מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מח עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה דזיתים מסקי כו' אבל תנור או חפירה שיש אויר כו'. נ"ב ובמרדכי ארוך כתוב בשם מהר"ם דאפילו בתנור מגופה דמוסיף הבל טובא מותר ואין לדמות כו' כמ"ש כאן:

בד"ה מ"ש כו' נותן אדם קיתון כו' כצ"ל:

בד"ה וכי מפני כו' צ"ל הדיבור מוכין שטמן בהן מהו לטלטל בשבת א"ל וכי מפני כו':

ע"ב גמ' בכלאים חיבור עד שיתחיל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה להא שמעתין דלקמיה מאן כו' הד"א:

בד"ה בית הפך כו' להפשיר הס"ד:

תוס' בד"ה וכי מה בין כו' וא"ת התם לכ"ע כו' כצ"ל:

בד"ה אי חיבור כו' הא דאמר השחור והזוג כו'. נ"ב פי' הרמב"ם ז"ל מספרים קטנים:


דף מט עמוד א[עריכה]

גמ' בפיסקא ולא בעשבים כו' נמחק וצ"ל בזמן שהן לחים:

איבעיא להו כו' בעל כנפים מאי היא אביי אמר כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' לרבא טומנין בגיזי צמר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא אמרו כו' או עוקצה לא מהני כו' שניטל חורה או כו' כצ"ל:

בד"ה כנגד כו' אף על גב דאיכא דדמיא לה כו' כצ"ל:


דף נ עמוד א[עריכה]

גמ' בזמן שצבען בשמן נמחק בשמן וכן בתוס'. ונ"ב בס"א אינו וכן ברמב"ם אלא צבען לחוד והוא תכשיט לנוי. ולרש"י צ"ל צבען כמו טבלן כתרגומו וטבל וצבע:

רש"י בד"ה שגידרן צ"ל שגידדן כל קציצת תמרים קרי גדידה כצ"ל:

בד"ה אבל כו' משאוי ואין כו' הד"א:


דף נא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה גלופקרא כו' הסדינין ונוטל כו' הד"א:


דף נא עמוד ב[עריכה]

גמ' מניחין מיחם ע"ג מיחם כו'. נ"ב גירסא זו היא ממש ביש ספרים למעיין בהם רק שינוי הלשון (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה קדרה כו' ומיחם על גבי קדרה. נ"ב לכאורה נראה אבל קדרה על גבי מיחם אסור והרי"ף גורס הכל להיתר וכן בס"א: