משנה שבת ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שבת פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק תשיעי ("אמר רבי") · >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אמר רבי עקיבא, מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנידה?

שנאמר (ישעיה ל): "תזרם כמו דוה צא תאמר לו".

מה נידה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא.

משנה ב[עריכה]

מניין לספינה שהיא טהורה?

שנאמר (משלי ל): "דרך אניה בלב ים".

מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמישה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע?

שנאמר (ישעיה סא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", 'זרעה' לא נאמר, אלא "זרועיה".

משנה ג[עריכה]

מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה?

שנאמר (שמות יט): "היו נכונים לשלשת ימים".

מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת?

שנאמר (בראשית לד): "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".

מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?

שנאמר (ישעיהו א): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

משנה ד[עריכה]

מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהלים קט): "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".

משנה ה[עריכה]

המוציא עצים, כדי לבשל ביצה קלה.

תבלין, כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה.

קליפי אגוזים, קליפי רימונים, איסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה.

מי רגלים, נתר ובורית, קמוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה.

רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם.

משנה ו[עריכה]

פלפלת, כל שהיא.

ועטרן, כל שהוא.

מיני בשמים ומיני מתכות, כל שהן.

מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם, כל שהן, שמצניעין אותן לגונזן.

רבי יהודה אומר, אף המוציא ממשמשי עבודה זרה, כל שהוא, שנאמר (דברים יג): "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

משנה ז[עריכה]

המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת.

זרעוני גנה, פחות מכגרוגרת.

רבי יהודה (בן בתירא) אומר, חמישה.

זרע קישואין, שניים.

זרע דלועין, שניים.

זרע פול המצרי, שניים.

חגב חי טהור, כל שהוא.

מת, כגרוגרת.

ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה, כל שהיא, שמצניעין אותה לרפואה.

רבי יהודה אומר, אף המוציא חגב חי טמא, כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה שבת ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אמר רבי עקיבה מנין לעבודה זרה שהיא מטמאה במשא כנידה שנאמר תזרם כמו דווה צא תאמר לו (ישעיהו ל כב) מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא.

(ב) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים (משלי ל יט) מנין לערוגה שהיא שישה על שישה טפחים שזורעין בתוכה חמישה זירעונים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצעה שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה (ישעיהו סא יא) זרעה תצמיח לא נאמר אלא זירועיה תצמיח (שם).

(ג) מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תיגשו אל אישה (שמות יט טו) מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים (בראשית לד כה) מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעיהו א יח).

(ד) מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהלים קט יח).

(ה) המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזים וקליפי רימונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם.

(ו) פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכותיהן כל שהן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהם כל שהן מפני שמצניעין אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג יח).

(ז) המוציא קופת הרוכלים אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת זירעוני גינה פחות מכגרוגרת רבי יהודה בן בתירה אומר חמישה זרע קישואין שנים זרע דלועין שנים זרע פול המצרי שנים חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא שמצניעין אותה לרפואה רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.

פירושים[עריכה]