תוס' בד"ה שמחת וכו' אלא רביעי בטל כו' כצ"ל:

דף כא עמוד ב

רש"י בד"ה בחותמו צ"ל מונח בחותמו כו'. ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה מצוה כו' אתי שפיר. נ"ב פי' דלשניהם הוא משמאל הפתח:

דף כב עמוד א

תוס' בד"ה אסור להסתפק כו' איתקצי כולי יומא של ספק שמיני ותשיעי כו'. נ"ב מה שכותבין התוס' של ספק שמיני ותשיעי בגמ' לא נאמר רק יום שמיני היינו לבני א"י וממילא לדידן אפי' ביום ט' משום ספיקא דיומא וכן אתרוג האידנא אף ביום השמיני אסור מכח ספיקא דיומא וכן איתא התם להדיא וק"ל:

בא"ד ולא איתסר בשמיני משום דאיתקצי כו' דבין השמשות של שביעי נמי אסור כו' כצ"ל. ונ"ב כאשר הגהתי כן מצאתי בגליון תוס' ישנים וכ"ה להדיא בתוס' פרק קמא דסוכה ובאשר"י פרק לולב וערבה ואע"ג שבגמ' לא מפרש טעמא דסוכה דמיתב יתבינן כו' ואתרוג אינו ניטל כו' אלא עיקר טעמא דאתרוג משום דכבר נפיק ביה בשחרית ולא איתקצי בין השמשות מ"מ נראה ליישב דהתוספות מפרשים טעמא אמאי אתרוג נמי לא איתקצי בין השמשות דילמא נמי אי איתרמי ליה דלא נפיק ביה בשחרית כמו שהקשה הר"ן בסוכה ע"כ מפרשים דבאתרוג לא שייכא הא כמו שאינו ניטל לדידן בספיקא דיומא ביום שמיני הוא הדין בספק בין השמשות וסוכה כמו שאט יושבין עתה ביומא דשמיני מכח ספיקא ה"ה בבין השמשות אפילו לבני ארן ישראל וק"ל (עיין במהרש"א):

בד"ה סוכה תניא כו' ומשני סיפא כו'. נ"ב פירוש דקתני ואם התנה עליהן כו' אע"פ דלעיל מיניה תניא ושוין בסוכת החג בחג שאסור ליטול ממנה עצים סיפא דואם התנה כו' איירי בסוכה דעלמא וק"ל:

דף כב עמוד ב

רש"י בד"ה שנותנין צ"ל שנותן לתוכן שמן כו' ידלק ביום בלילות הקצרים כו' ועד בקר כצ"ל והס"ד:

בד"ה ובה היה מסיים כו' לפני ה' והכי אמרינן כו'. נ"ב פי' מביא ראיה דדוקא נר א' קרוי מערבי ואין שום אחר וא"כ ממילא השני שהוא קודם במעלה יש לו מעלות נר המערבי אף שכל האחרונים יותר הם לפני ה' ומביא ראיה דדרשינן דדוקא אחד קרוי מערבי דמאן דס"ל מזרח ומערב היו מונחים דייק מיערוך אותו לפני ה' ולא אחר ואם היו מונחין צפון ודרום היו כולם לפני ה' ואין אחד קודם לשני בשום מעלה ואידך מתרץ דמצדד צדודי כו' סוף סוף שמעינן דבעינן שיהא א' נר מערבי ודו"ק:

תוס' בד"ה וכי לאורה כו' מסתכל בטפיח כו'. נ"ב בסוף המסכת פירש"י כלי חרס:

בד"ה ובה היה כו' להדליק מן הישנה כו' כצ"ל:

דף כג עמוד ב

תוס' בד"ה והדר פשטה כו' תרווייהו ותדיר קודם אבל כו' כצ"ל:

בד"ה גזירה י"ט כו' ולית להו האי גזירה כו'. נ"ב פי' דשמא יטה וסבירא להו כרב חסדא כל זאת ליתא אלא כו' (עיין במהרש"א):

דף כד עמוד א

גמ' אמר רבא אמר רב סחורה כו' שני וחמישי ותעניות כו' אלא שני וחמישי של תענית כו' כצ"ל:

שם ואין בהן קדושה על הכוס נמחק ונ"ב בס"א אינו וכן ברא"ש רש"י בד"ה של חנוכה כו' חנוכה מהו כו' הד"א:

תוס' בד"ה גזירה יו"ט כו' עליה ועל חלה כו'. נ"ב פי' על הבהמה שמתה:

דף כד עמוד ב

תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' דומיא דזפת ושעוה כו' כצ"ל:

בד"ה לפי שאין וכו' והכי מפרש ר"י כו'. כצ"ל ונ"ב ס"א והכא:

דף כה עמוד א

רש"י בד"ה שכן כו' לכל הנהנין מהן כו'. כלל וכרת כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ולא מילה כו' מן ואיכא למימר התלמוד כו' עד יו"ט מלבדו גליון הוא:

בד"ה הא בחולה כו' מה למעשר שכן הד"ס ט"ב כצ"ל ונ"ב הד"ס ט"ב סימן ה"באת מקום וידו"י אסו"ר לאונן האוכלו בטומא"ה לוקה וחייב בביעו"ר:

בא"ד אלא בשרשיפא וצריך כו' כצ"ל:

דף כה עמוד ב

רש"י בד"ה הדלקת כו' והלך באפילה. נ"ב בס"א ואוכל באפילה:

דף כו עמוד א

רש"י בד"ה איכא בינייהו כו' אי נמי דאכשר כו'. נ"ב פי' אפילו בשומן דגים וכן מה שהוכשר חלב מהותך כל זה איכא בינייהו וכמו שפי' אח"כ ומוכרח לפרש כך מדלא אכשר הנך תנאי אלא בשומן דגים ולא בחלב ודו"ק:

תוס' בד"ה איכא בינייהו וכו' ובקונטרס דחק כו'. נ"ב פי' הוא דחק ופי' דרב ברונא לא אתא כא' מהם כי מה יעשה מאחר שפי' במשנה כו' א"כ ע"כ לא סברי כוותיה לאפוקי ר"ת לא דחק אף שפי' נמי בקונטרס דבהכי פליגי תנאי מ"מ אתא רב ברונא כחד תנא ודו"ק:

דף כו עמוד ב

גמ' תרי מיעוטי כתיבי בגד צמר ופשתים כצ"ל. ונ"ב פי' דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים וכתיב בגד הצמר או הפשתים ומה שהזכיר רש"י הוא המיעוט השני וק"ל:

תוס' בד"ה השתא שתי וערב כו' דהא חזי לאיצטרופי לבגד גדול הס"ד (עיין במהרש"א):

בד"ה ואימא לרבות כו' בשאר בגדים כו'. נ"ב ומזה לא יכול לסייע להרב רבי פורת דשמא ה"ק מדאמעט שלש ממילא שלשה אתרבי ודו"ק:

בד"ה ואימא כי אימעוט כו' בשאר בגדים לא אתי בק"ו כו' לשלש על שלש כו'. נ"ב פי' לגופא גבי צמר ופשתים ומנא לן שאר בגדים ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף כז עמוד א

גמרא הא רב פפא אמרה דרב פפא אמר אף כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דתניא כו' לא גרסי' דאי מתני' כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג דרב פפא אמר כל לאתויי כו' כצ"ל. ונ"ב ולא שייך למגרס דאמר רב פפא שהרי לא אמר בדוכתא אחריתי אלא כאן תירץ ומ"מ גרסינן דרב פפא אמר ר"ל מאחר שרב פפא תירץ א"כ אמרינן דסיפא נמי איהו אמרה וכדפירש"י וק"ל:

תוס' בד"ה נפקא ליה כו' דלרבא דאמר דאידך תנא כו'. נ"ב גליון עד האי דבי רבי ישמעאל מאידך:

בא"ד עביד ליה דלא פליגי כו' כצ"ל:

בד"ה ת"ל כו' מאו בבגד פשתים דכתיב כו' כצ"ל:

בד"ה אי ס"ד נגעים כו' ג' על ג' בצמר ופשתים. נ"ב ול"נ כפשוטו דלרבא שרצים חמירי שהן טמאים כשאר בגדים בג' על ג' כמו שפירש"י לקמן ודו"ק:

בד"ה שכן מטמא כו' ק"ו הכי מה שתי כו' כצ"ל:

דף כח עמוד א

גמ' מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן כו' כצ"ל:

שם ת"ל אהל אהל ריבה כו'. נ"ב פי' כמה אהלים כתיב בפ' מת כן פירש"י בפ' שני דסוכה:

שם ודומה כמין תלא אילן כו' נ"ב תלא אילן הוא חיה קטנה כמין חתול מרוקם כו' עיין בערך תלא:

רש"י בד"ה שזורין כו' משזר הס"ד:

תוס' בד"ה א"כ גזירה שוה כו' לא למעט ולא לרבות הס"ד והשאר נמחק:

בד"ה ריבה עור כו' ואין נאכל עד שתהא כו'. נ"ב פי' מנין לנו עוד כל אינך עד שתרצה לרבות אפי' שרצים:

בא"ד ת"ל או בעור כו' טהרה מאילים כצ"ל:

דף כח עמוד ב

גמ' כיון דאיכא קרש דמין כו' כצ"ל. ונ"ב וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר וא"ת בפ' במה מדליקין אמרי' תחש קרן אחת היה לו במצחו וטהור היה מדאמרי' ורב יהודה דאמר שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה לו במצחו והיכי דייק מדרב יהודה שהיה תחש טהור והלא כל אותן שיש להן קרן אחת אינן שוין דהא איכא קרש שהוא חיה ושור שהוא בהמה וי"ל דסמך אמתני' דבא סימן דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים מסתמא אפי' בקרן אחת איירי מדאשכחן שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה במצחו וטהורים ומיהו כמו כן היה לו לדקדק מקרש דהא חזינן שאין לו אלא קרן אחת והוא מעלה גרה ומפרים פרסה עכ"ל רש"י בחולין:

רש"י בד"ה אלא לנכרכות כו' בהמה טהורה הס"ד ואח"כ מה"ד בשערן בשער של מין הקלף ונתפרות בגידין של מין הקלף כלומר בשל טהורה:

תוס' בד"ה תפילין בהדיא כו' ודרשה דמן המותר בפיך היתה פשוטה כו'. נ"ב פי' מאחר שמילתא אחריתא בא להשמיענו שהוא פחות מתפילין א"כ יוקשה למה אינו משמיע לנו תפילין גופא והיה לו להביא הקרא אלא צ"ל שהדרשה היתה פשוטה כמו שמסיק ג"כ לקמן ולעיל שאמר הו"ל לאתויי קרא היינו באם תמצא לומר שאינה פשוטה והוא בא להשמיענו א"כ ה"ל לאתויי קרא כו' ודו"ק (ועיין במהרש"א):

דף כט עמוד א

גמ' נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט כו'. נ"ב ס"א נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקין בה ביו"ט:

שם הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן כו' כצ"ל. ונ"ב פי' דאלו פחות משלש אין מועיל שום הכנה בעולם שיהא טמא וכ"כ הרמב"ם:

שם דתנן פחות מג' על ג' שהתקינו כו'. נ"ב וכ"ש כשלא התקינו עיין ברי"ף:

דף כט עמוד ב

תוס' בד"ה גזירה כו' זילחא כו'. נ"ב פירש"י לרבץ הבית:

דף ל עמוד א

גמ' על כל הטובה כו' לדוד עבדו ולישראל עמו וילכו לאהליהם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מדת ימי כמה ימי חיי לישנא אחרינא קצי מנין שנותי מדת ימי באיזה יום בשנה לדעת מנין ימי שאני מתקיים בשנה אחרונה כצ"ל:

דף ל עמוד ב

גמ' ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר כו'. נ"ב ומה שקשה מנא לן תכוינה אמינא דסמך אסיפא דקרא ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש וגו' והמבין יבין:

שם ובניך בני כו' א"ל רצונך שתשתה כו'. נ"ב ע"ד הפסוק אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך כך נמצא בפירוש ממהר"ר אברהם מפראג ז"ל. ואני אומר שאין דומה דברי הכסיל לדברי יצה"ר שנקרא חכם וק"ל:

דף לא עמוד א

רש"י בד"ה שהמרו נתערבו כו'. נ"ב נ"ל לשון עירובין וכן פירש"י במס' שבועות דף ל"א גבי משחק בקוביא שהוא לשון עירובין והמראה:

תוס' בד"ה אמונה כו'. שמאמין כו'. נ"ב גם נ"ל לפרש שאסור לנסות ה' יתברך אולי לא יצליח ויתחרט חוץ ממעשרות שמובטח שיתעשר שנאמר בחנוני נא וגו' א"כ היא המביאה לידי אמונה שלימה ודו"ק:

דף לא עמוד ב

גמרא ותרעא לדרתא עביד כו' פי' שער לחצר:

רש"י בד"ה לעולם כר' יהודה כו' מפני שנעשית פחם כצ"ל ונ"ב ס"א:

בא"ד ורבותי מפרשים כו' כצ"ל:

דף לב עמוד א

רש"י בד"ה תפיס כו' תרבה תירוס פשע והתרסה מחטרא כו' הד"א:

דף לב עמוד ב

גמ' לא במחתרת מצאתים כו' נמחק:

שם נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לשוא הכיתי בתמיה וכי בחנם כו'. נ"ב ול"נ כפשוטו כי בחנם הכיתי אותם שהם נקיים מהחטא אלא בעבורכם וק"ל:

בד"ה והא בעון נדרים כו' דמשמע מר"ש אבוה דהוה רביה כו'. נ"ב נ"ל דקשה לרש"י הלא רבי אמר דבריו בתר ר"א ב"ר שמעון אלמא דלא קבל דבריו על כן מפרש דבתר דשמעיה לר"א ב"ר שמעון דשמע מאבוה דהוה רביה אז הדר רבי מדבריו וקבלו:

בד"ה גם בכנפיך כו' נפשות הס"ד:

בד"ה במחתרת כו' צ"ל כמחתרת כו' במחתרת פתחיהון מצאתי כו' כל אלה דהאי קרא כו' כצ"ל:

דף לג עמוד א

גמ' נקם ברית וגו' ואין כו' כצ"ל:

שם אלא כל המנבל פה כו'. נ"ב בכאן יש להקשות מנא לן דמשום נבול פה לחוד דלמא משום חנף ומרע דהיינו חניפות ומעשים רעי. ע"ק איך בא לכאן הכל ' יודעים כלה כמה נכנסה לחופה כו' מאחר שלא בא אלא לתרן הפסוק ונראה דהאי כולו חנף ה"ק יש ב"א שמקבלין בשמחת נישואין לחנוף לבעלי הסעודה ושושבינים והוא חנף ומרע כמשמעו ולא לטוב א"נ לשון מריעות שעושין דרך חניפות ומריעות אף הני נענשים דהכל ודעין כלה למה נכנסה לחופה וסעד מן המקרא דלא כתיב כלו חנף ומרע ופה דובר נבלה אלא שקאי אכולו חנף ר"ל אותו כולו חנף הן כ פה דובר נבלה ודו"ק:

דף לג עמוד ב

גמ' שמבטלין את אביהן כו'. נ"ב ר"ל ע"כ דברי הברייתא וק"ל:

דף לד עמוד א

גמ' וידעת כי שלום אהלך כו'. נ"ב וידעת כי שלום אהלך זו נר של שבת כדאמרי' לעיל. ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת ופקדת נוך זו עירוב דבר הצריך לנו לטלטל מבית לבית ולא תחטא זו מעשר כלומר שלא לאכול דבר שאינו מעושר כדכתיב ולא תשאו עליו חטא עכ"ל הר"ן:

תוס' בד"ה כל היכא כו'. אמר להו הביאו כו' כצ"ל:

דף לה עמוד א

רש"י בד"ה פשיטא דלר' יוסי כו' ומעריב שמשיה הס"ד. ונ"ב פי' אפי' בבין השמשות דר' יהודה דהוא נפיש טובא ועדיין לא ידע דאיירי שטובל בסוף בין השמשות ודו"ק:

תוס' בד"ה וירד ויטבול כו' ועלה לו הערב שמש כו'. וקשה לרשב"א דלפי זה לא היה לו להזכיר עלייה אלא כשירד ויטבול ותו לא וה"ה דלפי זה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' לפירש"י ל"ק מידי דבין השמשות דר"י הוא משוך טפי אבל השתא דמפרש שיעור שלפני בין השמשות א"כ ה"ה לר' יהודה וק"ל (עיין במהרש"א):

דף לו עמוד א

רש"י בד"ה מצד אחד כו' צריך להתחיל נמצא מחט מצד א' כו' סותמו הס"ד:

תוס' בד"ה הא רבי יהודה כו' הא דפריך לאביי ורבא ממנעל כו' כצ"ל:

בד"ה למחט שנמצאת כו'. כדתני בתר הכי וקמ"ל כו' כצ"ל. ונ"ב פי' במתניתין דואלו כשירות וק"ל. ועוד נ"ב וקמ"ל דמצד א' כשרה כו' עד קמ"ל דהכא טריפה כו':

בתוס' ד"ה למחט וכו' באלו טריפות ובתוס' פרק לולב הגזול כתבו כל זה אחר דברי ר"ת כמ"ש לקמן קצת לזו הנוסחא והא דקתני בברייתא בבית הכוסות לאשמעינן כו' ומ"מ נראה שא"צ להגיה ושפיר הוא מדברי ר"י ומביא ראיה דשפיר תירץ דאי ניקבו לחוץ כפשוטו מאי קמ"ל תנא דברייתא בבית הכוסות דמצד אחד הוא כשירה הא כבר תנן בטריפות דידהו שניקבו לחוץ אלא ניקבו לחוץ לאפוקי מבפנים קאמר ואם כן מכח סברא אין להכשיר מאחר שניקבו עור שלם אבל מב' צדדים טריפה אין חידוש אלא נקט אגב דרישא מצד אחר כשר אי נמי הוא חדוש בפני עצמו כו' ומ"מ אין סברא דנקט רישא אגב סיפא ודו"ק: