משנה שבת ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

פלפלת, כל שהיא.

ועטרן, כל שהוא.

מיני בשמיםח ומיני מתכות, כל שהן.

מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם, כל שהן, שמצניעין אותן לגונזן.

רבי יהודה אומר, אף המוציא ממשמשי עבודה זרה, כל שהוא, שנאמר (דברים יג): "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

משנה מנוקדת

[עריכה]

פִּלְפֶּלֶת, כָּל שֶׁהִיא.

וְעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא.
מִינֵי בְּשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת, כָּל שֶׁהֵן.
מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ,
מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם,
כָּל שֶׁהֵן,
שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, כָּל שֶׁהוּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יח):
"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם":

נוסח הרמב"ם

פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכותיהן כל שהן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהם כל שהן מפני שמצניעין אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג יח).

פירוש הרמב"ם

פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא כו': עטרן ידוע ובלשון ערבי קטרא"ן: ומיני מתכות הם כלי מתכות ששוחקין בהם הבשמים לפי שהם דברים קשים וחזקים ואפילו דבר קטן מהם הוא ראוי שיעשה ממנו דרבן ודומה לו: ומקק הוא הדבר הכלה שנתעפש ולא נשאר בו אלא רושם והוא מלה עברית אתם ימקו (ויקרא כו) ורבי יהודה אומר מאחר שהמעט ממשמשי ע"ז חוששין לו וראוי להסירו הרי הוא חייב כשהוציא מהם כל שהוא לפי שהוא חשוב. ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פלפלת כל שהוא - דחזיא לריח הפה, ואין זה פלפל המצוי בינינו:

עטרן כל שהוא - שמרפאים בו מי שיש לו כאב חצי הראש:

מיני בשמים כל שהן - לריח טוב:

מיני מתכות כל שהן - שראוי לעשות מהן דרבן קטן:

מקק - רקב הנופל מספרים או ממטפחות שבלו, לשון המק בשרו (זכריה יד):

שמצניעים אותו לגונזו - שכל דבר קדש טעון גניזה:

מאומה - אלמא אחשביה קרא לאסוריה. ותקון גדול הוא עושה כשמוציא ע"ז מביתו. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

[* פלפלת. פי' הר"ב אין זה פלפל כו' וכפירש"י ונ"ל מדקתני פלפלת בתי"ו אבל ראיתי בפ"ב דערלה משנה י' שנראה מפי' הר"ש דהתם דמש"ה פירש"י שאינו פלפל שלנו דא"כ תקשה רישא דפלפל שלנו בכלל תבלין דרישא והיאך נתן התנא שיעור אחר לפלפל. ולי נראה דאי משום הא לא איריא דהא פירש הר"ב במשנה א' בדבש דרפואתו שכיחא והוא משהו אזלינן בתר שיעורא זוטרא לחומרא והוא גמ' ערוכה וה"נ דכוותה כדלקמן בד"ה מיני בשמים וכו']:

מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה וכו'. ואע"ג דהתם קא חשיב הרמב"ם דברים הראויין גם להריח כמו שכתבתי בשמו צריך לומר דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא כדאמרינן ברפ"ח בגמ' דף ע"ח ע"א כל מלתא דשכיחא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר דשכיחא לקולא. שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא כנ"ל:

רבי יהודה אומר וכו' שנאמר ולא ידבק בידך מאומה וגו'. ולכאורה היה נראה לומר דת"ק טעמיה משום דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ורבי שמעון היא דמשנה ה' פרק דלקמן. אלא מדהר"ב והרמב"ם פסקו דלא כרבי יהודה דהכא ולקמן וכן במשנה ה' פרק ב' פסקו דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב א"א לפרש כן אלא טעמא דתנא קמא שסובר דאין כשר להצניע שאין צורך לאדם בו והיינו דכתב רש"י ז"ל והא דתנן כל שאינו כשר וכו' ואוקימנא למעוטי עצי אשרה דלא כר"י ועיין משנה ה' פרק דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה כו' ואע"ג דהתם קא חשיב הר"מ דברים הראוין גם להריח צ"ל דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא וכדאיתא בגמרא דע"ח כל מלתא דשכיחא ולא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר לקולא שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא. תוי"ט:



פירושים נוספים