לדלג לתוכן

משנה שבת ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) אמר רבי עקיבה:

מנין לעבודה זרה,
שהיא מטמאה במשא - כנידה?
שנאמר:
"תזרם כמו דווה צא תאמר לו" (ישעיהו ל כב),
מה הנידה - מטמא במשא,
אף עבודה זרה - מטמא במשא.


(ב) מנין לספינה - שהיא טהורה?

שנאמר:
"דרך אניה בלב ים" (משלי ל יט).
מנין לערוגה - שהיא שישה על שישה טפחים,
שזורעין בתוכה - חמישה זירעונים,
ארבעה - בארבע רוחות הערוגה,
ואחת - באמצעה?
שנאמר:
"כי כארץ תוציא צמחה וכגנה" (ישעיהו סא יא),
זרעה תצמיח - לא נאמר,
אלא - זירועיה תצמיח (שם).


(ג) מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי,

שהיא טמאה?
שנאמר:
"היו נכונים לשלשת ימים,
אל תיגשו אל אישה" (שמות יט טו).
מנין שמרחיצין את הקטן,
ביום השלישי - שחל להיות בשבת?
שנאמר:
"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בראשית לד כה).
מנין שקושרין לשון של זהורית,
בראש שעיר המשתלח?
שנאמר:
"אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו,
אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" (ישעיהו א יח).


(ד) מנין לסיכה,

שהיא כשתייה ביום הכיפורים? -
אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר,
שנאמר:
"ותבוא כמים בקרבו,
וכשמן בעצמותיו" (תהלים קט יח).


(ה) המוציא עצים - כדי לבשל ביצה קלה.

תבלין - כדי לתבל ביצה קלה.
ומצטרפין - זה עם זה.
קליפי אגוזים,
וקליפי רימונים,
אסטיס,
ופואה -
כדי לצבוע בהן בגד קטן - כסבכה.
מי רגלים,
נתר,
ובורית,
קימוניא,
ואשלג -
כדי לכבס בהן בגד קטן - כסבכה.
רבי יהודה אומר:
כדי להעביר על הכתם.


(ו) פלפלת - כל שהוא.

ועטרן - כל שהוא.
מיני בשמים, ומיני מתכותיהן - כל שהן.
מעפר המזבח,
מאבני המזבח,
ממקק ספרים,
ממקק מטפחותיהם -
כל שהן - מפני שמצניעין אותן לגונזן.
רבי יהודה אומר:
אף המוציא ממשמשי עבודה זרה - כל שהוא,
שנאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח).


(ז) המוציא קופת הרוכלים -

אף על פי שיש בה מינין הרבה,
אינו חייב - אלא חטאת אחת.
זרעוני גינה - פחות מכגרוגרת.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
חמישה.
זרע קישואין - שנים.
זרע דלועין - שנים.
זרע פול המצרי - שנים.
חגב -
חי - כל שהוא.
מת - כגרוגרת.
ציפורת כרמים -
בין חיה, בין מתה - כל שהיא,
שמצניעין אותה - לרפואה.
רבי יהודה אומר:
אף המוציא חגב חי טמא - כל שהוא,
שמצניעין אותו לקטן - לשחק בו.


הדף הראשי של משנה שבת ט