משנה שבת ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהלים קט): "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".

נוסח הרמב"ם

מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהלים קט יח).

פירוש הרמב"ם

מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ כו': אין רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה כרת כמו שהוא חייב על השתיה אבל הכוונה שהוא אסור כמו השתיה ויתחייב עליה מלקות כמו שנבאר במסכת יומא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מנין לסיכה שהיא כשתיה - לא כשתיה ממש לחיובי עלה כרת, אלא שהיא אסורה ד:

פירוש תוספות יום טוב

מנין לסיכה שהיא כשתיה. כתב הרמב"ם אין רוצה [ באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה] כרת. אבל חייב מלקות כמו שנבאר במס' יומא. ושם ברפ"ח ביאר שחייב מכת מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם וכ"כ בחיבורו פ"א מהל' שביתת עשור ועיין כיוצא בזה בפירושו למ"א [בפ"ק] כמ"ש שם בס"ד:

ביוה"כ. עיין מ"ש בס"ד רפ"ח דיומא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:


פירושים נוספים