משנה שבת ד

שבת פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק רביעי ("במה טומנין") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

במה טומנין ובמה אין טומנין?

אין טומנין לא בגפת ולא בזבל, לא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחים בין יבשים.

לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים בזמן שהן לחים, אבל טומנין בהן כשהן יבשים.

טומנין בכסות ובפירות, בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן דקה.

רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה.

משנה ב

טומנין בשלחין, ומטלטלין אותן. בגיזי צמר, ואין מטלטלין אותן.

כיצד הוא עושה?

נוטל את הכיסוי והן נופלות.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, קופה מטה על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזיר.

וחכמים אומרים, נוטל ומחזיר.

לא כיסהו מבעוד יום, לא יכסנו משתחשך.

כיסהו ונתגלה, מותר לכסותו.

ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר, או תחת הכסת.

משנה מנוקדת

(א) בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין?

אֵין טוֹמְנִין לֹא בְּגֶפֶת וְלֹא בְּזֶבֶל,

לֹא בְּמֶלַח וְלֹא בְּסִיד וְלֹא בְּחוֹל,

בֵּין לַחִים, בֵּין יְבֵשִׁים.

לֹא בְּתֶבֶן וְלֹא בְּזַגִּים וְלֹא בְּמוֹכִים וְלֹא בַּעֲשָׂבִים,

בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים;

אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁים.

טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת,

בְּכַנְפֵי יוֹנָה,

וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים,

וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַּקָּה וּמַתִּיר בַּגַּסָּה:

(ב) טוֹמְנִין בַּשְּׁלָחִין,

וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן.

בְּגִזֵּי צֶמֶר,

וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן;

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה?

נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

קֻפָּה,

מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל,

שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחֱשַׁךְ.

כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ.

מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת:

נוסח הרמב"ם

(א) במה - טומנין,

ובמה - אין טומנין?

אין טומנין -

לא בגפת,

ולא בזבל,

ולא במלח,

ולא בסיד,

ולא בחול,

בין לחים, בין יבשים.

לא בתבן,

ולא בזוגין,

ולא במוכין,

ולא בעשבים,

בזמן שהן לחים,

אבל טומנין בהן - יבשים.

טומנין -

בכסות,

ובפירות,

ובכנפי יונה,

ובנעורת של פשתן,

ובנסורת של חרשים.

רבי יהודה -

אוסר - בדקה,

ומתיר - בגסה.

(ב) טומנין -

בשלחין - ומטלטלין אותן.

בגיזי צמר - ואין מטלטלין אותן.

כיצד יעשה? -

נוטל את הכסות - והן נופלות.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

קופה מטה על צידה - ונוטל,

שמא יטול - ואינו יכול להחזיר.

וחכמים אומרים:

נוטל - ומחזיר.

אם לא כיסהו - מבעוד יום,

לא יכסנו - משתחשך.

כיסהו - ונתגלה,

מותר לכסותו.

ממלא - את הקיתון,

ונותן - תחת הכר,

או תחת הכסת.

פירושים

משנה שבת, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב