משנה שבת ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ה · משנה א | >>
במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה?
יוצא הגמל באפסר, ונאקהא בחטם, ולובדקיס בפרומביא, וסוס בשיר, וכל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, ומזין עליהןב וטובלין במקומןג.
בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה, וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה?
- יוֹצֵא הַגָּמָל בְּאַפְסָר,
- וְנָאקָה בַּחֲטָם,
- וְלֻבְדְּקִיס בִּפְרֻמְבְּיָא,
- וְסוּס בַּשֵּׁיר.
- וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר;
- וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן:
במה בהמה יוצאה,
- ובמה אינה יוצאה?
- יוצא הגמל - באפסר,
- והנאקה - בחטם,
- והלובדקיס - בפרומביא,
- והסוס - בשיר.
- וכל בעלי השיר -
- יוצאין - בשיר,
- ונמשכין - בשיר,
- ומזין עליהן,
- וטובלין במקומן.
אפסר - הוא חבל שקושרין על פיות הגמלים.
וחטם - הוא טס של ברזל שקושרין אותו על הלחיים, ובלשון עברי "פח", "את פחי הזהב"(שמות לט, ג). ומה שדקדק בנאקה לבנה, לפי שהיא חזקה יותר ותצטרך שמירה מעולה.
ולובדקיס - הוא מין מן החמורים שאינן למודים, והוא בינוני בין חמור הבר ובין חמור הישוב.
ופרומביא - הוא רסן של ברזל.
ושיר - הוא המתג.
ועניין אמרו יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר - שיוצאות הבהמות בעלי השיר וכליהן כרוכין על צואריהן, ונמשכין בשיר כי הוא מותר למושכן במתג שלהן.
ומזין עליהם - רוצה לומר על אותן המתגין כשנטמאו באהל המת.
ואמרו וטובלין במקומן - בתנאי שלא יהיו חלקי אותן המתגין דחוקות קצתם על קצתם, ויהיה הריוח ביניהם מעט כדי שלא יעשו חציצה.
ודע כי העיקר אצלנו, כי כל מה שהוא מתכשיטי הבהמות אינו מקבל טומאה כאשר נבאר במסכת כלים. ומה שאומר בכאן כי השיר וכיוצא בו מקבל טומאה, לפי שהוא מכלי האדם בשעת הרכיבה לפי שהוא מנהיג בה הבהמה והוא ממשמשי האדם, לפיכך מקבל טומאה:
במה בהמה יוצאה - לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמנטרא ביה הבהמה לא הוי כמשאוי ומידי דלא מנטרא ביה הוי כמשאוי:
אפסר - חבל שקושרים על פי הבהמה:
והנאקה - בגמרא מוקי לה בנאקה לבנה דוקא שצריכה נטירותא יתירתא:
בחטם - לוקחין כמין טבעת של ברזל ונוקבין חוטם הנאקה ומכניסין אותו בתוכו:
לובדקס - חמור הבא ממדינת לוד, והם קשים וחזקים וצריכין שמירה יותר משאר חמורים הנמצאים בישוב:
בפרומביא - רסן של ברזל:
בשיר - כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבועה בו ומכניסין בטבעת חבל ומושכין הבהמה:
וכל בעלי השיר - כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות:
יוצאים בשיר - כרוך על צוארן החבל הקבוע בשיר:
ונמשכין בשיר - ואם רצה מושך הבהמה בחבל שבשיר:
ומזין עליהן - במקומן כמות שהן בצואר הבהמה, אם נטמאו במת:
וטובלין במקומן - מכניסים הבהמה במים להטביל השיר. ואף על גב דקי"ל שכל הכלים המיוחדים לבהמה אין מקבלין טומאה, השיר וכיוצא בו מקבל טומאה וצריך טבילה, הואיל ונעשו לאדם שינהיג בו את הבהמה, ככלי העשוי לתשמיש אדם דמי:
במה בהמה יוצאה. פירש הר"ב מידי דמנטרא כו'. ועיין בסוף הפרק:
יוצא הגמל. הכא פתח לפרושי במאי דפתח וליכא קפידא כמ"ש ברפ"ק בס"ד:
ונאקה. פי' בערוך [ערך נקה] גמל נקבה כשראויה למשא קורין אותה נאקה:
מזין עליהן. כתבו התוס' דאיצטריך לאשמעינן במקומן דלא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה (משנה ג' פרק בתרא) נתכוין להזות על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה עכ"ל. דנפסלו במלאכה דהזאה של בהמה (אינה) [אין שם] הזאה עליה והוי להו כמים שנעשו בהן מלאכה כך פי' רש"י בפ"ק דיומא דף י"ד. והר"ש מפרש טעם אחר. אבל לפי' הר"ב והרמב"ם דהתם שפירשו לא ישנה שאינו צריך לטבול שנית אלא יזה במים שנשארו באזוב הואיל ותחלת טבילתו כשרה היתה. נפרש דאיצטריך לאשמעינן שלא נחוש לשמא יתכוון להזות על הבהמה ויזה על הכלים דתנן בסיפא דהזייתו פסולה עד שישנה. והוא לא ישנה. ומ"ש הר"ב דלהכי מקבל טומאה הואיל ועשוי לאדם שינהיג בו את הבהמה. פי' לצורך האדם וז"ש הרמב"ם שהוא מכלי האדם בשעת הרכיבה וכן דקדק הר"ן וכתב כדי למשכה למקום שירצה:
וטובלין במקומן. נראה דאיצטריך לאשמעי' דלא חיישי' שמא יטביל אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ. ועיין רפ"ו ומ"ש שם בס"ד:
(א) (על המשנה) נאקה. גמלה נקבה כשראויה למשא. ערוך:
(ב) (על המשנה) ומזין עליהן. במקומן ולא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה, תוספ' (עיין רש"י יומא דף י"ד) ולפירוש הר"ב שם צ"ל דאשמעינן דלא חיישינן שמא יכוין להזות על הבהמה ויזה על הכלים ולא ישנה:
(ג) (על המשנה) וטובלין במקומן. ולא חיישינן שמא יטבול אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ:
במה בהמה יוצא ובמה בהמה אינה יוצא: כך הגיה [א) וכ"ה בכי"ק (עי" ש"נ) והוא תמוה דלמה השמיטו את הה"א ועי' עוד לקמן בר"פ במה אשה.] ה"ר יהוסף ז"ל: ונלע"ד דאע"ג דשביתת בהמה נזכרה בפסוק אחר שביתת אדם כדכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך מ"מ תנא נקט למיתני דיני שביתת בהמה ברישא משום דזוטרן מילתא ועוד משום שאיסור בהמה יוצאת טעונה קל הוא שאפי' מלקות אין בו שאינו אלא בלאו הבא מכלל עשה כדאיתא בגמ' בר"פ מי שהחשיך ופסקו להלכה הרמב"ם ז"ל שם בר"פ עשרים:
יוצא הגמל וכו': ירושלמי תני ר' ישמעאל ב"ר יוסי משום אביו ד' בהמות נמשכות באפסר ואלו הן הסוס והפרד הגמל והחמור א"ר חזקיה וסימנא וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור:
ליבדקס: אית תנאי תנא ליגדקס מאן דתני ליבדקס ע"ש ולובים וכושים במצעדיו מאן דתני ליגדקס וכו' כדאיתא התם: ובבכורות פ"ק דף ה' גבי תשעים חמורים לובים פירשו תוס' ז"ל לובים ע"ש שהם ממצרים וכן כתיב כושים ולובים וכתיב בנבואת נחום האלקושי פוט ולובים והיינו להבים דכתיב ומצרים ילד את לודים וגו' [ואת להבים] וכן מוכיח בירושלמי גבי הא דתני והלובדקס בפרומביא וכו' ע"כ אבל רש"י ז"ל פי' התם לובים מעולים:
והסוס בשר: בנקודת צר"י תחת השי"ן חח מתרגמינן שרין וכן נמי אצעדה מתרגמי' שרין וכן בריש ספר ישעי' הנטיפות והשרות ואי משכחת סדרי משנה דלית בהו יו"ד בין שי"ן לרי"ש שפיר טפי:
יוצאין בשר: פי' יוצאין כרוכין בחבל שבשר וכ"ש שנמשכין בשר לדברי רב הונא אבל שמואל ס"ל דה"פ יוצאין בשר ודוקא אם ע"י משיכה והיינו ונמשכין בשר דקתני אבל כרוכין לא דלאו אורחיה הוא והלכתא כרב הונא:
ומזין עליהן במקומן: ועי' במה שכתבתי שם פרק בתרא דפרה סימן ג':
וטובלין במקומן: ס"א וטובלן במקומן וכן הוא בערוך ערך רתך. ובגמ' פריך והאיכא חציצה שטבעת הקבוע בשר קבוע בו בחוזק ואין המים נכנסים שם ומשני ר' אמי בשרתכן פי' רש"י ז"ל הכה בפטיש עד שנתפשט ונתרחב הנקב סביב סביב: במתניתא תני במחוללין פירוש שמתחלה נעשה חלולין רחבים שיש חלל בדביקתם שנתן טבעת בתוך טבעת כמות שהוא רחב: ובערוך במלת רתכן יש שני פירושים שם ערך רתך עיין שם: ובירושלמי תמן תנינן לא תטבול בהם עד שתרפם וכא הוא אומר הכין אמר ר' מנא כאן ברפים כאן באפוצים: וכתבו תוס' ז"ל הכא לא פריך טבילה מאן דכר שמה משום דמתני' מיירי בדין כלים שמחלק בין כלי לכלי איזה מותר לצאת בו ואיזה אסור ואגב אורחיה אשמעי' שאר דיני כלים ומזין עליהם וטובלין במקומן דכן דרך התנא כי ההוא דקיטע יוצא בקב שלו ואם יש לו בית קבול כתיתין טמא אבל בריש במה אשה דמיירי בדיני כלים ואשמעינן דין טבילת אשה פריך שפיר טבילה מאן דכר שמה. ע"כ:
יכין
במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה: לרה"ר. דאדם מצווה על שביתת בהמתו מדאורייתא בכל מלאכה מל"ט מלאכות (כלקמן רפכ"ד א'). רק כל משא שמשתמרת בו. לא הוה כמשאוי. אבל כשהוא לנטירותא יתירתא. יותר הרבה מהצורך או שאינה משתמרת בו כלל. או כשהוא לנוי שאינה רגילה בו. הוה כמשא (ש"ה ס"א):
יוצא הגמל באפסר: (האלפטער). והוא חבל שבצוארה:
ונאקה: (דראממעדאר). והוא מין גמל נקבה שקלה לרוץ. וחזקה יותר מגמל:
בחטם: טבעת ברזל שבחוטמה. דצריכה נטירותא יתירתא:
ולובדקיס: חמור מלוד שחזק ביותר:
בפרומביא: רסן ברזל שנקראת בלשון רומי פרענום ובל"א (געביס):
וסוס בשיר: (האלז קעטטע):
וכל בעלי השיר: ככלבי ציידין:
יוצאים בשיר ונמשכים בשיר: ר"ל מותר למשכן בחבל שבשיר:
ומזין עליהם וטובלין במקומן: אמזין נמי קאי. דבנטמאו במת מזין עליהן בג' וז'. ונטבלין אח"כ בעודן בצואר הבהמה. וקמ"ל בהזאה. דלא חיישי' שמא יתכוון להזות אבהמה ונפסלה ההזאה ובטבילה קמ"ל דאינו חציצה מדרפויין בצוארה. ואע"ג דתשמישי בהמה וכלים אמקט"ו. הכא שאני דמדאורחא בהן למשוך הבהמה. כתשמישי אדם דמי (גמ'):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת