תפארת ישראל על שבת ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על שבת · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

במה טומנין ובמה אין טומנין:    דאסור לטמון תבשיל בע"ש בדבר שמוסיף חמימות. רק במה שמעמיד חמימות. דשמא יטמין בערב שבת בגחלים בוערות. ויחתה בשבת למהר בישולו:

אין טומנין לא בגפת:    פסולת זיתים ושומשמין:

ולא בזבל:    של בהמות:

לא בתבן ולא בזגים:    קליפי וגרעיני ענבים:

ולא במוכים:    כצמר וצמר גפן:

ולא בעשבים בזמן שהן לחים:    אכולהו ד' קאי דע"י לחותן דוקא יש בהן חמימות ומוסיפין הבל. אבל יבשין אינן רק משמרין החום שבתבשיל שלא ישלוט בו אויר הקר שבחוץ:

טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה:    ה"ה שאר נוצות (רנ"ז ס"ג):

ובנסורת של חרשים:    (זענע שפענע):

ובנעורת של פשתן:    (ווערק) והן הקסמין שניפלין מהפשתן כשינפצוהו (ונ"ל דל"ג "דקה". דהרי בגמ' אצטריך למפשט מברייתא דר"י אנעורת קאי):

ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה:    וקיי"ל (רנ"ג ס"א וססרנ"ז) דשאלענט שלנו אינו הטמנה מדאין הקדירה מסביב נוגע בתנור מדלא הוה דומיא דהטמנת רמץ. ועי' בכלכלת שבת בדיני הטמנה סי' ה':

משנה ב[עריכה]

טומנין בשלחין:    עורות לחין עם שערותיהן.

ומטלטלין אותן:    אפי' לא טמן בהן. ומיירי בשל גסה. דכשכופלה חזי לישב עליו (מיהו אי"ל כר"ת. דהכא ביבשין מיירי. דק"ל דבכה"ג מי חזי להטמנה):

בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן:    ואפילו טמן בהם. מדמוקצות לטוייה מיהו ביחדן לעולם להטמנה. אז בטלי להטמנה:

כיצד הוא עושה:    הטומן בהן. איך יוציא הקדירה מתחת המוקצה:

נוטל את הכסו:    ומיירי שמקצת הכסוי מגולה (רנ"ט ס"א). ואי"ל דעכ"פ הכסוי בסיס לאיסור. ליתא. דאין הכסוי משמש להצמר. רק הצמר משמש לקדירה לחממה. ובאין הקדירה מגולה כלל יתחוב כוש וינער (מג"א רנ"ט סק"ה). ובא"א בכוש התיר בא"ר ליגע בצמר עצמו לסלקו:

והן נופלות:    ואכתי לא שמעינן מה יעשה משנטל הכסוי. ובהא פליגי ר"א ורבנן:

רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה:    (פאם):

מטה על צדה ונוטל:    ר"ל הקופה שטמן בה הקדירה בצמר מטה אותה. ולוקח המאכל. אבל לא יוציא הקדירה:

שמא יטול ואינו יכול להחזיר:    ושמא יטלטל המוקצה להחזירו. וי"א דאפי' באינן מוקצה אסור. גזירה שמא תתקלקל הגומא ויתקנה. והו"ל כהטמנה חדשה:

וחכמים אומרים נוטל ומחזיר:    כשלא נתקלקל הגומא. דלא גזרינן:

לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך:    אפי' בדבר המותר לטלטל אסור. דהטמנה לכתחלה בשבת אסור אפי' באינו מוסיף הבל:

כסהו ונתגלה:    משחשיכה דוקא. ואז אפי' לכתחלה מותר לגלות (רנ"ז ס"ד) והא דנקט לשון דיעבד. קמ"ל דהא בכסהו ונתגלה מבעו"י אפי' גלהו בדיעבד. אסור לכסות משתחשך (רט"ז שם סק"ד):

ממלא את הקיתון:    ר"ל מותר למלא בשבת (קרוג) עם מים צוננין או תבשיל צונן:

ונותן לתחת הכר:    (דעקקע):

או תחת הכסת:    קיססען (עמ"ש פ"כ דכלים מ"א). ולהכי מותר מדאין כוונתו רק שלא יצטננו ביותר. או כדי שתפג צינתן (שם ס"ו). אבל דבר חם בכ"ר אסור לתנו תחת כרים וכסתות בשבת. אף דאינו מוסיף הבל. דכל הטמנה לכתחלה בשבת אסור. אא"כ פנהו מכ"ר לכלי אחר שרי כה"ג (רט"ז רנ"ז סק"ה):

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]