מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צ עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה חזר כו' והכניסו אינו חייב כו' הכל דבור אחד:

דף צא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה התם הוא כו' היה בו כשיעור למחשבתו ושיעור למחשבתו שנייה כו' כצ"ל:

בד"ה יש דיחוי כו' בינתיים אלו כו' לא מיחייב הס"ד והד"א:

תוס' בד"ה אי לענין כו' למ"ד משקין מיבלע בליעי כו'. נ"ב פי' בלועין הן בתוך הזגין והיכא דנטמאו הזגין מבחוץ נטמא אף היין הבלוע בו ולא אמרינן מיפקד פקיד ולא בלוע כי היכי דלא תיהוי חיבור ולא נטמא היין שבפנים לעולם עד שיצא וק"ל:

בא"ד וכן בפרק אלו עוברין וכו'. נ"ב פי' ג"כ לשם יש לדקדק דמשמע דלא כרש"י אלא שצריך ליישבו ודו"ק:

בא"ד אי לא קפיד אלא רוצה בקיומו לא אלא כו' כצ"ל:

בד"ה כגון כו' בהדי הדדי קא אתין כו' כצ"ל:


דף צא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שיעורן כו' בשבת הס"ד:

בד"ה בהדי הדדי וכו' לא קיבל טומאתו מן האויר דהא נמחק. ונ"ב בכאן משמע להדיא דס"ל כפי' התוס' שפחות מכביצה לא מקבל טומאה והכא איירי לענין קבלת טומאה ולעיל פי' דאיירי לענין שיכול לטמא טומאת אוכלין והיינו כפירושו בכל דוכתא דלא בעינן בכביצה אלא לטמא ולא ליטמא ע"כ נראה בעיני שפירוש זה אינו מפירש"י הוא אלא מי שהוסיף בהגה"ה אליבא דתוס' ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה מלאכתו כו' עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב נמחק:

בד"ה אלא אסקופה כו' ועד ט' ולא ט' בכלל ואינו כו' כצ"ל:

בד"ה בד"א כל הקופה הס"ד:

בד"ה ר"י כו' אף זו דסיפא מוכחא דקתני כל הקופה כו' כצ"ל:


דף צב עמוד א[עריכה]

גמ' מה משכן י' אמות אף מזבח כו'. נ"ב ומה שפירש"י בפרשת תרומה דיליף מגזרה שוה דרבוע כו' הוא תחלת הברייתא דפ' קדשי המזבח ובסוף יליף מהיקש זו והתוס' הקשו לשם א"כ ג"ש דריבוע ל"ל ע"ש:

רש"י בד"ה ביד כו' גרירא בכלי כו' הד"א:

בד"ה שכן משא כו' שמן א' בימין ושמן א' בשמאל כו' כצ"ל:

בד"ה המוציא כו' מן הארץ עשרה קאמר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אשתכח כו' וכן כולהו וראשיהם היו וכו' כצ"ל:


דף צב עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה הא לאחריו ובא לאחריו פטור לעיל כו' כצ"ל:


דף צג עמוד א[עריכה]

גמ' ואם לאו פטורין כו' ורבי שמעון לטעמיה דאמר יחיד שעשאה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ור"ש כו' לישנא אחרינא נמחק עד ואפי' מסייע לא הוי. ונ"ב פי' של תוספות הוא:

תוס' בד"ה הי מנייהו כו' לא בעי למימר שיהא פטור כו'. נ"ב אבל מלשון רש"י דפי' לא מיפטר לא משמע אלא שאחד יהא חייב והשני פטור ודו"ק:

בד"ה ור' שמעון מטהר כו' ואין נראה לרשב"א כו' כצ"ל:

בד"ה מפני כו' אחרים יכולין הס"ד:

בד"ה וכיון כו' כזב המתהפך כו' כצ"ל:

בד"ה לאורכן כו' מסייע שאין בו ממש כו' כצ"ל:


דף צג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה נעל כו' היא צידתו הס"ד:

בד"ה ורבי שמעון פוטר כו' אפילו שאינה צריכה אלא לסלקה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ויכול לעמוד כו' חוצץ דאבן הוא ממין הרצפה ומין בשאינו מינו דחוצץ כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הדיבור הזה מגומגם מאד דמה צ"ל מין בשאינו מינו דחוצץ מאחר דהכא אפילו מין במינו חוצץ גם מה צ"ל גבי סיב דודאי מבטל ליה ולא אמר סתמא התם מבטל ליה אבל הכא לא מבטל ליה. ועוד הלא מסקינן לשם דאינו חוצץ אפילו בכלי כגון הניח מזרק בתוך מזרק דאיבעי ליה נמי התם אי חוצן או לא ומסיק דאינו חוצץ ומסתמא גבי כלי ליכא למימר דודאי מבטל ליה ונראה בעיני אם אין טעות סופר צריך ליישבו בדוחק דה"ק מהכא ליכא למיפשט דמין במינו חוצץ והתם במסקנא קאי דאינו חוצץ ומין בשאינו מינו נמי מצינו הכא דחוצץ והתם קמבעיא ליה משום דגבי סיב בודאי מבטל ליה ומ"מ קמיבעיא ליה מאחר שהוא מין בשאינו מינו אבל אם אינו ברור דמבטלינן ליה הוה בודאי חוצץ דגבי מין במינו הוא דאיבעיא לשם בפרק הוציאו לו אי חוצן כו' ובעי למיפשט מהא שהניח רגלו על רגל חבירו שחוצן ואומר שאני רגל דלא מצי מבטל ליה פי' אבל מזרק בתוך מזרק מצי מבטל ליה ומשמע דוקא במין במינו הוא דקבעי בתחלה אי חוצן הא בשאינו מינו בודאי חוצץ דהיינו דומיא דמזרק דמצי מבטל ליה וא"כ מאי קמיבעי ליה בסיב כו' אי לאו דבודאי מבטל ליה משום הכי קמיבעיא וא"כ הכא גבי אבן דודאי לא מבטל ליה משום תקלה וכ"ש כלי על גבי רצפה דהוא תקלה וג"כ אין דרך לבטל כלי על הארץ משא"כ במזרק דאפשר מבטל ליה ודו"ק והלשון שכתבתי דהמסקנא גבי מין במינו דאינו חוצץ ומשמע דיוקא דוקא מין במינו קמיבעיא אבל מין בשאינו מינו בודאי חוצץ תמצא בתוס' דפ' לולב הגזול ותוס' דפרק הוציאו לו:

בד"ה ואמאי כו' שיעור דתשלומי כפל כו' כצ"ל:


דף צד עמוד א[עריכה]

גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דבי וייאדן כו' שנותנין על הסוס כו' עד סוף הדיבור נמחק ונ"ב בכל ספרי רש"י אינו וא"א לפירושו דפירש לעיל משרבטו כו' לפי שהן נשמטין מתחתיהם כו' ובעופות הציידים כגון נץ ומינו להיפוך מוכנים לעוף ומקילין עצמם וק"ל אלא הוא בע"כ פי' דקאי אעופות חיין הניצודין אף שהן קשורין מ"מ אינן כפותים או מושיבין אותן בכלוב של עופות על הסוס ופי' זה הוא פי' ר"ת והוא פי' משרבטי נפשייהו הוא דרך טבע שלהם אפילו אין רוצה להשמט ודו"ק:

בא"ד נץ ומינו לצוד שאר עופות ומשרבטי נפשייהו אף דלא קשירי כצ"ל (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה אבל אדם כו' בסה"ד דחי נושא את עצמו ושמא בפרק נוטל איירי בתינוק בן יומו כצ"ל והס"ד:

בד"ה ר"ש כו' דלא בעי גבי מר כו' וספר תורה כדי להגיה לא הוי כו' כצ"ל:

בא"ד קשה מסותר על מנת לבנות כו'. נ"ב ולעיל בשמעתין דחס על הפתילה פירשו התוס' בענין אחר ע"ש:


דף צד עמוד ב[עריכה]

גמ' לעשות לו טס ס"ת להגיה קמ"ל כצ"ל:

שם א"ל האלהים דעיילת ביה את כו'. נ"ב ס"א עיילת ביה את בלא דל"ת:

שם ואפי' לרבי יהודה דמי קאמינא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה וכן הפוקסת כו' במסרק או בידיה ויש כו' כצ"ל:

בד"ה כלפי מעלה לצד הצפורן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אבל בכלי כו' רש"י פי' דפטרי משום כו' כצ"ל:


דף צה עמוד א[עריכה]

גמ' ת"ר החולב והמחבץ כו'. נ"ב ונחלקו הראשונים ז"ל בביאור ברייתא זו יש מהן מי שסובר שחכמים נחלקו על כולן שאינן אלא משום שבות ויש מי שפי' שלא נחלקו אלא מהמכבד ואילך וכן הכריע ר"ח ז"ל בראיות וכ"כ הרב אלפ"ס ז"ל בתשובה וזה דעת רמב"ם עכ"ל מ"מ:

שם רבי שמעון פוטר בזה ובזה אלמא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה המחבץ כו' ונותן הקפוי בתוכו כו' כצ"ל:


דף צה עמוד ב[עריכה]

בד"ה המכבד את הבית הס"ד:

בד"ה חייב חטאת לקמיה מפרש טעמא דהרודה חלת דבש כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד מחבן חייב משום בורר נמתק:


דף צו עמוד א[עריכה]

גמ' אמר אביי ואי איתמר להא דר"ז כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ורמינהו ר"ש כו' ור"י פי' דהכי פריך כו'. נ"ב והנראה בעיני דה"ק מדקתני ר"ש פוטר בזה ובזה ולא קתני רבי שמעון פוטר אף בנקוב אלמא דהכי קאמר פוטר בזה כמו בזה כלומר שאין שום צד לחלק בין נקוב לשאינו נקוב כי הכל אחד הוא ורמינהו כו' אלמא דמחלק בין נקוב לשאינו נקוב כגון לענין זרעים ומשני לעולם שוין הן לכל מילי ומכח סברא אין לחלק ביניהם לשום דבר אם לא בזרעים דגלי קרא ודו"ק:

רש"י בד"ה שאין אומרים כו' חסין עליו ומשום נקב כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא ברברבי כו' וקשה לר"י דאין זה שיעור מה קרוי רברבי כו' לידע איזה הוא כמוציא כו' כצ"ל:

בד"ה לענין כו' כי האי איך נכנסת כו' כצ"ל:

בא"ד וסתמו שמרים כל הנקב כו'. נ"ב דאי לאו כל הנקב א"כ נכנסה הטומאה בנקב קטן אפי' בכונס משקה וק"ל:

בא"ד דבעי רבא סתם אגף חציה מהו כו' כצ"ל: