ר"ן על הרי"ף/שבת/פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: ר"ן על הרי"ף | ראשונים | אחרונים


דף לו עמוד א[עריכה]

הזורק מרה"י וכו' רבי עקיבא מחייב. דסבירא ליה לרבי עקיבא דקלוטה כמו שהונחה הלכך הויא ליה כאילו הונחה ברה"ר ומיהו לא מחייב רבי עקיבא אלא אחת דהיינו משום הוצאה אבל משום הכנסה לא דהכנסה תולדה היא ושמעינן ליה לר"ע במסכת כריתות (דף טז א)

דף לו עמוד ב[עריכה]


דלא מחייב אתולדה במקום אב:

הזורק מן הים ליבשה:    דהוי מכרמלית לרשות הרבים:

מן הים לספינה:    דהוי מכרמלית לרה"י:

ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו:    כלומר ע"י עירוב כדאיתא בגמרא וקמ"ל דלא תימא דלא תקנו עירוב אלא בדבר הקבוע תדיר כגון בתים וחצרות אבל ספינות לא קמ"ל דאפילו בספינות:

אע"פ שמוקפות:    סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין חביות [ביצה דף לב ב]:

אין מטלטלין מזו לזו:    דמפסיק כרמלית כדמפרשי מהדדי ובטל העירוב:

גמ' איתמר ספינה:    המפרש מספינה לים:

מוציא זיז כל שהוא:    מדופן הספינה על המים להיכרא בעלמא ומפרשינן טעמא בגמרא משום דס"ל דכרמלית מקרקע הים משחינן הלכך המים שהוא דולה ממקום פטור הוא דולה אותן דודאי בכל מקום שהספינה מהלכת יש בו עומק י' ומקום פטור הוא שאין כרמלית עולה למעלה מי' הלכך מדינא בלא זיז נמי שרי אלא תקנתא דרבנן הוא משום היכרא:

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא:    מפרשינן בגמ' דסבירא להו דכרמלית משפת מיא משחינן ואם ימלא מן הים לספינה הוה ליה מכרמלית לרה"י וקי"ל כותייהו (דכרמלית) דמקום ד' בעינן וא"ת האי מקום ד' או כרה"י דמי או ככרמלית דמי ובין כך ובין כך מה הועילו בתקנתן דמ"מ כשמטלטל מן הים לספינה דרך עליו הא קא מטלטל מכרמלית לרה"י תירץ רבינו האי גאון ז"ל בשם מר יהודאי גאון ז"ל ששמע מן הזקנים דהאי מקום ארבעה היינו שחוקקים אותו סביב החקק כעין מחיצה כמין סל שנפחתו שוליו או תיבה פתוחה וממלאין מן הים לספינה דרך אותו נקב דאמרינן גוד אחית בהני מחיצות אע"ג דלא הויא י' וא"ת בין לרב הונא בין לרב חסדא בין לרבה בר רב הונא תקשי להו הא דתנן בכיצד משתתפין [דף פז ב] גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה י' טפחים איכא למימר דשניא גזוזטרא שהוא בנין קבוע ויכול אדם לתקן בה כרצונו מה שאין כן בספינה ולפיכך הקלו בה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

והלכתא כחו בכרמלית לא גזרו:    פי' שאם רצה לשפוך מים שנשתמש בהן שופכן במקום מדרון של ספינה והן נופלים לים דאף על גב דמכחו הן נשפכין בים שהוא כרמלית כחו בכרמלית לא גזרו ואע"ג דבפרק כיצד משתתפין [דף פז ב] אמרינן גבי גזוזטרא שהיא למעלה מן הים לא שנו אלא למלאות אבל לשפוך אסור התם היינו טעמא משום דמיחלף אטו כחו ברה"ר מה שאין כן גבי ספינה דלא אתי לחלופי שאין מכל צדדים אלא כרמלית והיא עומדת בים לעולם:

וכן מחצלאות הפרוסות:    ועשו מחיצות הרבה ושבתו בהן זה בזו וזה בזו:

לא שנו:    דשמה מחיצה אלא לזרוק אבל לטלטל לתוכה אסור מדרבנן:

לזרוק:    לחייב את הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו:

אבל לטלטל:    להיות מותר לטלטל בתוכה אסור מדבריהם:

אמזיד איתמר:    ומשום קנסא ודקתני מתני' חזרו להיתרן הראשון אשוגגין ואנוסין ומוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כרב נחמן כך פרש"י ז"ל ולא נהירא דאי הכי לא הוה ליה למתני מזידין בהדי אינך ולמכלל בכולהו חזרו להיתרן הראשון אלא עיקר של דברים כדברי ר"ת ז"ל שפי' דהא דאמרינן כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר לאו אמזיד דברייתא קאמרינן אלא אמזיד


דף לז עמוד א[עריכה]

דעלמא דהיינו אמחיצה הנעשית בשבת לכתחלה ומעיקרא קס"ד דליכא לאיפלוגי בין שנעשית בתחלה בשבת או שהיתה שם מתחלה ואח"כ חזרה לענינה הראשון ומשנינן דאמזיד דעלמא איתמר ולאו כי הדדי נינהו:

מתני' הזורק ונזכר:    הזורק בשוגג ונזכר שהוא שבת לאחר שיצאה האבן מידו וקודם שתנוח:

קלטה אחר:    דהוה ליה שנים שעשאוה וכגון שנעקר ממקומו וקבל:

או שקלטה כלב בפיו:    דלא הויא הנחה דבעינן מקום ארבע ופרכינן בגמרא הא נחה לסוף ארבע חייב ואע"ג דנזכר בין עקירה והנחה והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שיהו תחלתן וסופן שוגגין ומתרץ רב אשי חסורי מחסרא וה"ק הא נחה חייב בד"א שחזר ושכח קודם שתנוח דהוה ליה תחלתו וסופו שגגה ותנא נזכר לרבותא דאע"ג דהוה ליה ידיעה בנתיים חייב דאין ידיעה לחצי שיעור:

סליקו להו הזורק