מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קל עמוד א[עריכה]

רבי אליעזר דמילה פרק תשעה עשר :

גמ' והיו מתים בזמנם כו'. נ"ב ואע"פ שאין הלכה כר"א היינו משום דרבים פליגי עליה אלו ואלו דברי אלהים חיים. תוס':

בעל כנפים מאי היא אמר אביי שלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שש אנכי וגו' במזמור למנצח על השמינית כתוב כו' כצ"ל. ונ"ב פי' שם כתיב אמרות ה' אמרות טהורות וא"כ שמעינן שאמרת האל היא המילה א"כ שש אנכי על אמרתך קאי על המילה שהיא אמרת האל וק"ל (עיין במהרש"א):


דף קל עמוד ב[עריכה]

גמ' כשם שאין מביאין אותו דרך רה"ר כך אין מביאין כו'. נ"ב האי ברייתא אתיא ככ"ע ואף כר"ש ולדידיה איירי שלא שבתו הכלים בחצר אלא בבית ולא בא להשמיע לנו אלא שהעמידו דבריהם כמו בשל תורה וכן איתא באשר"י:

שם וא' חצרות כולן רשות אחת הן כו' נשתתפו בו הוי ואתיוה כו' בכולו אמר לי אין אמר ליה והא זימנין כו' רהיט לך גמרך וא"ל כו' נשתתפו בו עירובי חצירות כו' רב חנינא חוזאה לרבא מ"ש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה קרפיפות כו' מטלטל בכולו כצ"ל. ונ"ב א"נ בכולן ור"ל מקרפף לקרפף בכולן וק"ל:

תוס' בד"ה דר"א כו'. אמר ר' אסי מתני' אמרה כן לאחר כו' כצ"ל. ונ"ב ופשיטא דב"ש הודו לב"ה ואמר עלה ר' אסי ממתני' נמי דייקא כו':


דף קלא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה מצד אחד כו' הבאת דעומר כו' לגופה ושמעינן כו' כצ"ל והד"א:


דף קלא עמוד ב[עריכה]

גמ' אמר מר נמחק:


דף קלב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה עקיבא כו' אתה בא ללמוד בק"ו ואין דנין כו' כצ"ל והד"א:

בר"ה דורות כו' בסה"ד. נ"ב ואע"פ דכתיב נמי והקימותי את בריתי בינך וגו' לדורותם לברית עולם וקאי נמי אאברהם שהיה גדול מ"מ מאחר דאשכחן להדיא דדורות כתיב גבי קטן אמרי' האי דורות קמא נמי אקטן דוקא קאי ודו"ק:


דף קלב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אלא אמר רב אשי כו' דמיעקר לאו מקיים עשה כו' ומקיים עשה אבל כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה מה צרעת כו' וכי תימא מילה עדיפה כו'. נ"ב לדחייה בעלמא קאמרי אבל אין האמת כן אלא אומרים תוכיח אפי' מצד א' מאחר שסותר הק"ו אף שאינו דומה לדבר הלמד מק"ו וכן מוכיח בתוס' דפ' אחד דיני ממונות:

בא"ד רציחה תוכיח וכן מצאתי פה בתוס' ארוכים:

בא"ד אלא דניחא ליה לומר שיהא דוחה דנפקא ליה כו' כצ"ל:

בא"ד בסופו ופריך ליה מיניה וביה ונוכל לומר דהאי תנא באו אינו דקאמר כולהו פריך ואימא איפכא או מת מצוה תוכיח כו' כצ"ל:

בד"ה הדר אמר כו' ומה שבת חמורה צרעת לא כל שכן ואומר ר"י דלהאי לישנא צ"ל דגרס רבה כו' כצ"ל:

בד"ה האי עשה כו' מדכתיב לשמור ועי"ל תרי לעשות כתיבי בקרא זה חדא לעשה וחדא לעושה בסיב וכו' וכן פירש"י השמר לא תעשה הוא ולעשות ככל אשר יורו היינו עשה וא"ת והא דקי"ל כו' כצ"ל:


דף קלג עמוד א[עריכה]

גמ' דבר שאין מתכוין אסור כו'. נ"ב פי' מן התורה ומה שאמרי' דר' יהודה אינו אוסר דבר שאינו מתכוין אלא מדרבנן היינו באיסורי שבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים אוסר דבר שאין מתכוין אף מן התורה כן פי' התוס' להדיא בפ' כירה ע"ש:

שם לא דחו שבת דליכא כרת אבל פסח כו'. נ"ב אמאי לא קאמר דקמ"ל גבי פסח אע"ג דהרכבתו והבאתו כולהו שבותים נינהו ואפ"ה אוסר וכדמוכח להדיא בסוף המוצא תפילין ע"ש:

רש"י בד"ה ואביי כו' דסברא האי בשר כו' והד"א:

בד"ה דאתיא בק"ו כו' שבת שנדחית כו'. נ"ב מה שמקשים העולם רבא ארבא דלעיל דס"ל צרעת קילא והא דדחי עבודה משום דלא חזי ליה כבר הקשו התוס' עליו בפרק במה מדליקין דף כ"ה:

בד"ה מילה שלא בזמנה כו':

בד"ה גבי פסח כו' לעשות מע"ש כגון כו' כצ"ל:

בד"ה ומוצצין אלא ע"י החבורה כצ"ל:


דף קלג עמוד ב[עריכה]

גמ' אלא אמרי נהרדעי כו'. נ"ב נראה בעיני לפרש דהאי אלא דאמרי נהרדעי ר"ל אלא מה שהקשו בני הישיבה מאן תנא פירש אינו חוזר לא שהקשו מאן תנא דס"ל דפי' אינו חוזר כי מן הדין אפי' פירש היה לו לחזור כדסלקא דעתין מעיקרא אלא הכי מקשה מאן תנא דס"ל פי' במקצת שסילק את ידיו שאפי' כה"ג חשיב פירש ממש ואינו חוזר רבנן דפליגי עליה דר' יוסי הוא ודו"ק היטב:

רש"י בד"ה כל זמן כו'. בה ציצין בין מעכבין כו' עד שיחתכם בין שאין כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מפשיט הפסח כו' ונתנו למי שזכה בו ואח"כ הכרעיים כו' מירק והפשיט כו' שמעינן מיניה כו' כצ"ל. ונ"ב מירק והפשיט פי' גומר ומפשיט:

בא"ד וגבי עולה כו'. נ"ב פי' זהו התמיד:

בא"ד ומנתח הידים תחלה כו'. נ"ב לאו דוקא שהרי הן אחר הכרעיים וגם אחר גמר ההפשט קורע את לבו ומוציא את דמו ואח"כ חותך את הידים אלא שהן תחלה לחיתוך שאר אברים:

בא"ד ולהוציא אימוריו בלא נימין כו'. נ"ב פי' שעכשיו לא יתלכלכו בצמר של בהמה שהרי הופשט עד החזה כדלעיל פ' כל כתבי דף קי"ז:

בד"ה מהו דתימא כו' עלה דדם כו' הד"א:

בד"ה קמ"ל מדקתני במתני' כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה גדול בהדיא כו' גדול שלא מל כו' כצ"ל:


דף קלד עמוד א[עריכה]

גמ' הוא ניהו דמחמיר כו' כיסתתא לפלגא אמר אביי כו':

שם הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית נמחק:

שם המתינה לו עד שנבלע בו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לפניה לסטריה כו' החלוק מעל המילה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה כיסתתא כו' כיס כו' מתוכו בתוך החלוק כו' כצ"ל:

בד"ה וליעפפיה כו' ראש העליון החלוק כו' כצ"ל:

בד"ה לכרכי הים הס"ד:

בד"ה ה"ג כו' ירוק הצצתי בו הד"א:


דף קלד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפינן ביום הראשון קאמר ולא איירי כו' כצ"ל:

בד"ה אמר אביי כו' אתקפתא זו כדשני ליה כו' כצ"ל:

בד"ה ערלתו כו' דבהאי קרא וביום השמיני כו' בשבת כתיב כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

תוס' אחר ד"ה ואין מונעין צ"ל ד"ה הלכה כר"א בין בחמין שהוחמו בשבת כו' פי' שהוחמו ע"י נכרי מעצמו ולא שיאמר לנכרי בשבת שיחמם כדמוכח בעירובין דאמר נישייליה לאימיה וניחום אגב אימיה ע"כ. ונ"ב וכן באשר"י אלא שכתב לאחר המילה מחמם אפי' הישראל עצמו ע"ש:


דף קלה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה חיישינן הא דאר"ש בן אלעזר כו' ולענין שבת ודאי כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' דלא נחלקו בדבר זה אלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מפני הסכנה כו' ולא ידע רשב"א מאי איריא כו' כצ"ל:


דף קלה עמוד ב[עריכה]

גמ' רבי חמא אמר הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לח' ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד ות"ק כו' שלקח שפחה מעוברת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ה"ג כו' דרב אחאי כיצד כו' שנימול לח' לקח כו' ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד כו' ילדה זה יליד בית שנימול לח' ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית שנימול לא' בשלמא כו' דהא דלא גרס בשאלתות כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה משום כו' שנימול לאחד כצ"ל והד"א והוא ס"ד:

בד"ה מקנת כסף כו' מעוברת וילדה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כתנאי יש יליד בית כו' דבענין אחר אינה חשובה כו'. נ"ב פי' ולא הוי דומיא דלכם וק"ל. (עיין במהרש"א):


דף קלו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה לאכלה כו' מפרסת פרסה ואיננה מעלת גרה וגו' כו' ודאי לאכלה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה שפיהק כו' חיות מעט כו'. נ"ב אבל סתם מת בתוך ל' הוי כאכלו ארי כדמוכח לקמן ודו"ק:

בד"ה הוי אכלא מיניה כו' ממקום אחר ואמר ספיקא כו' כצ"ל. (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה מימהל היכי כו' היינו בסתם ולדות כו'. נ"ב פי' ורבנן פליגי עליה בתרתי בודאי בן ח' ושהה רשב"ג חושבו כחי גמור ואמרי' אשתהי ורבנן חשבי ליה כמת והיכא שאינו ודאי בן ח' אלא ספק כסתם ולדות רבנן חשבי ליה כחי אפי' לא שהה ורשב"ג סבר איפכא מאחר דלא שהה לא חשבינן ליה כחי:


דף קלו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה הזכר כו' ואנדרוגינוס והא כו' הד"א:

תוס' בד"ה דתניא הזכר כו' ועוד אומר רבינו דההוא כו' כצ"ל. ונ"ב תירון הוא כדמוכח להדיא בפ' המפלת בתוס':

בא"ד הלכך לא שייך התם כו'. נ"ב פי' והוא קולא כמשמעו שאינו קדוש כלל ולא משום שהוא יושב בטל ולא צריכא להאי שינויא דחיקא דלעיל ודו"ק:

בד"ה הזכר ולא טומטום כו' אלא טומטום ודאי צריך קרא שיש מהן זכרים כו' אנדרוגינוס דממעטי כו' וקשה לרבי אמאי כו' הא אשה לא כו' כצ"ל:


דף קלז עמוד א[עריכה]

גמ' שני ימים של ר"ה כו'. נ"ב כאחרים דלית להו דחיית אד"ו א"נ בה"ו קאמר ודו"ק:

רש"י בד"ה א' למול כו' בשבת ר"א כו' הד"א ונרשם גמ' בסה"ד:

בד"ה נולד בין השמשות נימול לט' שהרי ליום ח' כו' לט' היה היום כו' כצ"ל והד"א: