משנה שבת ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ד · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

טומנין בשלחין, ומטלטלין אותן. בגיזי צמר, ואין מטלטלין אותן.

כיצד הוא עושה?

נוטל את הכיסוי והן נופלות.

רבי אלעזר בן עזריה אומרה, קופה מטה על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזירו.

וחכמים אומרים, נוטל ומחזיר.

לא כיסהו מבעוד יום, לא יכסנו משתחשך.

כיסהו ונתגלה, מותר לכסותו.

ממלא את הקיתון ז ונותן לתחת הכר, או תחת הכסת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

טוֹמְנִין בַּשְּׁלָחִין,

וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן.
בְּגִזֵּי צֶמֶר,
וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן;
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה?
נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
קֻפָּה,
מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל,
שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחֱשַׁךְ.

כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ.
מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת:

נוסח הרמב"ם

טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד יעשה נוטל את הכסות והן נופלות רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צידה ונוטל שמא יטול ואינו יכל להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר אם לא כיסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כיסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת.

פירוש הרמב"ם

טומנין בשלחין ומטלטלין אותן כו': שלחין עורות תרגום והפשיט את העולה וישלח. וגיזי צמר ידוע והוא לשון רבים והנפרד גז צאנך או גזה. ואמרו אין מטלטלין אותן זה כשלא ייחדן להטמנה אבל אם הזמינם לטמון בהם מותר לטלטלן: נותן *)את הכסות הוא שיתן על פי הקדירה חתיכת בגד ואחר כך יתן על אותה החתיכה הגזות ואמרו יטול הבגד שעל פי הקדירה ויפלו הגזות שעליו זה הוא טלטול מן הצד והוא מותר. והכל מודים כי כשישתנה סדר מושב הדברים שטומנין בהם שאסור להחזיר החמין לאותו מושב ועל דרך הדמיון אומר כי מי שהטמין קדירה בתבן וכשהסיר הקדירה נהרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להשיב הקדירה לאותו התבן כי מקומו נפסד ורפה ותצטרך הקדירה לעשות לעצמו מקום בתבן בשמחזיר אותה ונמצא כמי שטומן בשבת ואין מחלוקת בזה אבל המחלוקת כרבי אלעזר בן עזריה דואה כי הוא חייב להשמר ולהזהר בשעת נטילת הקדירה מן הקופה שטמן בה כדי שלא יפסיד מקום הקדירה ויחזיר אותה אחר הריסות המקום ולפיכך יאמר שישנה מקום הקופה ויטה אותה כדי שלא יפסד מקום הקדירה כשיוציאה ואז יגלה אותה ויוציאה וחכמים לא הצריכוהו לזה אבל אומרים יטול בדרכו ויחזיר ואם נתקלקל גומא לא יחזיר. ואמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר"ל בשבת כי הרימנת מים בשבת על זו הדרך מותרת. וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין אותו תחת הראש כשאדם שוכב. וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלחין - עורות ב. תרגום והפשיט, וישלח:

ומטלטלין אותן - בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן, דחזו למזגא עלייהו ג, כלומר להשען עליהם ד:

ואין מטלטלין אותן - דמוקצות הן לטוות ולארוג, ואף על פי שטמן בהן לפי שעה לא הפקירן לגמרי כשלא יחדן להטמנה, אבל יחדן להטמנה מטלטלם:

כיצד יעשה - זה שטמן בהם כיצד יטול קדרתו, הואיל ואסור לטלטלן והרי היא טמונה כולה בהן:

נוטל - כסוי של קדרה שיש תורת כלי עליו, ואע"פ שהן עליו לא איכפת לן דלא נעשה בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות את הקדרה:

רבי אלעזר אומר קופה מטה על צדה ונוטל - כשבא ליטלה מטה את הקופה על צדה, שמא יטול את הקדרה ויפלו הגיזין שמכאן ומכאן לתוך הגומא שיש בה הקדרה ואם יצטרך לחזור ולהטמינה לא יוכל לטלטל הגיזין לכאן ולכאן ולעשות גומא ולהחזירה לתוכה:

וחכ"א נוטל - את הקדרה ואם לא נפלו הגיזין שמכאן ומכאן ולא נתקלקלה הגומא מחזיר הקדרה למקומה, ולא אסרינן ליה ליטול את הקדרה לכתחלה גזירה שמא תתקלקל הגומא. ומודים חכמים שאם נתקלקלה הגומא שלא יחזיר. והלכה כחכמים:

לא יכסנו משתחשך - שאסור להטמין בשבת בין בדבר המוסיף הבל בין בדבר שאינו מוסיף הבל בדרך הטמנה:

ונותן - בשבת, תחת הכר שמשים מראשותיו ואע"פ שהוא מלא מוכין או נוצה, שאין דרך הטמנה בכך:

כסת - גדול מכר:

פירוש תוספות יום טוב

[* טומנין בשלחין. פי' הר"ב עורות כו' ור"ל בעודן בצמרן כמ"ש במ"ו פ"ה דמכשירין. ובירוש' ר"ח בשם ר' ישמעאל בר ר"י אבא שלחא הוה והיה אומר לנו קשרו לכם ראשי גיזיות ואתם מותרין לטלטלן מחר]:

ומטלטלין אותן. פי' הר"ב דחזי למזגא עלייהו. ורש"י מפרש בעור בהמה גסה דוקא. ור"ת מפרש דהכא ביבשין. כי היכי דלא תקשה ממשנה ה' פ"ק דביצה ועיין במשנה ה' פ"ו דלקמן. ומ"ש הר"ב כלומר להשען עליהם זה לשון רש"י פ"ק דביצה ד' י' כן היתה ישיבתה שוטחין בגדים ע"ג הקרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהם כפופים כדאמר בפסחים [ק"ח.] הוי זגינן אברכי דהדדי:

נוטל את הכסוי וכו'. וכתב הר"ן ות"ק לא מיירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדירה מן הקופה ומש"ה פליגי ראב"ע ורבנן דראב"ע סבר מטה הקדרה ונוטל התבשיל מה שצריך לו וכו'. והוא פי' נכון מאד. אלא דנוטל דרבנן לא הוי דומיא דנוטל דראב"ע. [* ונ"ל דחכמים מהדרין על לישנא דשמא יטול דאמר ראב"ע]. והרמב"ם מפרש בדראב"ע נמי שנוטל הקדירה ונטיית הקופה הוא כדי שלא יהרוס המקום ששם הקדירה:

ואינו יכול להחזיר. והלכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין שנפלו ויחזור. ורבנן לא חיישי שיחזור באיסור:

הכר. פירש הר"ב שמשימו תחת מראשותיו והכסת גדול ממנו. וכן פי' הרמב"ם. ומקומות יש שפירשו בהפך. ואכתבם במשנה ב' פ"י ממס' מקואות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) בעודן בצמרן כמ"ש במ"י פ"ה דמכשירין:

(ג) (על הברטנורא) ורש"י מפרש בעור בהמה גסה. ור"ת מפרש ביבשין:

(ד) (על הברטנורא) כן היתה ישיבתם, שוטחין בגדים ע"ג קרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהם כפופים. כדאמר בפסחים הוי זגינן אברכי דהדדי רש"י ביצה ד"י:

(ה) (על המשנה) נוטל כו'. וכתב הר"נ ות"ק לא מיירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדירה מן הקופה, ומש"ה פליגי ראב"ע ורבנן דלראב"ע מטה הקדירה ונוטל התבשיל מה שצריך לו כו' והוא פירוש נכון מאד. אלא דנוטל דרבנן לא הוי דומיא דנוטל דראב"ע ונ"ל דחכמים מהדרין על לישנא דשמא יטול דאמר ראב"ע והר"מ מפרש בדראב"ע נמי שנוטל הקדירה, ונטיית הקופה היא כדי שלא יהרוס המקום ששם הקדירה:

(ו) (על המשנה) ואינו יכול להחזיר. והלכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין שנפלו ויחזיר ורבנן לא חי. שי שיחזיר באיסור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

טומנין בשלחין:    פי' רש"י ז"ל בפרק כל כתבי דהכא מיירי בעור בהמה גסה דחזי למיזגא אבל הא דאמרי' התם דאין מטלטלין אלא עור אגב בשר מיירי בעור בהמה דקה דלא חזי למיזגא עליה ע"כ. ולפירושו הא דביצה דנותנין עור לפני הדורסן דמפ' התם טעמא משום דהתירו סופן משום תחלתן כדי שישחוט לצורך י"ט דמשמע אבל עור דעי"ט אסור לטלטל מיירי בעור בהמה דקה והא דתנן בפ' כל כתבי פורשין עור של גדי ע"ג התיבה צריך לומר לפירושו דמיירי כשיחדו לישיבה. ור"ת ז"ל מפרש דהכא מיירי ביבשים דחזי למזגא עלייהו והתם בלחים תוס' ז"ל והביאוה הם ז"ל פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ד) וגם הר"ן ז"ל פירש עורות דמתני' דוקא ביבשים כדפי' ר"ת ז"ל: ובגמ' איכא פלוגתא דתנאי ואמוראי אי דוקא של בעה"ב או אפי' של אומן דקפיד ופסק הלכה אפי' של אומן דהכי אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא שלחא הוה ואמר הביאו שלחין ונשב עליהן כלומר בשבת היו עושין כן ומעשה רב דאי לאו דקים ליה לא הוה עביד אע"ג דאיהו ר' יוסי ס"ל דאפי' של אומן:

כיצד יעשה נוער את הכסוי והן וכו':    אית דגרסי נוטל את הכסוי וכן נראה הגי' יותר נכונה וכן הגיה רש"ל ז"ל. ומלת הכסוי מצאתי מנוקד בשב"א הכ"ף וכתב שם המנקד ז"ל כדכתיב כסוי עור תחש. אך ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ג"כ כסוי. ופי' הר"ן ז"ל ות"ק לא איירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדרה מן הקופה ומש"ה פליג ראב"ע ורבנן בתראי דר' אלעזר סבר מטה הקופה ונוטל מן התבשיל מה שצריך לו ומניחה לערב שאם יטלנה משם לא יוכל להחזירה דשמא המוכין שמכאן ומכאן יפלו ואתי לטלטולינהו הלכך תקון ליה רבנן להטות קופה על צדה ורבנן בתראי לא חיישי להכי עכ"ל ז"ל. וכן פי' ה"ר יהונתן ז"ל ג"כ דת"ק לא פירש דבריו אם יקח הקדרה כולה או יטנה על צדה ויקח ממנה הצריך לו בזוהמא ליסטרין דהיינו כף ור"א בן עזריה ורבנן בתראי בהא פליגי וכו' וראב"ע ס"ל מטה על צדה ובזוהמא ליסטרין יקח התבשיל מתוכה ותשאר הקדרה במקומה במה שישאר מן התבשיל למנחה שאם יטול את הקדרה לגמרי חיישי' שמא יפלו מן המוכין שמכאן ומכאן לתוך הגומא ואם יצטרך לחזור ולהטמין לא יוכל לטלטל המוכן בידים לתקן הגומא וחכמים ס"ל דיגביה הקדרה לגמרי ולא חיישי' שמא תתקלקל הגומא ואתי למפשע לתקן הגומא ע"כ בקיצור. ובפי' זה נתקן קצת דוחק הלשון דקתני שמא יטול ואינו יכול להחזיר דה"ל למיתני קופה מטה על צדה ונוטל שאם יטול שמא יפול ואינו יכול להחזיר: ובבית יוסף א"ח סי' רנ"ט כתוב אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה שהטעם מפני שתצטרך הקדרה לעשות לעצמה מקום כשמחזירה ונמצא כמי שטומן בשבת ולפי זה אפי' בדברים המותרים לטלטל אסור להחזירה אם נתקלקלה הגומא ע"כ משמע מפי' הרמב"ם ז"ל דמפ' דנוטל דר"א בן עזריה ג"כ לא קאי אתבשיל אלא אקדרה:

הג"ה לא כסהו מבע"י לא יכסנו משתחשך:    כדאמרי' בפ"ק מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזירה שמא ירתיח כלומר ימצא קדרתו צונן בשליש הלילה וירתיחנה אבל בבין השמשות דשרינן להטמין אע"ג דספק לילה הוא כדתנן וטומנין את החמין התם ליכא למיגזר שמא ירתיח דסתם קדרות בבין השמשות רותחות הן מחמת שהרתיחן סמוך לחשכה ובשעה פורתא לא נצטננה: כסהו ונתגלה וכו'. כסהו מבע"י ונתגלה בלילה כשנטל קדרתו מן הטמנה כי היכי דשרי ליה לכסותו ולא גזרי' בהא שמא ירתיח לפי שכיון שהרתיחו מבע"י משעה שכסהו היה רותח הרבה עודנו מחזיק חמימותו כל היום כיון שלא עמד מגולה אלא פורתא כשלקח ממנו קצת לצורך הלילה ועוד שלא הניח הקדרה ע"ג קרקע כדאמרי' בפ' כירה שמא לא נצטנן כלל אבל אי שרי לכתחילה להטמין בחצי הלילה אם ימצאנה צוננת מה תועיל לו הטמנתו אלא ודאי מבלי ספק ירתיחנה ובברייתא תני שאם כסהו מבע"י ולא כסהו כראוי יוסיף עליו כפי מה שירצה משתחשך דהא נמי ליכא למיגזר שמא ירתיח דהא כסהו רותח: ממלא אדם קתון של מים. כלומר קיתון של מים צונן מן הבור ומטמין תחת הכר או תחת הכסת של לבדין שקורין פלטרו שאינו מתחמם כדי שלא יחמו בחום הקיץ בהבל הבית אי נמי שהיה מתיירא שמא תגע בו החמה בחצר ויכסנו בכלים כדי שלא יחמו וראשון נראה יותר ולא גזרו הטמנה כדי שלא יחם אטו הטמנה כדי שיחם ובגמ' מפרי' ל"ש מים שאין דרכן להטמינן אלא אפילו תבשיל שדרכו להטמין לא גזרינן הא אטו הא. ה"ר יהונתן ז"ל:

כסהו ונתגלה מותר לכסותו:    וה"ה דמותר לגלותו בידים ולחזור לכסותו כמו שמותר ליטול הקדרה ולהחזירה והא דנקט כסהו ונתגלה משום דנתגלה מבע"י איירי דומיא דרישא לא כסהו מבע"י וקאמר דמותר לכסותו משתחשך אבל אם גלהו בידים מבע"י כדי לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה תוס' ז"ל: ובבית יוסף שם סי' רנ"ז כתב בשם רוב הפוסקים. והרמב"ם ז"ל מכללם דלהכי נקט לשון נתגלה בדיעבד לדקדק דוקא נתגלה משתחשך אבל נתגלה מבע"י אפי' ממילא אסור לכסותו משתחשך והכי איתא בירושלמי וראוי לחוש לאסור ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל בסוף לשון המתחיל לא יכסנו וכו' צריך להגיה שם בדרך הטמנה:

ממלא אדם את הקתון:    של צונן ונותן לתוך הכר שלא יחמו בחום הקיץ והחמה כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם כך פי' רש"י ז"ל מכלל דס"ל דאלו עביד הכי כדי שתפוג צנתו אסור והגאונים ז"ל סוברין דאפי' כדי שתפיג צנתה שרי הר"ן ז"ל: ממלא וכו' בגמ' אמרי' דאפי' דבר שדרכו להטמין כגון תבשיל נמי מותר:

כסת:    גדול מכר עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ממתני' דבפ' כ"ח דכלים מוכיחין תוס' ז"ל דכר גדול מכסת דקתני כר שעשאו סדין וסדין שעשאו כר ואילו גבי כסת קתני כסת שעשאה מטפחת ומטפחת שעשאה כסת ע"כ ולי הדיוט יש לי עוד להוכיח נמי דכר גדול מכסת ממאי דאמר ריש לקיש לברתיה בפ' השולח כריסי כרי ואי כר הוי אותו שמשימין תחת הראש מה משיב לה מכריסו וכן מצאתי שהביאו תוס' ז"ל גם ראיה זו בפ' בתרא דע"ז דף ס"ה וגם בערוך בערך כר ועוד הביאו ראיה תוס' ז"ל ממאי דאמרי' בפ' בתרא דערובין ונעשית כר לבעלה ע"כ ועוד יש לי אני הדיוט הוכחה גמורה מתוספתא דכלים ושם במסכת כלים פ' ששה עשר כתבתיה בס"ד: גם ה"ר יהוסף ז"ל הביא ראיה לזה ממה שאז"ל דאשה נעשית כר לבעלה וכן פי' בעל הערוך בערך כר וכן פי' בעל הספר עצמו בסוף מסכת מקואות ע"כ. ונקד ה"ר יהוסף ז"ל הַכֶּסֶת בשש נקודות.


פירושים נוספים