מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה כיצד כו' קאמרי להו הס"ד:

בד"ה פטור כו' אלא לעגלה שלפניה שארבע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הזורק כו' דמוקי פלוגתא כו'. נ"ב לעיל בריש פרקין דף ד' מסיק תלמודא בתר דבעי הדר פשטה ומוקי פלוגתייהו בקלוטה כו':


דף צז עמוד א[עריכה]

גמ' ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת כצ"ל ונמחק ואם עשאן כולן בהעלם אחת:

תוס' בד"ה הכנסה מנלן כו' ואי לא הות נמי במשכן כו'. נ"ב ולפי זה צ"ל דזריקה הות במשכן מרשות היחיד לרשות הרבים מכח סברא כמו שהיתה הוצאה ומשום הכי פרש"י גבי קרשים מתוך כובדן לא היו נזרקין ודו"ק:

בד"ה ולר"א כו' בסופו לפי זה התולדות לא היו במשכן נ"ב פי' שאר תולדות חוץ מהוצאה ודו"ק:

גמ' אמר רב חסדא אמר רב יהודה כו' יתיב רב חסדא וקא קשיא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מויעפילו כו' כ"כ בחילול השם כצ"ל והס"ד:

בד"ה ועבר גרסי' צ"ל ועובר גרסינן מרה"י לרה"י ועובר ברה"ר כו' והד"א:


דף צז עמוד ב[עריכה]

גמ' ממאי דלמא לעולם דעבדה להא לחודא והא לחודא ור"י אתולדה במקום אב לא מחייב כל זהנמחק. ונ"ב ס"א לא לעולם אימא לך דר' יהודה לא מיחייב אתולדה במקום אב ובהא כו':

רש"י בד"ה אמר ליה רב יוסף לרב חסדא כצ"ל והס"ד:


דף צח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה מצטרפות כו' אף בהעלם אחת כו'. פי' כשהוציא חצי זית וחזר והוציא חצי זית :


דף צח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אמר שמואל כו' דמתוך שהסדר גבוה ג' קרשים כו' כצ"ל:

בד"ה לר' יהודה כו' ומחסר מן הידות מבחון ומשני צידיהן כו'. נ"ב פי' כדי שיהיה חרון מכל ג' צדדין זולת מה שחרוץ מבפנים שעל ידו נעשית ידות וכן מה שפירש"י בחומש חרוצים מג' צדדין פירושו נמי הכי וק"ל:

בד"ה ל' מהן וכו' העודפות לר' יהודה כו' הד"א:

בד"ה לר' נחמיה כו' ועודפת של יריעה זו לכסות כו' כצ"ל:

דף צט ע"א רש"י בד"ה הוה נקט לה כו' ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה. נ"ב פי' בין האהלים והחצרות לצד דופן החיצון של כל עגלה יש חצי אמה ודו"ק:


דף צט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ממקום פטור כו' כנגד רה"י אבל האי כו' כצ"ל:


דף ק עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה וזרק לתוכן מחצלת משום כו'. מקום מחצלת כצ"ל והס"ד:

בד"ה תל המתלקט כו'. ונ"ב פי' ממקום שיגיע שיפועו לעשרה משם והלאה אם יש ד' על ד' הוי רה"י אבל מלשון הרמב"ם משמע כפשוטו שהתל גופו נעשה רה"י וצ"ע:

תוס' בד"ה והא לא נח כו' וי"ל דפריך לרבא דאמר כו'. נ"ב פי' כמו שרבא פליג אברייתא דאמר תוך ג' ד"ה חייב כך ר' יוחנן נמי פליג אהך ברייתא ולא ס"ל כברייתא אלא כסברא דרבא דבעי לעולם הנחה על גבי משהו ומאן דפריך והא לא נח הוא ר' יוחנן בעצמו או א' מבני ישיבתו וס"ל כסברא דרבא וק"ל:

בד"ה אחזתו הרוח כו' ונראה דע"ג קרקע כו'. נ"ב פי' דוקא ברוח בעינן הנחה ע"ג משהו אבל בקרקע לא בעינן הנחה ואפי' בנתגלגל קרוי הנחה ודו"ק:

בא"ד כדפי' לעיל כו'. נ"ב דף פ' ד"ה והאמר רבא כו':


דף ק עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה כרמלית מארעא משחינן י' של אויר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עושה מקום ד' כו' אלא עושה מקום כו'. נ"ב פי' מה שאמר עושה מקום ד' לאו למעוטי מחיצה עשרה אלא מש"ה תפס ארבעה בדבריו שקאי על הזיז שאמר רב הונא בכל שהוא פליגי הני עליה ואומרים דבעינן שיהא רחב ד' וממילא דבעי נמי מחיצה עשרה ודו"ק:


דף קא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה עמוקה הספינה הס"ד:


דף קא עמוד ב[עריכה]

בד"ה עשרה לתוכה דהויא רה"י הס"ד:

בד"ה אבל לא כו' עמוקה עשרה דאי כו' להגביה את ידו כו' כצ"ל:

בד"ה הני ביצייתא כו' לטלטל בכולה מתקיף לה הד"א:


דף קב עמוד א[עריכה]

גמ' דכתיב בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל אין אבל לענין שבת כיון דיכול להעמידה אפי' בחוט הסרבל כצ"ל והשאר נמחק:

רש"י בד"ה הא איכא כו' ועל מה שפירשו כו' לאביי הכי מידי איריא הך דעמוד התם משום כו' כצ"ל. ונ"ב ולפי דעת רבותיו צ"ל דטרסקל גרע טפי מעמוד שאין לו מחיצות ראויות כל עיקר לומר עליהן גוד אחית ומש"ה פליגי רבנן עליה דריב"י משא"כ כשיש לו מחיצות ראויות וראוי לומר עליהן גוד אחית מאחר שהגדיים בוקעין בה ואין להקשות א"כ גבי מחיצה תלויה אמאי התירו חכמים יותר מבחורבה הלא כשהגדיים בוקעים בה מועיל לגוד אחית ולא קשה מידי כי יש חילוק בין גוד אחית שאין כאן מחיצה למחיצת עשרה אלא שהיא תלויה ובאת להתיר אפי' למטה ממנה שאין לה אפי' שורש אחת אלא הכל אויר ומשום תלויה באת להתיר כאלו קבוע היא למטה דאז בודאי גדיים בוקעין גורעין אותה מלהיות למטה אלא במקומה עומדת אבל גוד אסיק אינו שייך אלא להמשיך המחיצה כדי לעשות למעלה רה"י ואז מועיל בקיעת גדיים שהרי צריך להמשיך המחיצות כדי להיות רה"י למעלה ובמקום בקיעת גדיים במקומה עומדת והוא רה"ר או כרמלית ודו"ק:

בד"ה ואמר שמואל כו' להיות אב הטומאה והספינה את הכלים שבתוכו דחרב הרי הוא כחלל והוי אבי אבות הטומאה כצ"ל ונ"ב ס"א:

בד"ה בדבר שאינו כו' המעמידה בנין כל שהוא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה פשיטא כו' וכשאינן קשורות כצ"ל:

בד"ה נפסקו כו' שלשה בתים ונפל האמצעי כו' כצ"ל:

בד"ה כי איתמר כו' הראשון אף במזיד כו' דאפי' היכא דע"י כו' כצ"ל:

גמ' ר"מ אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה קלטה אחר כו' וקבל או שקלטה כו' הד"א:

בד"ה אתאן ללכתא כו' נושאים דרדורים של יין כו'. נ"ב פירש"י בע"ז פרק אין מעמידין לגינין קטנים והערוך פי' שהיא חבית עגולה של עץ:

בד"ה אכילה אחת זית אחד. נ"ב לאו דוקא דהא ביוה"כ בעינן ככותבת ודו"ק:

תוס' בד"ה ר"מ כו' אף משום שבת ויוה"כ כצ"ל והס"ד: