מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק ו

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נז עמוד א

רש"י בד"ה חבקין כו' צינגל"ה שאוסרים בו את הסוס כצ"ל:

תוס' בד"ה במה אשה כו' בקליעת השער אבל חוטין הנתונים בקליעת שער יוצא בהן דבהנהו כו' כצ"ל:

דף נז עמוד ב

גמ' בחוטי צמר אלא מודים איתמר אמר רב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל כו' אפוזייני תניא כו' של צמר תנן וכל שכן כבלא דעבדא איתמר רב אמר כבול של צמר תנן ושמואל אמר כבול של עבדא תנן אמר רבי אבהו כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א וכן ברי"ף:

רש"י בד"ה מכלל כו' בשער ש"מ כו' הד"א:

קודם ד"ה חומרתא כו' צ"ל ד"ה אלא מודים איתמר כו' ה"ג בספר הישן:

בד"ה אפודייני כו' צ"ל אפוזייני. ונ"ב פי' הרי"ף ציץ בד"ה המקפת כו' מאזן לאזן הס"ד:

בד"ה בכבול כו' איסטמא ומדקתני כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אי כבלא כו' יוצאה בכבול כו' דעבדא תנן אמאי כו' כצ"ל:

בד"ה אין בה כו' כצ"ל:

בא"ד האי נמטא גמדא כו'. נ"ב לבד קשה:

בא"ד בין רך וקשה כו'. נ"ב פי' לענין העלאה דאסורה מן התורה אין חילוק בין רך וקשה מאחר שהוא שוע טוי ונוז ודו"ק:

בא"ד מדאורייתא להציען. נ"ב פי' אפילו לישראל:

בא"ד של צמר ושל פשתן כו'. נ"ב כזה הלשון מצאתי במקצת מרדכי אבל בספרים שלנו אינו ועל כל פנים לאו דוקא קאמר דבבלאי בגדים של צמר לבד אסור בתוך סדינים ולא שרי אלא בגיזי צמר לחוד וכן איתא להדיא בהג"ה אשר"י סוף פ"ק דביצה א"נ לצדדין קאמר בבלאי של צמר והכיסוי הוא של סדינים או בבלאי בגדים של פשתן והכיסוי הוא מבגד צמר אפילו הכיסוי הוא של משי או מבגד צמר גפן ומ"מ אסור וק"ל:

בא"ד או של משי שלא התירו כו' כצ"ל:

בד"ה ואין מטמאה לס"ת טהור כו'. נ"ב עי' בפרק נגמר הדין בדף מ"ח:

דף נח עמוד א

גמ' טיט וכדרב נחמן כו' מ"ש זוג שבצוארו דלא דילמא כו' אמר מר לא תצא בהמה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שמואל אמר כו' כבלי דעבדא כו'. נ"ב מפרש"י משמע דל"ג לעיל איתמר פלוגתא דרב ושמואל כמו ביש ספרים ודו"ק:

בד"ה כסות עושים כו' צ"ל שבכסותה עושים כו':

בד"ה אלא אי כו' כלי חרס אלא כלי אדמה כו' כצ"ל והד"א:

דף נח עמוד ב

גמ' ואמר רבה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הזוג כו' הרי הן כלי אחד כו' כצ"ל:

בד"ה אלא אמר רבא כו' דודאי לאו חד מנא כו' כצ"ל:

בא"ד ואינו מקבל טומאה הזוג לעצמו ומיהו לענין מפרח טומאה מיניה לא פרחה מיניה משקבלה כצ"ל והס"ד והשאר נמחק. ונ"ב ס"א ועיקר:

תוס' בד"ה מתיב רבא כו' בלא חזרה מתיב רבא כו' ועינבל וכי תימא כו' להחזירו אלא אמר כו' הד"א:

דף נט עמוד א

רש"י בד"ה הואיל וראוי להקישו על גבי כו' כדקתני במתני' קמייתא כו' נטלו עינבליהן אחרי טומאתן טמאין כו' כצ"ל:

בד"ה ר"א אומר במדרסות כו' כגון ג' על ג' כו'. נ"ב פי' שלשה על שלשה:

בא"ד והרי עתה אינו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ור"י כו' וע"כ איירי בלא יחדו כו' כצ"ל:

דף נט עמוד ב

גמ' אריכא דאיטלע לוי כו' לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה כצ"ל. ונ"ב אף דר' חנינא לא רצה למיכף ליה היינו דלא רצה לסרב כ"כ נגד רבי שגזר עליו נשיאות לכך היה יושב בחוץ כעין שב ואל תעשה ודו"ק:

שם אמר ר"י אמר רב ששת קמרא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כלילא כו' לדידיה בארוקתא כצ"ל:

בד"ה מנקטא פארי כו'. נ"ב עיין לעיל ברש"י דף נ"ז ע"ש:

כלבוס כזה [איור]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בד"ה וטבעת כו' עליה כו' הס"ד:

בד"ה הא ר' נחמיה כו' תכשיט הוא רבנן הד"א:

בד"ה הלך אחר כו' הם טמא כס"ד ואח"כ מה"ד סמלונין כו':

תוס' בד"ה מאן דרכה כו' לנשים חשובות דאפילו כו'. נ"ב פי' דלא תימא מש"ה לא מוקי בנשים חשובות משום דלרבנן אפי' נשים חשובות אסורות כמו בעיר של זהב ע"כ מסקי דאפי' רבנן מודין כו' אי לאו דלא שייך לומר נשים חשובות אלא בעיר של זהב או כלילא ודו"ק:

בד"ה מנקטא פארי כו'. נ"ב ומנקטא לשון מקבלת כעין שפרש"י לעיל:

דף ס עמוד א

גמ' בערסא הלך כו' חותם תכשיט דאיש כו' חותם תכשיט דאשה כו':

שם נחבאין במערה ואמרו כו' אחד מהם יוצא כו' מעל גבי המערה כסבורים היו שבאו עליהם אויבים דחקו כו' היו שבאו עליהם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה המעמיד כו' השתי ראשין. נ"ב פי' של קנה:

בד"ה סנדל המסומר של עץ הוא ותוחבין מסמרות לחזק העליון עם התחתון ובגמ' מפרש מ"ט גזרו ביה כצ"ל והשאר נמחק:

בד"ה והרגו זה כו' בדחיקתן הס"ד ואח"כ הה"ד שהיו סנדליהן מסומרין כו' כצ"ל. ונ"ב ומש"ה אסרו דוקא סנדל המסומר וק"ל וכן פי' הרמב"ם:

בד"ה אלמה תנן במס' ביצה משלחין כלים כו' הד"א:

תוס' בד"ה ושמעו קול כו' של סנדל המסומר. נ"ב נ"ל דהתוס' פירשו מש"ה אסרו סנדל המסומר ולא פי' כרש"י כו' שהרגו בסנדליהם אלא מחמת דחיקה הרגו אפילו לא היו מסומרין כלל אלא התקלה באה מכח המסומר שאם לא היו המסמרים לא היה נדמה בעיניהם כקול אויבים כו' ולעיל גבי היוצא אל יצא כו' לפירוש התוספות צ"ל דאם לא היו המסמרים לא היה ניכר מנעל הפוך וק"ל:

בד"ה לא בסנדל כו' צ"ל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו כו':

דף ס עמוד ב

בגמ' משלחין כלים ביו"ט בין תפורין בין שאינן תפורין נמחק:

רש"י בד"ה לסורא חסר תרתי דומה אצל דומה כצ"ל. ונ"ב נ"ל אדם שבא מפומבדיתא דהתירו לו כ"ד מסמרות ואח"כ בא לסוריא אם כן נפלו לו ב' בדרך אם כן נוהג כמותם והוא דרך משל דומה בא אצל דומה ודו"ק:

דף סא עמוד א

רש"י בד"ה דמומחה כו' קמיע שנעשית קמיע זו לשלשה אנשים כו' כצ"ל:

בד"ה נכפה כו' במוחו ומפילו כצ"ל:

תוס' בד"ה דעבד הכי כו' ונראה לר"י דה"פ כו'. נ"ב סוף סוף נשמע שינהוג כאחד מהן ויכוין לאחד אבללא היום בימין ולמחר בשמאל ויאמר שמכוין לשניהם:

דף סא עמוד ב

רש"י בד"ה יגוד יקוץ כו'. נ"ב אבל כערוך גורס יגור ברי"ש ופי' יגור אותו במגירה ע"ש:

תוס' ד"ה הא לאמחויי כו' ודבור שאחריו אתמחי קמיע כו'. נ"ב הוא תוס' רשב"א והן כנגד תוספות של ר"י שכתב למעלה וזה ברור למעיין בו:

בסד"ה הא לאמחויי כו' אלא אם כן ריפא שלשה אנשים. נ"ב פי' ואף על גב דלגבי איתמחי קמיע לא צריכא שלשה גברי מכל מקום הכא דכבר הוחזק גברא קודם שהוחזק הקמיע אם כן ראוי לתלות או בהמחאת גברא או במזל החולה ולא בהמחאת קמיע כלל ומשום הכי פירש רש"י שהרי הוחזק בשלשה אנשים ודו"ק:

דף סב עמוד א

גמ' בד"ה אלא הב"ע כו' בשקין אלא אר"י כו' אמר רבא תרצת אשה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה במכוסה צ"ל אלא במכוסה כו':

דף סב עמוד ב

רש"י בד"ה ותלכנה כו' שיהיו מסתכלין בה כו' כצ"ל:

בד"ה דמרמזן כו' דסיקור נמי לשון הבטה כצ"ל:

דף סג עמוד א

גמ' שנא' והדרך צלח א"ת כו' שנא' רכב יכול כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה המחדדין כו' להתחדד הס"ד:

בד"ה במיימינין כו' טעמיהן בדיקדוק ובוררן. נ"ב בדוקיין ובירורן כצ"ל:

בד"ה מי יאמר צ"ל ומי יאמר:

דף סג עמוד ב

גמ' ע"כ לדברי תורה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ועשו כו' כלי דלא תקבל טומאה כו' כצ"ל:

דף סד עמוד א

תוס' בד"ה מנין כו' ומשיחות ושק כצ"ל:

דף סד עמוד ב

גמ' שבח הוא לה אלא ילדה כו' כצ"ל ונמחק ואתיא לאחוויי:

רש"י בד"ה בין משל כו' סוס הס"ד:

בד"ה וחכמים כו' נקט דוקא דלא מאיס דליכא למימר דשלפא ליה כו' ל"א כו' דרבי ורבנן וה"ק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ובלבד כו' אסרינן להחזיר הרטייה כו' כצ"ל:

בד"ה ובלבד כו' לאשמעינן דלא תצא פשיטא כו' כצ"ל:

דף סה עמוד א

רש"י בד"ה אבל של כסף כו' ומ"ש רבי דקשרי משום דחשיב כו' כצ"ל:

בד"ה יוצאה בה כו' ומחויי דמיגלי כו' הד"א:

דף סה עמוד ב

רש"י בד"ה פסולות לכהונה כו' לאו אורת ארעא. נ"ב אבל הרמב"ם כתב דתרבות רעה היא ומכין עליה מכת מרדות וכן בסמ"ג:

בד"ה וסבר כו' וחזרתי ובדקתי לפרש כו'. נ"ב פי' כדי ליישב ולקיים פי' רבינו הלוי ויגעתי ולא מצאתי וק"ל:

בא"ד נוטפין כשאובין ולאו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה פסולות כו' בפ' הערל דקאמר התם לית הלכתא לא כברא ולא כאבא כו' עד דקאמר כו' כצ"ל:

בד"ה סהדא כו' שהרי בבל במזרח א"י קאי כו'. נ"ב לאו דוקא ממש למזרח דהא מסקינן בפרק קמא דגיטין דבבל לצפונה דא"י קיימא אלא משוכה לצד המזרח רחוק מן המערב ודו"ק:

בד"ה שמא כו' רוצה להטבילן בהן משום כו' כצ"ל:

בד"ה דאמר כו' טפחיים עולים כנגדה כו' דבכורות דתניא כו' אלא יובל שמו כו' הד"א וכצ"ל:

בד"ה הקיטע כו' אבל הכסא שבידו כו' כצ"ל:

דף סו עמוד א

רש"י בד"ה טמא מקבלין צ"ל טמא ומקבל טומאת כו':

בד"ה ואין יוצאין כי' דמשתלפי הס"ד:

בד"ה טהור מכלום כו' טומאה ולא מטמא מדרם משום כו' עץ הוא אלמא אע"ג דזימנין דמסתמיך עליה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רבא אמר כו' ל"ל בית קבול כתיתין כו' נ"ב פי' דס"ל השתא דבכל ענין ראוי למדרס ואף א"ת שהאמת כן הוא שאף בלא כתיתין טמא מדרס ולא תני כתיתין אלא משום טומאת מת תיפוק ליה כו' ולאו דוקא שקשר הקושיא לדברי הרב פורת דבזולתו יותר יוקשה ל"ל בית קיבול כתיתין ודו"ק אלא משום דסליק בהאי עניינא טהור לגמרי מקשה ל"ל כו' ואדרבה יטמא לגמרי ודו"ק:

דף סו עמוד ב

גמ' פיסקא כסא וסמוכות שלי טמאין כו' כי היכי דציל הא כו' שיעא כו' גמלי דדרי מידי כו' דאיקלע לי' ולהדר כו' נהרא נהרא שקיל מיא דיהבה לי' דאורחא כו' כצ"ל:

דף סז עמוד א

רש"י בד"ה חמרא דאכפא חמור שנושאין אותו בכתפים הלצנים כו' כצ"ל:

בד"ה קשרי פואה גרנצ"א קושרים כו' כצ"ל:

בד"ה דרב הונא כו' רבו וכן כו' חייא ורבי כו' הד"א:

בד"ה מתני' כו' שמועות דאיירי בקטנים היה כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

בד"ה תרווייהו געגועים ולפופי כצ"ל:

בד"ה בשמא כו' בן פלונית. נ"ב דוקא נקט פלוני בן פלונית שבני אדם מכירין האשה שהיא אם הולד יותר מאביו כך שמעתי:

בד"ה ולימא ליה לשומשמנא הס"ד:

גמ' וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר משה וגו' ולמחר לימא וירא ה' כי סר לראות ולמחר ויאמר אל תקרב הלום כו' כצ"ל:

שם ובמסמר מן הצלוב כו'. נ"ב פי' מן ען צלוב עיין בערוך:

שם דעבדי לזירפא:

נ"ב והרמב"ם פי' שהוא מועיל לקדחת שלישית ע"ד סגולה ע"ש:

שם סוקרו בסיקרא וטוענו כו' כתריס שייא שייא כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה לאישתא תלתא כו' שחפת שלישית כו'. נ"ב והוא שאנו קוראין קדחת רביעית:

בד"ה כולהו אית כו' דרכי אמורי אלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בני מלכים כו' דילמא מיפסק ואתי כו' כל אדם דקתני במתני' בין קטנים עשירים בין קטנים עניים וכר' שמעון ר' זירא אומר בזוג שבכסותו ומהו כל אדם דקתני במתני' בין גדולים בין קטנים ומתני' פליגא כו' שבצוארו אלא כאן בגדולים כו' דאי מיפסיק אתי לאתויי כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים. נ"ב פי' מאי חילוק יש ביניהם שצריך אח"כ לרבות כל אדם משום שכל ישראל בני מלכים הם אפילו לא יהיו בני מלכים מאי אסור איכא בקטנים ודו"ק:

בא"ד אבל בני מלכים לא מחייכי א"כ אפי' כו' כצ"ל:

דף סז עמוד ב

גמ' בכותל בפני האפרוחים וגו' דרכי האמורי אבל נותנין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה המבקעת כו' ואית דגרסי מקבעת כו' הקליפות במקל וקובעתן בכותל לפניהם כו' כצ"ל:

בד"ה ומכסה צ"ל דמכסי כו' למעלה ממהר כו' הד"א: