משנה שבת ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) במה - טומנין,

ובמה - אין טומנין?
אין טומנין -
לא בגפת,
ולא בזבל,
ולא במלח,
ולא בסיד,
ולא בחול,
בין לחים, בין יבשים.
לא בתבן,
ולא בזוגין,
ולא במוכין,
ולא בעשבים,
בזמן שהן לחים,
אבל טומנין בהן - יבשים.
טומנין -
בכסות,
ובפירות,
ובכנפי יונה,
ובנעורת של פשתן,
ובנסורת של חרשים.
רבי יהודה -
אוסר - בדקה,
ומתיר - בגסה.


(ב) טומנין -

בשלחין - ומטלטלין אותן.
בגיזי צמר - ואין מטלטלין אותן.
כיצד יעשה? -
נוטל את הכסות - והן נופלות.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
קופה מטה על צידה - ונוטל,
שמא יטול - ואינו יכול להחזיר.
וחכמים אומרים:
נוטל - ומחזיר.
אם לא כיסהו - מבעוד יום,
לא יכסנו - משתחשך.
כיסהו - ונתגלה,
מותר לכסותו.
ממלא - את הקיתון,
ונותן - תחת הכר,
או תחת הכסת.


הדף הראשי של משנה שבת ד