משנה שבת ט דפוסים
משנה שבת, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
אמר רבי עקיבא, מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנידה?
שנאמר (ישעיה ל): "תזרם כמו דוה צא תאמר לו".
מה נידה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא.
משנה ב[עריכה]
מניין לספינה שהיא טהורה?
שנאמר (משלי ל): "דרך אניה בלב ים".
מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמישה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע?
שנאמר (ישעיה סא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", 'זרעה' לא נאמר, אלא "זרועיה".
משנה ג[עריכה]
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה?
שנאמר (שמות יט): "היו נכונים לשלשת ימים".
מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת?
שנאמר (בראשית לד): "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".
מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?
שנאמר (ישעיהו א): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
משנה ד[עריכה]
מניין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?
אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהלים קט): "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו".
משנה ה[עריכה]
המוציא עצים, כדי לבשל ביצה קלה.
תבלין, כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה.
קליפי אגוזים, קליפי רימונים, איסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה.
מי רגלים, נתר ובורית, קמוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה.
רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם.
משנה ו[עריכה]
פלפלת, כל שהיא.
ועטרן, כל שהוא.
מיני בשמים ומיני מתכות, כל שהן.
מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם, כל שהן, שמצניעין אותן לגונזן.
רבי יהודה אומר, אף המוציא ממשמשי עבודה זרה, כל שהוא, שנאמר (דברים יג): "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".
משנה ז[עריכה]
המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת.
זרעוני גנה, פחות מכגרוגרת.
רבי יהודה (בן בתירא) אומר, חמישה.
זרע קישואין, שניים.
זרע דלועין, שניים.
זרע פול המצרי, שניים.
חגב חי טהור, כל שהוא.
מת, כגרוגרת.
ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה, כל שהיא, שמצניעין אותה לרפואה.
רבי יהודה אומר, אף המוציא חגב חי טמא, כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.
משנה שבת, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב