משנה שבת ט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מניין לספינה שהיא טהורה?

שנאמר (משלי ל): "דרך אניה בלב ים".

מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמישה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע?

שנאמר (ישעיה סא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", 'זרעה' לא נאמר, אלא "זרועיה".

נוסח הרמב"ם

מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים (משלי ל יט) מנין לערוגה שהיא שישה על שישה טפחים שזורעין בתוכה חמישה זירעונים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצעה שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה (ישעיהו סא יא) זרעה תצמיח לא נאמר אלא זירועיה תצמיח (שם).

פירוש הרמב"ם

מנין לספינה שהיא טהורה כו': מנין לערוגה שהיא ו' על ו' טפחים כו': ראייתו מאמרו בלב ים שהיא כמו הים וכאשר הים אינו מטמא כמו כן כל מה שבתוכו אינו מטמא ואפי' היתה ספינה של חרס ואפי' טעונה ביבשה והורידוה לים: וערוגה ששה על ששה טפחים כבר בארנוהו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכיר לך ממנו בכאן מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכים שיהיה בין כל זריעה וזריעה ריחוק טפח ומחצה כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תהיה זוית בצד זוית או בצד צלע מקום זריעה שניה אז לא נצטרך להרחיק ביניהן כי הגבלת הזוית יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה inset ואיך יזרע אדם חמשה זרעים וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינו ראיה אלא היא אסמכתא חלושה כמי סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו *בחמישי בכלאים והוא כולו דבר אמת ואינו לרבי עקיבא בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהיא טהורה - שאינה מקבלת טומאה:

בלב ים - ופשיטא דאניה בלב ים היא, אלא לאשמועינן דספינה הרי היא כים, מה ים טהור אף ספינה טהורה, ואפילו היא של חרס ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים:

שזורעים בה חמשה זרעונים - ויש בה כדי להפריש ביניהן הפרש הראוי ולא הוי ערבוב:

ארבעה בארבע רוחות הערוגה - ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן ובאמצע אינו זורע אלא גרעין אחד כדי שיהיה הגרעין שבאמצע רחוק ג' טפחים מן הזרוע שבכל רוח, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה, ואף על פי שאצל הקרנות שברוחות הזרעים קרובים זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג' טפחים ויונקין זה מזה, אין כאן בית מיחוש דאכלאים בלבד קפיד קרא דלא ליהוי ערבוב, וליניקה לא חיישינן, כדתנן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן, ואף על גב דינקי מתתאי, וכאן יש היכר גדול שרוח זו זרועה צפון ודרום, ורוח זו זרועה מזרח ומערב, אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות אין היכר, ואי מקרבי הוי עירבוב, הילכך צריך הרחק כדי יניקה:

שנאמר כי כארץ תוציא צמחה - תוציא חד, צמחה חד, זרועיה תרי, תצמיח חד, הרי חמשה. וששה טפחים ליכא למילף מקרא, אלא קים להו לרבנן א דה' זרעונים בששה טפחים לא ינקי הרוחות מן האמצעי, ולא האמצעי מן הרוחות, דשעור יניקת כל זרע טפח ומחצה, הילכך כי רמיז לקרא חמשה זרעונים בערוגה בת ששה טפחים קאמר. ובמסכת כלאים פירשתי הלכות ערוגה ופרטותיה ודקדוקיה וכאן קצרתי:

פירוש תוספות יום טוב

שנאמר דרך אניה בלב ים. פירש הר"ב מה ים טהור. כדתנן בפ"ק דמקואות. [* ומ"ש הר"ב ואפילו היא של חרם פירשתיו במשנה ג' פ"ב דכלים]:

מנין לערוגה וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ברפ"ג דכלאים:

שנאמר כי כארץ וגו'. כתב הר"ב וששה טפחים ליכא למילף מקרא אלא קים להו לרבנן וכו'. ואור"ת דמ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא ערבוב ובקרא לחודיה נמי לא סגי דלא הוי ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי אית לן לאוקמי קרא בשיתא. תוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואור"ת דמ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:


פירושים נוספים