משנה שבת ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהלים קט): "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים?

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט, יח): "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו":

נוסח הרמב"ם

מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהלים קט יח).

פירוש הרמב"ם

מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ כו': אין רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה כרת כמו שהוא חייב על השתיה אבל הכוונה שהוא אסור כמו השתיה ויתחייב עליה מלקות כמו שנבאר במסכת יומא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מנין לסיכה שהיא כשתיה - לא כשתיה ממש לחיובי עלה כרת, אלא שהיא אסורה ד:

פירוש תוספות יום טוב

מנין לסיכה שהיא כשתיה. כתב הרמב"ם אין רוצה [ באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה] כרת. אבל חייב מלקות כמו שנבאר במס' יומא. ושם ברפ"ח ביאר שחייב מכת מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם וכ"כ בחיבורו פ"א מהל' שביתת עשור ועיין כיוצא בזה בפירושו למ"א [בפ"ק] כמ"ש שם בס"ד:

ביוה"כ. עיין מ"ש בס"ד רפ"ח דיומא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:    מקיש סיכה לשתיה רש"י ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל אע"פ שאין ראיה לדבר שנאמר ותבא כמים וגו' ומיהו ראיה גמורה לא הוי משום דקרא לא מישתעי בשתיה אלא ברחיצה משום דמשמע מים דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים מאבראי וקשה לר"י דבפ' בתרא דיומא קאמר דרחיצה איקרי ענוי. מנלן אמר מר זוטרא מהכא ותבא כמים בקרבו מים דומיא דשמן מה שמן מאבראי וכו' ופריך והא האי תנא איפכא נסיב לה דתנן מנין לסיכה ומאי פריך והא תנא דמתני' קאמר שאין ראיה לדבר אלא זכר לדבר משום דמים דומיא דשמן כדפרישית. ואומר ר"י דפריך הכי דאי חשיבא ראיה גמורה דרחיצה כסיכה כדקאמרת לא ה"ל להאי תנא למעבד מינה אפי' זכר בעלמא. קשה לרשב"א דאמאי מייתי האי קרא שאינו אלא זכר בעלמא ה"ל לאתויי קרא דלחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי דהוי דרשה גמורה ומיניה נפקא לן בפרק בתרא דיומא דסיכה איקרי ענוי עכ"ל ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל אין רוצה באמרו כשתיה שיתחייב עליה כרת כשתיה רק שיתחייב עליה מלקות ע"כ בקיצור פי' מלקות מדרבנן:

תפארת ישראל

יכין

ותבא במים בקרבו וכשמן בעצמותיו:    מקיש סיכה לשתיה. מיהו אינו ראיה גמורה רק זכר. דדלמא ברחיצה משתעי קרא דמים. דגם ברחיצה נכנסים מים בקרבו דרך נקבי פארען שבגוף. א"נ בקרבו לאו אמים רק אקללה קאי. להכי באמת סיכה רק מדרבנן אסור. והכי קיי"ל:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים